משל היה חזאי ותיק ומנוסה, העריך השבוע השר יואב גלנט בגלי צה"ל כי כבר באביב הקרוב אנחנו צפויים לסבב לחימה נוסף מול חמאס ברצועת עזה. הוא לא נימק ולא פירט בדבר מקורות המידע שלו, אך בשל היותו חבר קבינט רוב הציבור מבין שהוא יודע על מה הוא מדבר.
כשקיבלתי את ה"פוש" על הכותרת שעשה גלנט עם "מלחמה באביב", הייתי בירושלים בעיצומה של הרצאה למנהלים בכירים בענף המלונאות. שיתפתי אותם במידע ופניהם הלבינו. כותרת כזו משולה ללהקת ברבורים שחורים שנוחתת לפתע על ראשם של מלונאי ישראל. עוד זה מדבר וזה בא. "פוש" נוסף מוואלה מבשר שהשר נפתלי בנט מעריך שיהיה סבב נוסף של מלחמה בעזה. "אין שאלה האם יהיה, אלא מתי", פסק "שר המנהרות", שלא בקלות יוותר על פוטנציאל תיק הביטחון לגלנט בעידן שאחרי בוגי יעלון בממשלה הבאה, בינתיים רק ברדיו ובכותרות. כשעדכנתי את המלונאים שמולי בהצהרה הנוספת, אזל הדם מלחייהם באחת.
על אף ההערכות המלומדות של חברי הקבינט הבכירים - שחותרים לקבל את תיק הביטחון, ולמרות תפקידיהם בחינוך ובבינוי ובשיכון מבקשים להיות הדוברים המרכזיים של הממשלה בתחום הביטחון - אני מבקש להעריך שאין להם מושג ירוק מתי תהיה מלחמה. אני מעריך אפילו שישנם פה ושם מגעים בין ישראל, למצרים ולחמאס בכמה נושאים חשובים שהם אינם שותפים להם.
לפני מספר שבועות, על פי מורשת הירידה לשטח של בנט בצוק איתן, נענו שר הביטחון אביגדור ליברמן והרמטכ"ל גדי איזנקוט לבקשת השר גלנט, אלוף פיקוד הדרום לשעבר, להיפגש עם אלוף פיקוד הדרום הנוכחי אייל זמיר וקציניו ולקבל סקירה על התוכניות המבצעיות לפעולה אפשרית בעזה. גלנט שמע והשמיע וזה טוב, אבל מכאן ועד היכולת להעריך "מלחמה באביב", הדרך ארוכה ומחיר הכותרת יכול להיות קטלני.
אבל תפקידו של הטור הזה הוא להזכיר לגלנט ולבנט, שני שרים חברי קבינט, שתפקידם הוא לא להעריך, לא לפרש, לא לזהות ראשונים, לא ליצור לעצמם תדמית ביטחונית וכו'. תפקידם הוא אחד: לעשות כל שלאל ידם, בתוקף שליחותם הציבורית, להרחיק את המלחמה הבאה ולא לנבא אותה! תפקידם הוא לקדם את החינוך (ברכות לבנט על ההישג במתמטיקה) ואת השיכון והבינוי, ולא להצטיין בענייני ביטחון או לשמש פרשני תקשורת. תפקידם הוא לחסוך כל טיפת דם, כל עילה למלחמה וכל כותרת מיותרת ברדיו שלא מוסיפה כלום ויכולה לגרום לאי־הבנות ולהתדרדרות.
תפקידם הוא להבטיח שלתושבי רצועת עזה יהיה מה להפסיד כתוצאה מעימות צבאי עם ישראל, שיהיו להם מקומות תעסוקה, פרויקטים כלכליים של התפלה, אנרגיה ושיקום. שיהיו כלכלה ומסחר וכניסה ויציאה של סחורות ועוד.
כל שאני מבקש להזכיר לנביאי הסבב הבא, לאבירי הביטחון הטוענים לכתר, הוא דבר אחד פשוט: תפקידם של איזנקוט, של האלוף זמיר ושל הצבא הוא להכין תוכניות ולהתכונן לרע. תפקידכם הפוך. אפסנו את מעילי העור הקרביים ועשו הכל כדי למנוע את הסבב הבא ואת מימוש התוכניות של איזנקוט וזמיר. בעצם, גרמו לכך שההערכות שלכם יתבררו כלא נכונות. אנחנו נסלח לכם. תקבלו על כך הרבה יותר נקודות. מילה שלי.
2. ואולי בכלל ההערכות של גלנט ובנט על מלחמה באביב נשענות על הערכה פוליטית ולא ביטחונית? אולי בכלל הם מבינים שמלחמה קטנה תלכד את העם, תניח בצד את החקירות ואת התחקירים? אולי למדו שניהם את הגותו של מקיאוולי: "המנהיג על מנת לשרוד צריך למנות לעצמו אויב ולפרנס את איבתו". אולי הם מכירים את בנימין נתניהו טוב יותר מאיתנו? או אולי הם סתם חושדים בו כי בייאושו הרב "ישכיל" לדרדר את המצב בדרום, לגרור לסבב לחימה וללבוש מעיל עור בטרם יבוא הקיץ.
אני דווקא לא חושד בו בזה. עם כל הביקורת וכל החקירות וכל ההתנהלות הבעייתית, נתניהו הוא לרוב זהיר מאוד (בלשון המעטה) בהפעלת כוח צבאי. אבל המציאות משתנה ואיתה השיקולים וההערכות. ולכן אומר זאת בתמצית: כשמדובר ברמטכ"ל איזנקוט, יכולים אזרחי מדינת ישראל להיות שקטים ובטוחים. הוא האיש הנכון, בזמן הנכון ובמקום הנכון. הוא לא יאפשר לשום ממשלה או ראש ממשלה לקחת את צה"ל ואת עם ישראל ל"טיול" מיותר. הוא יבלום זאת בגופו הצנום מול ראש ממשלה ומול ממשלה כולה.
3. ובכלל, איזנקוט מאוהב בימים אלה בדוד בן־גוריון. הוא שב ומעיין בכתביו השונים בכלל, ובכל הקשור לקווי היסוד ולמידת הממלכתיות שקבע באשר לצה"ל ולמשרתיו בפרט.
הוא מתפעם מהרלוונטיות של הגות בן־גוריון, מחזונו ומפועלו, גם מהירידה לנגב וגם מקליטת העלייה, גם בביעור הבערות וגם בשירות המשותף של דתיים וחילוניים, במידת הסטטוס קוו שנקבע אז ותקף עד היום בכשרות, בשמירת השבת ועוד.
בלב מחנה הקריה בתל אביב ניצב בניין קטן מתקופת הטמפלרים. זהו המשרד התל אביבי הישן של ראש הממשלה בן־גוריון. יש בו מרפסת קטנה, מעקה מברזל ועליו סמל ישן של המדינה. בפנים, בחדר הישיבות שמור השולחן המקורי של הממשלה, כיסאות השרים וכיסאו של בן־גוריון. בחדר הזה נתקיימה ישיבת הממשלה בצהרי יום כיפור 1973 וישיבות ממשלה גורליות אחרות. כל פינה בחדרים ובבניין מדיפה היסטוריה.
עם השנים השתלט משרד הביטחון על הבניין ושיכן בו חלק מפקידיו. הרמטכ"ל איזנקוט הצליח לאחרונה לפנות את הבניין מכל פקידי משרד הביטחון, והוא עוסק כעת בשיקומו ובהפיכתו למוזיאון של בן־גוריון, צה"ל והביטחון.
זה לא רק הגובה שמחבר את בן־גוריון לאיזנקוט, זו גם ההבנה של מה שעובר כיום על צה"ל בחברה הישראלית, עד כמה צדק בן־גוריון ועד כמה הוא או שכמותו חסרים כאן היום.
4. ביום שני בערב, שלוש שעות לפני טיסת אל־על חזרה מלונדון הביתה, נתבשרתי בהודעה מוקלטת כי המטוס הגיע ללונדון, אך הטיסה מבוטלת. מתברר שהטייסים, למרות פסק הדין של בית הדין לעבודה, חשו "עייפים" או "תחת לחץ נפשי" וסירבו לטוס חזרה. במאמץ גדול של אל־על, התברגתי ביחד עם נוסעים נוספים בטיסה חלופית של בריטיש איירווייס והצלחתי להגיע הביתה ולעבודה בזמן.
טייסי אל־על הורסים לאט ובהדרגה את חברת התעופה. כעת הם מקבלים גם גיבוי מההסתדרות שנמצאת לקראת בחירות. ואני אומר להם: אתם הורסים את מקור פרנסתכם ואת מקור גאוותכם. אתם מבריחים נוסעים מאל־על שחשים מושפלים ונתונים לחסדיכם ולגחמות שלכם.
אתם מאבדים את הציבור שאהב בעבר לאהוב את טייסי אל־על, אתם מאבדים הזדמנות, מאבדים לקוחות, מאבדים מוניטין ושוכחים שאתם צריכים לתת שירות לנוסעים ולא לחטוף אותם כבני ערובה. ובכלל, אני חושב שההנהלה הבאה של אל־על עלולה להיות הרבה פחות נחמדה אליכם וחבל. ואני כותב את הדברים הללו כמי שאוהב את החברה, כאדם שמזדהה עם עובדים ונאבק על זכויותיהם. אבל אתם מפספסים. חשבו מסלול מחדש.
5. כחילוני מבית מסורתי, כקיבוצניק שגם מאמין, ההבדלה בין קודש לחול אינה זרה לי ואני מכיר את מילותיה בעל פה. אולם במוצאי השבת האחרונה, בכנס "לימוד" בלונדון עם הרב הראשי של רוסיה, ברנרד לאזר, עם מייסד "לימוד", חיים צ'סלר (שמצליח להרים מפעל ציוני בינלאומי ענק), עם מלקום הונליין מארה"ב, עם חברי הכנסת דוד ביטן ומרב מיכאלי ועם מאות צעירים וצעירות יהודים יוצאי רוסיה שחיים באירופה, השתתפתי בהבדלה אחרת. חשתי התרוממות רוח אדירה. ישי לפידות והתזמורת סחפו את הקהל, הרב בירך על ההבדלה, ואני חילוני שכמותי, המראתי לגבהים שקשה לתאר. חשתי למה מתכוונים כשאומרים "עם ישראל חי". שבת שלום.