לעומת זאת, הכנסייה הקתולית היא מעשה יצירה ייחודי. שלוש קומות של יציעי עץ מקיפים משלושה צדדים את אולם התווך וכולם מאובזרים בספסלים. הכותל הרביעי עם המזבח ודוכנו של הכומר – צבעם לבן עם עיטורי זהב - מרשים מאד. ממול, כותל היציע המרכזי מקושט גם הוא לתפארת מן המסד ועד לתקרה. היה זה יום ראשון ובכל זאת הכנסייה הייתה ריקה, אולם הדלת הייתה פתוחה ומזמינה לבקר. גוסווינשטיין היא עיירה נוספת שתהילתה היא בכנסייתה. מדובר במבנה עצום, עם חזית מרשימה בצבע אוכרה ואולם תפילה המציג עושר מדהים של פסלי זהב, עץ ושיש לבן, עם תקרה עשירה בציורים, וכל זאת בעיירה צנועה. על הכל חולשת טירה הממוקמת בראש גבעה.
נסיכים, דוכסים ובישופים
גם לעיר קרונך, הממוקמת במפגש אסטרטגי של שלושה נהרות, יש במה להתגאות. בתחומה נמצאת הטירה הגדולה בגרמניה. העיר העילית שלה היא מתחם שבו ממוקמים הכנסייה ובתי ממשל. הם מקיפים כיכר ציורית, בנויים אבן אפורה וחזיתות המבנים הזכירו לי את גימנסיה הרצליה של רחוב הרצל בתל אביב. הכנסייה ששופצה בשלהי המאה הקודמת צנועה בקישוטיה ובולט בה האורגן הכסוף. זכינו לקונצרט פרטי של יום ראשון בזכות נגן שהתאמן, ולקינוח התיישבנו בבית הקפה היחיד שהיה פתוח. היה זה יום ראשון של שמש חורפית, אך הרחובות נותרו ריקים.
מעל לעיר העילית ניצב מבצר פסטונג־רוזנברג. קשה לתאר את עוצמתו ואין להשוותו למבצרים ולטירות אחרים. אין פלא שטירה זאת לא נכבשה בכל תולדותיה, מאז הקמתה במאה ה־13. קירותיה רוחבם שלושה מטרים ושעריה עצומים. אין מדובר רק בחומה החיצונית, אלא גם בשני מעגלים נוספים של חומות פנימיות. כמובן שבחלוף השנים ירד ערכם הצבאי של המבצרים. נפוליאון עשה בטירה שימוש כמחנה מעבר לחייליו. במלחמת העולם הראשונה נכלאו שם שבויי מלחמה, והמפורסם שבהם היה קפטן צרפתי ושמו שארל דה־גול, שכשל בשני ניסיונות בריחה. בתום מלחמת העולם השנייה אכסנה הטירה פליטים וכיום היא מארחת את הגלריה הפרנקונית, שהיא שלוחה של המוזיאון הבווארי הלאומי.
ההיסטוריה של פרנקוניה שזורה במאבקים בין נסיכים, דוכסים ובישופים, ואחת התוצאות של מאבקים אלה היא כמות הטירות שבחבל ארץ זה. העיר קולמבך אינה שונה בהיבט זה. העיר התחתית שלה מאופיינת בבתים מימי הביניים לצד מבנים חדישים יותר, שנבנו לאחר מלחמת העולם השנייה, וכולם משמשים את החנוית ובתי המסחר. חזית בית העירייה שנבנה ב־1752, בכיכר השוק הישנה, ייחודית בהיבט זה – היא נבנתה בסגנון הרוקוקו והגוון שלה לבן עם קישוטי זהב. עוד בעיר בית מרחץ ציבורי, אחד משמונה ששוקמו ברחבי גרמניה, שבו ניתן לראות כיצד הם נראו ופעלו בימי הביניים. הם בוודאי שונים מאתרי ה־Therme, הספא, הפזורים כיום ברחבי פרנקוניה. בילוי במקום כזה בימי החורף, עם הסאונות, האמבטיות התרמיות ובריכת המים הקרים באוויר הפתוח, והכל בעירום, היא חוויית תיירות למהדרין.
300 אלף מיניאטורות
גם ביקור במבשלת הבירה Mönchshof Bräuhaus הוא חוויה. שמו המדויק של האתר הוא מוזיאון הבירה והמאפייה. ההיסטוריה שלו בת 600 שנה, ותחילתו כמבשלת בירה שייסדו נזירים. המקום מתפקד כיום גם כמסעדה וכגן בירה, והתפריט שלו מתמחה במנות בשריות שהושרו בבירה. כדי שנוכל לסעוד באחד האולמות של המקום, המסוגלים לארח 440 סועדים (ועוד 2,100 בגן הבירה), נדרשה הזמנת מקום מראש. ואכן, בבואנו לשם בשעת ערב המקום המה מאדם, מלצריות יעילות התרוצצו בין שולחנות העץ וכטוב לבם של הסועדים בשיכר השמחה הייתה רבה.