היה נורא

את המוסדות והאישים הרבים שדעתם השתבשה במהלך השנתיים האחרונות מוליכים ה־FBI והעומד בראשו ג’יימס קומי, שהוא כנראה איש טוב שנקלע לסיטואציה רעה וקיבל החלטות אומללות. הוא לא מהזן הנכלולי והפסיכופטי של ג’יי אדגר הובר, שסחט נשיאים בצילומים מחיי נישואים כדי לשמור על כיסאו, אבל קשה עדיין לעמוד על היקף הנזק שגרם להילרי קלינטון ולמפלגה הדמוקרטית. גם אם הנזק לא יצטבר לתנודות משמעותיות בתרגום רחשי הלב של האזרח האמריקאי להצבעתו בקלפי, אין כלל ספק שבעשרת הימים שבהם עמד באוויר כנפיחה מסריחה במיוחד שסירבה להתפוגג, גרם המכתב של קומי לקונגרס לגריעה מקולות המצביעים המוקדמים מטור הזכות של קלינטון. בהנחה שכ־40 מיליון אמריקאים ויותר הצביעו לפני 8 בנובמבר, הדעת נותנת שקלינטון שילמה על טעותו בשיקול הדעת של קומי במקור. 

אילו עצר לרגע ושקלל את כוח האדם והטכנולוגיה העומדים לרשותו, שהגישו לו תשובה מוסמכת בדבר מצבור המיילים שהתגלה במחשבו של אנתוני ווינר יומיים לפני הבחירות, והיה מאחד את אמירותיו למכתב אחד ובו הצהרתו כי מה שנבדק הוא שנקרא באנגלית no case to answer, כלומר מהומה על מאומה, לא יכול היה להיות ולו ספק קטן בדבר ניצחונה של קלינטון. את הימים הללו ניצל דונלד טראמפ כדי להטיח ביריבתו חופני צואה נטולי בסיס עובדתי והוציא את דיבתה כאילו עמדה בראש מפעל השמדה כלשהו. 

מי שמטיל ספק בעצבי הפלדה של גב’ קלינטון, אין לו אלא לבחון את התנהגותה תחת חשרת העבים השחורה שקשר (שוב) קומי מעל ראשה ולהתרשם מכוחה להמשיך ולטפס במעלה ההר, לפעמים בציפורניים, מול המנוול הגדול ביותר שחשק אי פעם בנשיאות. 

קלינטון הייתה במיטבה. מי שהקשיב לנאומיה הרבים בימים הללו, שמע את האמירות הענייניות, הרציניות, האופטימיות ורבות החזון שלה בקמפיין. וכל זאת שעה שהתור לשירותים במטה הבחירות שלה בברוקלין השתרך מעבר לפינה. אילו אני קומי, שכהונתו נקצבה לעשר שנים על ידי ברק אובמה, הייתי מתייצב אצל הנשיאה הנבחרת מתישהו בעתיד הקרוב ומפקיד בידה את מכתב ההתפטרות שלי. אני תוקע לכם שקלינטון תדחה אותו, תלבן עם קומי דברים ותשאיר אותו בתפקידו, כולל סדר בית דחוף ב־FBI. היא איננה מהזן שימהר לפטר אותו. 

נוכח ההתגייסות של ג’יי־זי, ביונסה, קייטי פרי, לברון ג’יימס ואחרים בניסיון לחבר את המיליניאליים המבכים עדיין את תבוסת סנדרס, לא נותר לטראמפ - המתרוצץ לבדו כעכבר מוטס במבוך - ללעוג לקלינטון ולכוח האש שהיא מצליחה לגייס. שלשום ישבו ג’יימס טיילור ולהקתו בניו המפשייר וחיממו את הקהל עד הגעתה של קלינטון לאירוע הבחירות. אמש הצטרף להרכב של מישל וברק אובמה, צ’לסי וביל קלינטון בפילדלפיה אח ברוס ספרינגסטין, שחודשים רבים אני ממתין שיתרום יום מילואים. לא רק שכל אחד מבין את הקשר של ספרינגסטין לפילדלפיה, כל אחד מבין מה אומר הרוקר הוותיק הנמצא בשיא כוחו לקהל, שלפעמים מתרשם שקלינטון היא יותר דודה מנשיאה. הבוס מביא את המשקל הסגולי הנחוץ ואם האורחים על הבמה יצטרפו אליו ב”Born in the USA” או “Born to run”, נאמר דיינו. כדי להודיע לטראמפ שהוא מפוטר צריך בוס מקצועי. 

הסוף קרוב ואינני מתחבט יותר בשאלה אם הוא יהיה טוב או לא. יש דברים שיודעים בעצמות. יש החלטות דרמטיות שאומה – גם שסועה ומסוכסכת – אינה יכולה להרשות לעצמה. התקשורת נהנית לקשור לנו את המעיים בקשרים עזים של חשש והתלבטות, אבל באופן עקום ודוחה - זה תפקידה. בהנחה שכל העולם במה, גם הבית הלבן. 

בתזמון שקשה להתעלם מאמירתו הלכה לעולמה אתמול ג’נט רינו, שרת המשפטים תחת ביל קלינטון. רינו היא מי שהחלטותיה הנמהרות עמדו מאחורי הטבח שערך ה־FBI בדווידיאנים של דיוויד כורש בווייקו, טקסס, ובאנשי המליציה הנצורים ברובי רידג’. פעולות עם נשים וילדים מתים שצילקו את הבולשת לשנים ארוכות. מה הקשר? אילו עמד אז בראש  ה־FBI ראש שידע להגיד לא על הוראה בלתי חוקית בעליל, כפי שאמר קומי כתובע לג’ורג’ בוש ב־2004, היו נחסכים חיי אדם רבים. מותה של רינו הזכיר את חשיבות המשולש משפטים־FBI־קונגרס, ועד כמה היא הרשת הטווה את כולם לישות אחת שעליה לנוע מתוך הסכמה ושיקול דעת ולא שליפות מיותרות.