כ"ט חשון, תשע"ח | 18.11.2017 | 12:26

        הדפסה gohome
Maariv
 
Print Edition
השמצה, הטרדה ואיומים: הסכנה ב"מבצעים מיוחדים" נגד ה-BDS
יוסי מלמן
09/04/2016
ישראל מגבשת מדיניות למאבק בתנועת החרם באמצעות המשרד לעניינים אסטרטגיים. לנוכח ניסיון העבר, חוששים במשרד המשפטים, מוטב יהיה שלא תיגרר למבצעים הרפתקניים
 
מהלך דיון בוועדה לביקורת המדינה שנערך ב־23 ביולי, התגאה ראש הממשלה בנימין נתניהו כי "ישראל הצליחה להביס את ה־BDS". נתניהו הגיב בכך לדוח של מבקר המדינה ממאי 2016 שהצביע על כשלים במערך ההסברה הלאומי, שבאחריות נתניהו, במאבקו בחרם. "אנחנו מטפלים ב־BDS ולכן תומכי החרם במגננה. הם מקבלים מכות בהרבה זירות. הבסנו אותם", הצהיר נתניהו.

זה היה כנראה עוד רגע של זחיחות דעת ושביעות רצון עצמית, שראש הממשלה מפזר במינונים גבוהים בתקופה האחרונה. דבריו הביכו את השר לביטחון הפנים גלעד ארדן, שהוא גם השר לעניינים אסטרטגיים, ובכירים במשרדו. וזאת משום שהם שוקדים בימים אלה על בניית מבנה המשרד, עם תקציב גדול וגיבוש תוכנית מקיפה למאבק ב־BDS (ראשי תיבות של "חרם, הפסקת השקעות ועיצומים") ומה שמכונה "דה־לגיטימציה" של ישראל.

אם נתניהו צודק הרי שאין צורך במשרד, שמנסה להציג את תנועת החרם כאיום גדול על ישראל. למעשה, זו עמדתה העקבית של הממשלה כולה ושל ראש הממשלה. עד להופעתו בוועדה ניתן היה להתרשם שאצל נתניהו ה־BDS החליף את איראן במדד האיומים האמיתיים והמדומיינים שלו.

בישראל, ששפתה הצבאית, עולם הדימויים שלה ותרבותה חודרים לכל שדרות החברה האזרחית, היערכות המשרד לעניינים אסטרטגיים לאתגר החרם היא כמו למאבק בטרור. ולא בכדי. המנכ"ל הקודם של המשרד, רם בן ברק, שהיה המשנה לראש המוסד והפסיד ליוסי כהן במאבק על ראשות הארגון, המשיל את ה־BDS ל"טרור" מסוג אחר. גם מחליפתו, מי שהייתה עד לאחרונה הצנזורית הראשית תא"ל (במיל') סימה וקנין־גיל, בגיבוי מלא של השר גלעד ארדן, אימצה את הגישה הזו. "אנו מבקשים להקים במשרד קהילה של לוחמים", אמרה לאחרונה.


איראן אאוט, BDS אין



המשרד לעניינים אסטרטגיים (במקור "המשרד לאיומים אסטרטגיים") הוקם ב־2006 כסידור עבודה לאביגדור ליברמן, שהצטרף עם מפלגת ישראל ביתנו לממשלתו של אהוד אולמרט. מאז הפך המשרד למטבע עובר לסוחר, כיבוד לשרים שלא נמצאו להם משרדים מתאימים או כאלה שהיו זקוקים לתחושת שדרוג.

בעשור לקיומו הוא מתרחב ומתכווץ כמו גומי אלסטי. כשליברמן פרש ב־2008 מממשלת אולמרט פורק המשרד, ועם בחירתו של נתניהו לראשות הממשלה, כעבור כשנה, נפתח מחדש. נתניהו פיתה אז את משה (בוגי) יעלון, שהצטרף לליכוד ורצה תפקיד הראוי למידותיו הגדולות. בארבע שנותיו במשרד הגדיל יעלון את מצבת כוח העובדים, אך עדיין היה זה משרד שולי ומיותר.

ב־2013 שוב ניתן המשרד כנדוניה ופיצוי, והפעם למקורבו של נתניהו, יובל שטייניץ. כדי לרצות את שטייניץ הכעוס על הדחתו מהאוצר מוזגו שני משרדים - מודיעין ואסטרטגיה - לאחד. נתניהו הפקיד בידי המשרד המאוחד את הטיפול במגעים הבינלאומיים במאמציה של ישראל לטרפד את הסכם הגרעין בין איראן למעצמות. איראן הייתה ליבת העיסוק של המשרד, ובשוליים הוא עסק גם בהסתה הפלסטינית ובמאבק בתנועת החרם.

עם הקמת הממשלה הנוכחית, לפני כשנה וחצי, שוב פוצל המשרד: המודיעין הוענק כצ'ופר לשר התחבורה ישראל כץ, והעניינים האסטרטגיים הופקדו בידי השר לביטחון הפנים ארדן.

ארדן נכנס למשרד שלא היה ברור במה הוא עוסק, שמספר עובדיו צומצם לשבעה, וללא תקציב לפעולות - רק למשכורות ולתחזוקה שוטפת. ארדן אדם מפוכח. הוא הבין שהסכם הגרעין הוא עובדה מוגמרת ושאין עוד טעם להילחם בו. להפך - עדיף לשפר את היחסים עם המעצמות למקרה שיתגלה כי איראן מפרה את ההסכם. אחת המטלות המרכזיות של המוסד היא לעקוב אחר ביצוע הסכם הגרעין ולגלות את הפרותיו, אם יש או יהיו כאלה. אם היחסים ישתפרו ולישראל יהיה מידע אמין על הפרות, יאזינו המעצמות ביתר קשב למידע ולטענות.

כשהנושא האיראני יורד מסדר היום הבינלאומי ולישראל אין מדיניות בנושא, החליט ארדן שהמשרד לעניינים אסטרטגיים יתמקד במאבק בתנועת החרם ובדל"ג (דה־לגיטימציה) וזאת בצד טיפול משני בנושא ההסתה הפלסטינית. עדי מזרחי, עובד במשרד ואיש אמ"ן לשעבר, מרכז נתונים ומפרסם פעם ברבעון את "מדד ההסתה". כבר בשנה שעברה חילץ ארדן הבטחה מנתניהו ומשר האוצר משה כחלון לקבל תקציב של 128 מיליון שקל לפעולות, בנוסף לתקציב שוטף (למשכורות, למשרדים, לכלי רכב וכו' בסך של 44 מיליון שקל).

כשהבטחה זו בכיסו, צריך היה להחליט על מה להוציא את הכסף. לפני כשמונה חודשים הוא מינה את וקנין־גיל למנכ"לית, וזו החלה במעטה חשאיות להקים מטה שיתאם את היערכות המשרד ומשרדי הממשלה השונים, כמו גם צה"ל וקהילת המודיעין, אל מול התופעה. עולם המושגים של המשרד הוא צבאי ולוחמני, וגם השיטות מזכירות את צה"ל. לפיכך, למאבק בתנועת החרם ובדל"ג מגויסת גם קהילת המודיעין.

בדיון בנושא שנערך בראשית אוגוסט הבהירה וקנין־גיל בתשובה לשאלת יו"ר הוועדה לשקיפות של הכנסת, ח"כ סתיו שפיר, כי "אנחנו רוצים שרוב עבודת המשרד תהיה מסווגת. יש רגישויות רבות, ואני אפילו לא יכולה להסביר בפורום גלוי מדוע יש רגישויות... חלק גדול ממה שאנחנו עושים זה מתחת לרדאר". בגלל רצונה לשמור על החשאיות, היא מסרה לוועדה מעט מאוד פרטים על פעולות המשרד ועל תוכניותיו, ואמרה כי תעשה זאת רק בישיבה סגורה של ועדת החוץ והביטחון.

הפגנה נגד מוצרים ישראל בספרד. צילום: רויטרס.


סולם מאמצים



המבנה המתגבש הוא על פי המתווה ששרטט בן ברק. המשרד מחולק לשלושה אגפים: מודיעין, תודעה (תקשורת) והפעלה. אפילו את שמותיהם של ראשי האגפים מבקש המשרד לא לפרסם. 25 עובדים גויסו, ובראש אגף המודיעין עומד חוקר לשעבר במערכת הביטחון. תפקידו הוא כשל קצין מודיעין לאיסוף מידע, שרובו אומנם מגיע ממקורות גלויים, אך חלקו גם ממקורות חשאיים. המשרד נעזר וייעזר ביחידות שפועלות בקהילת המודיעין - באמ"ן יש יחידה ייעודית לנושא וגם שירות הביטחון הכללי תורם למאבק.

בוועידת ידיעות אחרונות בנושא המאבק ב־BDS שהתקיימה לאחרונה הציג ארדן את השקפת עולמו בנושא. הוא אמר כי משרדו יילחם בארגון ובשולחיו, וכי ישראל עוברת ממגננה למתקפה. "נעשה הכל כדי לחשוף את הכוונות האמיתיות של ה־BDS, מי עומד מאחוריהם ומי מממן אותם, כדי שהעולם יבין את הכוונות שלהם. בקרוב מאוד יידע כל פעיל ב־BDS שהוא ישלם על כך מחיר. זה מאבק על הלגיטימציה ועל הזכות לקיום של מדינת ישראל כמדינת העם היהודי", סיכם השר.

עם זאת, לפי תפיסת ארדן, המשרד לעניינים אסטרטגיים צריך לפעול כמו הרשות הלאומית לשעת חירום (רח"ל) במשרד הביטחון: כמטה מתאם בין מי שעוסקים או צריכים לעסוק בנושא; ולהעצים ולהפעיל את מי שצריך ויכול לסייע למאבק בחרם.

אחת הזירות החשובות במאבק בתנועת החרם היא המרחב הקיברנטי והציבורי. בלשון של פעם קראו לכך "הסברה", וזה מה שעשו שנים רבות במשרד החוץ, עד שבמסגרת מדיניות נתניהו לפירוק המשרד, גם משימה זו נלקחה ממנו. המשרד לעניינים אסטרטגיים, באמצעות משרד התיירות וארגונים יהודיים ולא יהודיים בחו"ל, החל לממן את ביקוריהם בישראל של מי שנקראים "מעצבי דעת קהל" בתחומים שונים: עיתונאים, בלוגרים, שחקני קולנוע, מנהיגי איגודים מקצועיים וכו'. המטרה היא להשפיע על התודעה שלהם. לעתים מדובר בהוצאה נכבדת, בעיקר כשצריך להטיס את הידוענים במחלקות עסקים ולשכנם בסוויטות של מלונות פאר.

כל זאת נעשה במקביל למאמצים של משרד החוץ לשכנע ממשלות לאסור בחקיקה בארצותיהן הטלת חרמות על ישראל. ואכן, יש כבר בכמה מדינות במערב חוקים או תקנות של ממשלות שאוסרות הטלת חרם על ישראל. משום כך סבורים במשרד לעניינים אסטרטגיים שגם בישראל צריך להיות חוק כזה. לאמיתו של דבר, בספר החוקים יש כבר חוק שהתקבל בכנסת ב־2010, ביוזמת הח"כים זאב אלקין ודליה איציק. החוק קובע שכל קריאה פומבית לחרם כלכלי, תרבותי או אקדמי היא בגדר עוולה אזרחית שמהווה עילה לתביעת נזיקין וגם פלילית, ועונשה הוא קנס. ואולם התובע על פי חוק זה יזכה לפיצויים רק אם יוכיח שנגרם לו נזק כספי. ככל הידוע, לא הוגשה עד היום תביעה נגד אדם או ארגון מכוח החוק. "זה חוק שנועד להתריס וצריך להחליפו בחוק יעיל", אומר גורם בכיר במשרד. אך עד שהחוק יתקבל צפויה לו דרך חתחתים שעוברת במשרד המשפטים, היועץ המשפטי לממשלה, הכנסת ובית המשפט העליון.

פעולות אחרות שיוזם המשרד הן הפעלת מנופי לחץ והשפעה כדי לשכנע חברות שלא להחרים את ישראל. פעולות מסוג זה קשורות גם בהפעלה של ארגונים יהודיים פרו־ישראליים בארה"ב, כמו איפא"ק או תנועת הסטודנטים היהודיים "הלל", ומקביליהם במדינות אחרות. גם בסוג פעילות זה יש רגישות מסוימת, משום שמעורבת בו ממשלה זרה (ישראל) שמנסה לפעול ולהשפיע על ארגונים ויחידים במדינות אחרות. בשורה התחתונה, כל אלה הם מהלכים חוקיים ודי שגרתיים, שאפשר גם לכנותם כדיפלומטיה ציבורית.


תיקים באפלה



הבעיה עלולה להתעורר כאשר אגף ההפעלה, כפי שרמז ארדן, ינסה להפעיל במישרין או בעקיפין "מבצעים מיוחדים" של תקיפה, שאפשר גם לכנותם "מבצעים שחורים". אלה עלולים ללבוש צורה של מסעות השמצה, הטרדה ואיומים על חייהם של פעילים בארגונים של תנועת החרם ודל"ג, חדירה ופגיעה בפרטיותם ועוד.

בחודש מרץ האחרון האשימה BDS את המודיעין הישראלי באחריות לסדרה של מתקפות סייבר נגד אתר האינטרנט שלה. באותה תקופה, דובר אלמוני בשם "אבו נביל" איים בטלפון על משפחתה בשוודיה של עורכת הדין הפלסטינית נדא כיסוואנסון. לפני כשלושה שבועות פרסמה עמירה הס על כך כתבה ב"הארץ". כיסוואנסון היא בעלת אזרחות ירדנית ושוודית ופעילה בארגון זכויות האדם הפלסטיני אל־חאק, ומשמשת אשת קשר לבית הדין הפלילי הבינלאומי בהאג.

כיסוואנסון ועמית פלסטיני, שגם הוא אוים, הגישו כשבועיים לפני שיחת הטלפון המאיימת דוח ותביעה לחקור חשדות לפשעי מלחמה באירועי "יום שישי השחור" ברפיח, ביום האחרון של צוק איתן. באותו אירוע נהרגו פלסטינים רבים (100 לפי חמאס ו־41 לפי צה"ל) כתוצאה מהפצצות חריגות של ארטילריה, מטוסי קרב ומסוקים של צה"ל, בעקבות חטיפתו של הדר גולדין בידי חמאס, שממשיך עד היום להחזיק בגופתו. בעקבות האיומים הודיע התובע הכללי בהולנד כי הוא פותח בחקירה.

כמובן שאף לא אחד לקח אחריות על התקרית נגד עורכת הדין הפלסטינית, ואיש לא התייחס לטענות ה־BDS כי המודיעין הישראלי מנהל נגדו לוחמת סייבר. אבל אין זה סוד שבמשרד לעניינים אסטרטגיים, כמו גם בגופי המודיעין של ישראל שמסייעים למאבק נגד תנועת החרם והדל"ג, דנים ושוקלים את מגוון האמצעים שאפשר להפעיל. לא מן הנמנע שהפעולות שצוינו, אם אכן בוצעו על ידי ישראל, היו בבחינת "ניסוי כלים". לפי שעה לא דווח על פעולות דומות מסוג זה.

אולי לא היה המשך לפעולות שכאלה, אם אכן ננקטו, משום שבמשרד המשפטים, שאחראי על כך שישראל תכבד את החוק הבינלאומי, חוששים שהתשוקה לפעולות ולמבצעים חשאיים של המשרד לעניינים אסטרטגיים עלולה בסופו של דבר להסתיים גם בתקלות שיגרמו נזק ליחסי החוץ של ישראל. כמו שהתברר בעבר בעקבות תקלות מבצעיות המיוחסות למודיעין הישראלי - פעולת חיסול, חדירה למבנים או שימוש בדרכונים מזויפים - ישראל, כך על פי הטענה, לא היססה להפר את החוקים והריבונות של מדינות זרות, גם של ידידותיה הטובות ביותר.

צוות בינמשרדי כולל של נציגי משרד המשפטים בוחן בימים אלה את מגוון הרעיונות וההצעות כדי להגדיר באופן משפטי מהי דה־לגיטימציה ומהם כללי המותר והאסור במאבק. רצוי שבדיוניו יזכור הצוות כי פעולות הרפתקניות עלולות לסבך את ישראל, וכי עם כל החשיבות למאבק נגד מי שקוראים לחרם וחותרים לשלול את זכות קיומה של ישראל, ערכיה הדמוקרטיים של ישראל - חופש ביטוי, הזכות להביע דעה גם חריגה ומכעיסה וכבוד החוק הבינלאומי - הם מאבני היסוד לקיומה.
print gohome
print
--%>