"שעת החתולים", דוד שיץ, סדרת רֶטרוֹ, הקשרים ודביר, אחרית דבר: מוריה דיין קודיש, 191 עמ'
סדרת רֶטרוֹ, שהגה איש הספרות יגאל שוורץ, נפתחת בקובץ סיפורים מעיזבונו של דוד שיץ. הסופר, יליד ברלין (1941), עודו חי, אך הוא אינו כותב זה שנים רבות, בגלל מחלה ניוונית נדירה שפגעה במוחו. במצבו, גם לא יכול היה לשתף פעולה עם יוזמתה של מוריה דיין קודיש, ולברור מתוך ארכיונו סיפורים שטרם התפרסמו בספר. לכן יש לראות ב"שעת החתולים" כותר שעושה חסד לא רק עם סופר יחיד בעמודה משלו, אלא גם עם הספרות העברית האיכותית, הנשכחת לצד הדרך המו"לית החופזת להוציא ספרי מקור רבים מדי. היוזמה לסדרה כולה ברוכה, ומעוררת ציפיות. אם יורשה לסוקרת להביע תקווה (גם ללא רשות היא תעשה זאת): לראות את הטרילוגיה המעולה של אמנון נבות מודפסת שנית למען קהל אשר לא ידע אותה בשעתה, בסדרת "צד התפר" (כתר) של העורך שוורץ עצמו.
קובץ סיפורי שיץ מספק התנסות ספרותית בלתי צפויה. באחד הסיפורים המספר מתאר את תגלית ייחודו כאמן: "היפה מצוי בעננים הללו, השקופים למחצה, המכסים מפני כולם ומגלים רק לי". הוא פורש חוויות של ילד ואיש צעיר המוגשות בלי עטיפות מרככות. פנים החוויה מוחש היטב ומיד, ותובע התייחסות מוסרית של הקורא. האחרוּת נובעת מכך שהאווירה המתוארת במרבית הסיפורים היא לילית ושקטה, כמעט עצלנית. במיוחד בתיאור חיי הסטודנט בירושלים. מהרקע הזה בוקעות התרחשויות אלימות המתוארות במילים שנבחרו היטב. קבוצת גברים אונסת זונה מול חלונות השיכון. קבוצת חיילים רודפת אחרי דורבן במדבר כדי להרוג אותו. סטודנט משחית ספר ספרייה נדיר. שני חתולים תוקפים עכבר.
שעת החתולים היא השעה העירומה של האמת, והאמת לא נעימה. "הוא התעורר בשעת החתולים. שחר מתון תפס עמדת תצפית על חלונו. בחצר צחק חתול בטירוף. כמו ילד המתפלש בבוץ קפץ החתול הזכר על הנקבה והתפלש על פרוותה. שיניו החזקות חדרו לצווארה. צריחת ניצחונו חדרה כיד קרה על החזה". פירוק הקטע הזה לגורמיו יציג החלטות יוצאות דופן של כותב, כמי שהשפה היא לו בחירה חוזרת ונשנית, מושכלת ואינטואיטיבית גם יחד, אך לא שגרתית, לא טבעית.
מן ההתייחסות לשפה ולתֵמות אפשר ללמוד על איכויות הכותב, החל מהימים הראשונים שבהם החליט להתמסר לכתיבה בלי לסיים את הדוקטורט. השימוש שלו בעברית מהוקצע, בלתי מרופד, כאילו נטל רק חומרים נחוצים ביותר. נוצרת תחושה של התבוננות בשפה ממרחק מה, כמו מבעד לשכבת אוויר צלול. אולי זאת תולדה של האופן שבו רכש את השפה, באלימות. האישה הראשונה שגידלה את שיץ בבית ישראלי, כפתה על הילד את מחיקת הגרמנית והקניית העברית באמצעים אכזריים. וכך, גם אמצעי ההבעה וגם החוויה המתוארת בעזרתו הופכים למקשה תוקפנית שיש להיזהר בה. שיץ היטיב לשלוט בעברית אולי דווקא משום חשדנותו הבוחנת אותה.
בעומק רוב הסיפורים מונחת טראומה, שגילוייה החיצוניים אלימים או מביעים שיתוק רגשי. הביוגרפיה של שיץ רצופה חוויות קשות, שעולם המבוגרים חרת בנפשו. אמו השאירה אותו ואת אחיו אצל שכנה, בתקופת המלחמה, ולא שבה לאסוף אותם. הילדים פוזרו בבתי יתומים לאחר המלחמה. כשהיה בן 7 פגש שיץ את אמו לזמן קצר, ואחר כך לא ראה אותה עוד אלא פעם אחת, כשהיה בן 21. הוא טולטל ברחבי אירופה ואחר כך בישראל, בין משפחות אומנות לפנימיות נוער. אף כי סיפורי הקובץ אינם מדברים בחוויות אלה באופן ישיר (כפי שעשה ברומנים שלו, ובמיוחד ב"העשב והחול"), הגביש חד הקצוות שנוצר בעמקי נפש הילד והמשיך לפצוע עם כל תנועה, הוא שכתב את סיפורי הקובץ, והם מעוררים עניין אמנותי חריף.
טד בכתובים
העדות המפתיעה לכך שסוף עידן הפרינט מתרחק מנביאיו, באה דווקא מפורמט שנולד בזכות אמצעי הווירטואליה. ההרצאות הקצרצרות של "טד" היו רק מתאבנים שהותאמו ליומו הלחוץ של הייטקיסט השואף להיות איש רנסנס, למרות הספציפיקציה של התמחותו. טבעי היה שבעקבותיהן יבואו בדפוס חלק מההרצאות בהיקפן המלא, בהגשה שווה לכל נפש. שני הספרים הראשונים בעברית (ידיעות אחרונות ספרי חמד), יצאו בכריכה קשה, מגרה. "כך נחיה על מאדים" (סטיבן ל' פטרנק, מאנגלית: שלומית כנען) מודיע להדיוטות שמושבות אנושיות יוקמו על מאדים בעתיד הנראה לעין. תחילה יגיעו לשם החלוצים, כנראה ב–2027, וראשית יהיה עליהם למצוא מים, לא רק לצורכי מקלחת ושתייה, אלא גם כדי לייצר חמצן לנשימה. בהמשך תיווצר תנועת התיישבות גדולה, כי כדור הארץ ממילא ייגמר בסיוע אינטנסיבי של יושביו ומטאוריט אחד גדול.
הספר השני מחכים את הקורא בנוגע ליחסי האדם עם עבודתו. "למה אנחנו עובדים" (בארי שוורץ, מאנגלית: מרב זקס–פורטל) מבהיר בקלות שבני אדם אינם עובדים רק בשביל הכסף. במקרים מוצלחים הם עובדים בשביל הסיפוק, תחושת הערך העצמי, היותם חלק מגוף שאפתני. שוורץ מנמק מדוע כל עבודה, אפילו הפשוטה ביותר, יכולה להיות מעניינת, מאתגרת, מזמינה ראש גדול, מעורבות ויוזמה, ולמה זה טוב למפעל, לבעליו ולחברה כולה. הוא מביא דוגמאות: כוח עזר בבית חולים, למשל. אנשים ששוטפים רצפות ומרוקנים פחי זבל, איפה הסיפוק שלהם? הם מוצאים אותו ביוזמות האישיות, במתן יחס אישי לחולה ולמשפחתו. מורים אמריקאים שנדרשים לעבוד על פי תוכנית דוגמתית מתוך חוברת, וננזפים על יוזמות אישיות, מאבדים עניין בשליחותם. בכיתה נשארים ילדים משועממים וחשֹוכי השראה. רופאים שנדרשים לצמצם עלויות כדי להיות מתוגמלים, מפסיקים לשוחח עם החולה ומשפחתו וסובלים מבעיה מצפונית. שוורץ טוען שהתייעלות לא נכונה של מפעל כושל באמצעות פיטורים, פיקוח הדוק על העובד וחלוקת בונוסים מביאים לכישלונות נוספים ויוצרים מעגל סגור של מנהלים במצוקה ועובדים נעדרי מוטיבציה.