ההצהרה בת 85 השנה של חיים ויצמן, "עוד דונם ועוד עז", משקפת את מגמת ההתיישבות השתלטנית היום ביהודה ושומרון. שם מגשימים בבטחה את ציונות ימינו לפי עקרון ה"עוד קרוון ועוד בית כנסת", על עוד גבעה, מתחת לכל עץ זית כרות ולעומת כל יישוב פלסטיני שכן. ככה יִשְׁמרו הניאו־ציוניסטים על האֶתוס, הסיפוח הזוחל והסטטוס קוו.



ומה אז? שואלת פרשניתנו לציונות מתחדשת. כלומר, מה נעשה לאחר שיושגו היעדים הנ"ל? ח"כ הליכוד יואב קיש משיב נחרצות: הגיע הזמן להכריז על מדינה אחת בין המדבר לים, ללא זכות הצבעה לערביי יו"ש. כי "יותר מדי זמן הימין עומד אילם מול תוכניות השמאל ויוזמות בינלאומיות".



וואלה, צודק ח"כ קיש (קוש). באמת הגיע הזמן. אבל קודם עלינו לסלק את השמאל מהשלטון, אחרי 68 שנה של שחיתות, אפליה ואידיאולגיה בוגדנית לשלום. יש לתת הזדמנות לימין הלאומי, זה שיִישב את הארץ וייבש ביצות והקים את כוח המגן. מגיע לו להגיע סוף־סוף לשלטון, עם או בלי אידיאולוגיה. כוחנו במיידיותנו. כוחנו באיוולתנו. כוחנו בשנאתנו. כוחנו בהַפְרד, דכא ומשול. כוחנו באמונתנו ביושב במרומים, בזוגתו ובהמוניהם הנאמנים והאָמוּנים. לשלטון בחרתניהו.



ואז תקום ארצישראל היהודית החזקה, ההלכתית, הדו-לאומית (יהודים ושמאלנים), רבת המיעוטים (ערבים, רפורמים, קונסרבטיבים, חילונים ותקשורתנים, נשים ועוד) ותשב בוטחת על אדמתה, בחסד הרבנים. בינתיים, מעיר כתבנו לענייני מסיתים וסוטים, קמה הגמוניה לענייני קיפוח: שרת הבולשיט ונספחיה, כאנשי התקשורת רון כחלילי ואמנון לוי; מקופחים שנאלצים להתפרנס מהשנאה, מהגזענות ומהאפליה.




קומץ כוחני משליט עלינו חשכת ימי הביניים



בין חיפוש שואה מזרחית לוועדת ביטון, צדו נוקמי הקיפוח עֵז אשכנזית תורנית, גידי אורשר, עמיתי לשעבר בגל"צ וידידי, שכתב בפייסבוקו פוסט מסורבל בניסוחו ובנעימתו הגסה והמתנשאת, אך לא נטול בסיס בעיקרו. אורשר, כקוטלר וגרבוז, אף הם ידידי, שדבריהם העלו סערות עכורות בביצה, רואים איך קומץ כוחני משליט עלינו בהדרגה את חשכת ימי הביניים: בסירוס הדמוקרטיה, בכפייה דתית ופוליטית, בסממני פאשיזם (ר' כל התבטאות של המירירגב), בשחיתות, בחלוקת הקופה, בשלילת חופש החשיבה, הביטוי והיצירה - וגם בקידוש מכוון של האמונות הטפלות והתפלות. לעומת מגמה זאת לשימור מורשת המזרח, כביכול, כתב אתמול הח"כ לשעבר דניאל בן סימון, יליד מרוקו, ב"הארץ": "רצינו להיות חלק מהעתיד ולא להיתקע בעבר".



אין אפליה רשמית בישראל. מזרחים הגיעו לתפקידים בכירים ומרכזיים בכל קטגוריה שלטונית, תרבותית, כלכלית וביטחונית. מזרחים הפכו לדמויות מפתח ולפרסונות נערצות; בזכות ובכישרון או בעורמה ובנכלים. בדיוק כמו בכירים אשכנזים. קיימת אפליה לא רשמית כלפי יוצאי אתיופיה, מחפשי מקלט או ערבים - ובעיקר באי מתן הזדמנויות שוות לאוכלוסיות עניות. אך לא זאת האפליה שמעסיקה את הדייגים ממדמנת הגידופים, השנאות, הבִּיּוּשִׁים והאיוּמים שברשת. הם תמיד יִשלוּ איזה פוסט מ"העִלית האשכנזית", כעילה למסע הסתה חדש, מסיבות של פוליטיקה בזויה וגזענית וצבירת כוח.



נ.ב. שישה משבעת נכדי הם אינטגרציה נהדרת של מזרח ואשכנז. ספק אם השעטנז הזה מעסיק אותם בכלל וספק אם החלק ה"מערבי" שבהם מעניק להם יתרונות חומריים או מעמדיים, בצאתם למאבקי החיים שלהם. נתנחם, שבעוד רבע מאה כולם ייראו ישראלים בצבע קפה בחלב, אם רק יניחו לנו הבולשיטאים לחיות כאן את חיינו, בלי לעודד קידוש קמיעות והשתטחויות על קברי צדיקים.