כבר ארבעה ימים אני מתקשה לשכוח את המראה המביש ב"אולפן שישי" של ערוץ 2 בשישי האחרון, שוצף פרשננו לענייני זילות האומה: השר יריב לוין, משקפיו מבהיקים משנאה ותיעוב, קורא “בוגדים!" לאנשי שוברים שתיקה, ששניים מהם נראו משוחחים עם שתול מארגון ימני, בכתבה לא עיתונאית בעליל.
אלמלא עצרו בו משתתפי “אולפן שישי", היה לבטח יריב יריבנו מציב לכל “שובר" עמוד תלייה וכורך חבל על צווארו, כאילו היו אלה הרפורמים, שהוא רואה גם בהם סכנה קיומית ליהדות. בזעף מתנשא הוא מדקלם את קלישאות הימינודת הקיצוני, חירש לקולות אחרים ומסית נגד “המְסַכְּנים את בנינו הלוחמים". חיקוי גרוע של פאשיסט קולנועי; מין עו"ד רוי כהן, יהודי, מהמרוּשעים שבציידי המכשפות של הסנאטור מקארתי, לפני 65 שנה. זה לא מצחיק. האיש הזה מסוכן לחירות החוק, הביטוי, הביקורת והחשיבה בישראל. נא לרשום אותו בספרי ההיסטוריה.
האם תאפשר החקיקה בישראל, ולפני ששלטון החוק יעבור לפיקוחה הייעודי של השרה שקד, להאשים בטרור גם את כל אלה בממשל שמפחידים בזדון את האומה כולה, מסיתים ברשעות נגד קבוצות באוכלוסייה ומרסקים בהתמדה את אחדות האומה מול אויביה האמיתיים? לוין, שכמדומה מימיו לא לחם פיזית באויב, שלא כאנשי שוברים שתיקה, מעז להאשים, ובהכללות בוטות, לוחמים שראו עוולות, עברות צבאיות ופעולות לא חוקיות, והחליטו להביאם לידיעת האחראים. לוין אחר, שלחם ועשה, האלוף במיל' עמירם לוין, אומר: “ארגון שוברים שתיקה הוא ארגון פטריוטי, שפותח סדק בחומת ההכחשה והנזקים שהכיבוש עושה לנו".
קואליציית אי הידיעה
זכות האזרח והחייל לבקר היא זכות מוקנֵית. מדוע לא חקרו שלטונות הצבא והחוק את העדויות, לפני שעברו את מוסד הצנזורה ופורסמו? ראש הממשלה, אמן ההתחמקויות מפתרון בעיותינו בהפניית האשמות כלפי אחרים, כרך כדרכו את הפיגוע בטורקיה בטיעון ש"השוברים" אספו חומר מודיעיני על חיילים (מה זה, ומה זה שייך?), אתה בטוח? הרי שר הביטחון רק הורה לחקור אם הוצא מהחיילים “מידע מסווג". אם שוברי השתיקה אכן מסרו חומרי מודיעין מסווגים או שקריים לגורם עוין, היו מנגנוני הביטחון המשוכללים שלנו ממהרים מזמן להעמידם לדין. כל השאר בולשיט, כמו השרה רגב: שקרים והסתה, לסתימת פיות וביקורת.
לוין, רגב ושקד מייצגים את הקואליציה המעוותת שבראשות הנתניהו, בהֵא הידיעה (כשזה מועיל לו) ובאִי הידיעה (כשזה מועיל לו). לקואליציה של אנשי המדון יש סדר עדיפויות דפוק: היא לוחמת בשוברי השתיקה, בשמאל, ברפורמים, בערביי ישראל ובמחרימיה, במוחים על יוקר הדיור, מתווה הגז והחיים, במקום לתת תשובות לשאלות הקיומיות.
הקואליציהוּ הזאת חייבת לומר לעם, לפחות, מה התוכנית והחזון שלה, ואיך, בהיעדר כוונה למדינה פלסטינית, להיפרדות ולרגיעה, תדביר את הטרור בשטחים הכבושים (כן, השר יריב. כבושים), ואיזו ישראל תקום כאן, דו־לאומית? אפרטהיידית? מדינת כל ימניה והזויֶיהָ? ח’ליפות ההלכה? והאם יסייעו להפלת הרשות, אבו מאזן ומנגנוני הביטחון המסייעים לנו בחשיפה ובהרתעה – ויִצרוּ כאוס, שייאלץ אותנו ליטול אחריות על השטחים ותושביהם הלא יהודים, על כל המשתמע מזה? ומה יהיה על הפלסטינים וערביי ישראל? אזרחים סוג ב’? מגורשים? מחוסלים?
אין תשובות לממשלה ולראשה, הגרועים בתולדותינו – אך אל דאגה, בשנה הבאה בטח נעלה למקום שני ברשימת המדינות החזקות בעולם ולמקום הרביעי ברשימת המדינות עם מפלס האושר הגבוה ביותר.