אות משמיים: האם האזהרה הרוסית היא אור אדום לתקיפות בסוריה?

אומרים שגבר לומד את מגבלות הכוח כאשר מתיישב לו יתוש על האשך. זה בערך מה שקרה לנו בשישי שעבר לפנות בוקר. כבר שנים שאנחנו מחסלים יתושים בביצה הסורית, על פי פרסומים זרים. רק שהיתוש שהרבצנו לו הפעם ישב על גבו של דוב רוסי גדול, והדוב הרגיש היטב את המכה והתרגז.

בלילה שבין חמישי לשישי ישב סג"ם צעיר בעמדת המפקד במרכז ניהול היירוטים של מערכת החץ. רק לפני כחצי שנה סיים את קורס הקצינים. מאחוריו עמד קצין בכיר יותר ביחידת חרב מגן, ויחד הם צפו על גבי מסכי המכ"ם במטוסי חיל האוויר תוקפים באזור חומס בסוריה. אם מסכמים את הדיווחים שמגיעים מסוריה בשנים האחרונות, הרי שישראל עושה בה כבשלה: תוקפת בכל זמן ובכל מקום שהיא רוצה.

מאז 2012 יוחסו לישראל עשרות תקיפות של משלוחי נשק בסוריה בתדירות של אחת, שתיים ולפעמים גם שלוש פעמים בחודש. אם נכונים הפרסומים, התקיפה ביום שישי הייתה חלק מהשגרה הזאת, והפעם המטרה הייתה, על פי כמה פרסומים, משלוח של טילי סקאד D שיועד לחיזבאללה. לסקאד D טווח של 700 ק"מ, מה שיעניק לחיזבאללה יכולת לאיים מלבנון על כל נקודה בישראל, עד אילת.

התיאורים שמגיעים מסוריה בשנים האחרונות מלמדים על דפוס די קבוע בתקיפות האלה: מטוסי חיל האוויר מגיעים מכיוון הים לאזור בקעת הלבנון, ובלי לחדור למרחב האווירי הסורי משגרים חימוש ארוך טווח לעבר המטרות. סוללות ה־S-400 וה־S-300 הרוסיות עוקבות אחריהם מהרגע שהם ממריאים ולאורך כל הדרך.

ב־2:40 לפנות בוקר, דקות ארוכות אחרי שמטוסי חיל האוויר כבר סבו לאחור וחזרו כנראה לכיוון הים, שיגרו הסורים מטח של טילי נ"מ SA-5. נראה שמפקד הסוללה הסורי היה צריך לקבל אישור מדרג בכיר יותר לשגר את הטילים, ולכן ירה באיחור ניכר. בצה"ל מאמינים שהאישור להגיב בירי התקבל מגורמים בכירים בצבא הסורי, אבל ישראל חייבת להניח שגם הרוסים היו שותפים להחלטה.

טילי ה־SA-5 נורו באופן מוזר במסלול שטוח דרומה, לא לעבר הכיוון שממנו הגיעו מטוסי חיל האוויר. יכול להיות שהמכ"ם הסורי זיהה בטעות מטוס ישראלי אחר שטס באזור בקעת הירדן.

מערכת החץ מחשבת במהירות את המסלול המשוער של הטיל, ועל המסך של מפעיל המערכת מופיע נתון מטריד: הטיל הסורי הענק, שבע טונות משקלו, עומד לפגוע בישראל תוך 60 שניות. גם מפקד חיל האוויר צופה בנתון הזה בתוך מוצב השליטה של החיל, אבל הוא יודע שהוא לא אמור להתערב בהחלטה של המפעיל, שצריכה להתקבל תוך שניות.

הסג"ם, ומפקדו שעומד מאחוריו, מחליטים במהירות לפעול על פי המדיניות הקבועה של חיל האוויר: לא לאפשר פגיעה של טיל אויב בגודל ובמשקל כזה בשטח ישראל. הם מסמנים לנציג פיקוד העורף להפעיל את ההתרעה באזור בקעת הירדן ומשגרים טיל חץ אחד, שמיירט בהצלחה את הטיל הסורי.

ההצלחה הטקטית יוצרת בעיה אסטרטגית: ישראל נאלצה לצאת מ"מרחב ההכחשה" ולהודות בביצוע התקיפה בסוריה. מנגד, אילו היו מאפשרים פגיעה של הטיל הסורי בישראל - היא הייתה מחייבת אותנו לתגובה שגם לה היו השלכות אסטרטגיות.

גמגום אמריקאי

ההודעה הישראלית המאולצת הביכה לא רק את בשאר אסד אלא גם את פטרוניו הרוסים. במשך שנים שתקה מוסקבה אל מול דיווחים על עשרות תקיפות ישראליות שבוצעו בסוריה, כולל כאלה שהשמידו משלוחי נשק רוסי. אבל ההודאה הישראלית הפעם חשפה אותם כמי שלא מסוגלים להגן על אסד, ושמערכות ההגנה האווירית המתקדמות שלהם לא מסוגלות להתמודד עם חיל האוויר הישראלי.

זה קרה שבוע אחרי עוד פגישה אינטימית בין ראש הממשלה נתניהו לנשיא פוטין. נתניהו השכיל לפתח מערכת יחסים קרובה עם פוטין, אולי הקרובה ביותר שיש למנהיג מערבי כלשהו. אין שם אהבה או ידידות אמיצה, אבל יש שם כבוד הדדי רב. ועדיין, ההודעה הישראלית הייתה יותר ממה שהרוסים יכלו לעכל.

כשמתגלות בעיות ביחסים אינטימיים בין חברים, נוהגים לפתור אותן בשיחת טלפון ישירה. הרוסים בחרו הפעם להגיב בפומבי ובצורה בוטה: הם זימנו את השגריר הישראלי לשיחת הבהרה. הייתה פה גם אזהרה לישראל וגם איתות לאסד שהם לא מפקירים אותו. יום למחרת כבר הודיע אסד שרוסיה תגן עליו בעתיד מפני התקיפות הישראליות.

מאז שישי שעבר מנסים בישראל לפענח את עוצמת האזהרה הרוסית: האם ישראל קיבלה אור אדום להמשך התקיפות בסוריה או רק אור צהוב? יש רבים הטוענים כי אם רוסיה באמת הייתה זועמת על התקיפה הישראלית - יש לה דרכים משלה להביע כעס. ועדיין, ישראל לא יכולה לחזור לשגרה.

מה שבעיקר היה חסר השבוע זה לשמוע עמדה אמריקאית ברורה בסיפור. בעוד אסד הביא את האח הרוסי הגדול שלו, האח הגדול שלנו הסתפק באמירה רפה ש"ישראל רשאית להגן על עצמה". זה מזכיר בצורה כואבת את האמירות החלולות של ממשל אובמה. ייתכן שטראמפ באמת נחלש, או שאנחנו לא מעניינים אותו כמו שהיינו רוצים לעניין. בכל מקרה, ארה"ב השאירה אותנו עם הדילמה.

והדילמה הזאת יכולה לצוץ כבר מחר בבוקר, כשיגיע מידע על עוד ניסיון להעביר נשק מתקדם לידי חיזבאללה. ישראל חייבת להניח שמה שהיה הוא לא בהכרח מה שיהיה, וייתכן שהרוסים יגיבו בצורה בוטה יותר על תקיפה ישראלית. אין להוציא מכלל אפשרות שהדאגה הזאת יכולה להקרין גם על מועד התקיפה שייבחר, גם על המיקום וגם על סוג החימוש שישראל תשתמש בו.

בעבר טענו פרסומים זרים שישראל משתמשת גם בחימוש שנורה מן הקרקע לתקיפות בסוריה - אם הדברים נכונים, הרי שזה סוג תקיפה שמקטין משמעותית את הפוטנציאל לחיכוך. מה באמת המרחב שמשאירים הרוסים להמשך פעולות ישראליות בסוריה? את זה אנחנו נדע רק אחרי התקיפה הבאה.

הכותב הוא הפרשן הצבאי של חדשות ערוץ 10