אפשר להניח שמשה כחלון צפה את הטענות שתוכנית ההטבות החדשה שלו תוצג כ"כלכלת בחירות". אבל אי אפשר להציג כל מהלך המיטיב עם הבוחרים כ"כלכלת בחירות". כלכלת בחירות היא החלטה על צעדים המיטיבים עם הבוחרים, או דחיית גזירות כלכליות נדרשות, בידיעה שמיד לאחר הבחירות יוגש החשבון לציבור.
ממשלות רבות נקטו את הסוג השני של כלכלת בחירות. אפילו המיתון הגדול של אמצע שנות ה־60 נולד מיד לאחר הבחירות ב־1965, לאחר שממשלת המערך דחתה את חבילת הגזירות שטלטלה את המדינה במשך חודשים ארוכים. הממשלות נטו פחות לחלוקת הטבות לקראת הבחירות, ובשנים האחרונות אף קיימת מגבלה חוקית על החלטות מסוג זה.
כלכלת הבחירות המפורסמת ביותר הייתה זו שניהל שר האוצר יורם ארידור ב־1981. ארידור החליף את יגאל הורביץ, שניסה להדביר את האינפלציה באמצעות קיצוץ אכזרי בהוצאות. מדיניותו, מטבע הדברים, לא הייתה פופולרית, ובליכוד חששו שהורביץ יכשיל את המפלגה בבחירות. ארידור הוזנק ממשרד התקשורת לאוצר והוריד בשיעור דרסטי את המסים על מקלטי טלוויזיה ומכוניות. מהלכים אלה האטו לזמן קצר את האינפלציה הדוהרת, אבל בהמשך רק החמירו את המשבר והמחסור במטבע חוץ. לאחר הבחירות ניסה ארידור לשנות את המגמה, אבל המשק נחלץ מהמשבר רק לאחר חילופי שלטון ויישום "תוכנית הייצוב", שגבתה מחיר כבד מהמשק ומהתושבים.
מאז ימי ארידור נטו כל שרי האוצר לדחות הכרעות כאובות או להכריז על הטבות לציבור. על פי המסורת, מוכרזות ההטבות במסיבת עיתונאים חגיגית ונרגשת שבה מקפיד שר האוצר התורן להכחיש את הקשר בין החלטתו למועד הבחירות המתקרב. מאידך, נראה שכלכלת הבחירות של ארידור היא הפעם האחרונה שבה יוחס הניצחון בבחירות למהלכים מסוג זה.
ב־2008 הכריז שר האוצר רוני בר־און בחגיגיות על תוכנית לצמיחה במשק באמצעות הקלות במס ליחידים וחברות. מועד הבחירות לא היה ידוע באותה עת, אבל ראש הממשלה אהוד אולמרט היה כבר נתון בחקירה מתקדמת בפרשיות שוחד, מעשי מרמה וגניבה. שלושה חודשים מאוחר יותר נאלץ אולמרט לפרוש מתפקידו. פשעיו של אולמרט, ולא כלכלת הבחירות של בר־און, העיבו על מסע הבחירות של מפלגת קדימה. בבחירות איבדה קדימה מנדט אחד, ועדיין נותרה המפלגה הגדולה, אך מנהיגת המפלגה ציפי לבני כשלה במו"מ להרכבת הקואליציה ואיבדה את השלטון.
כשל הדיור
בר־און הוחלף על ידי יובל שטייניץ, שכהונתו הושפעה מאוד מהמחאה החברתית שפרצה ב־2011. בינואר וביולי 2012 חתם שטייניץ על הפחתת מכסים על מאות מוצרי צריכה, בהם מוצרי חשמל, מזון וטקסטיל, וכמקובל הואשם בתעמולת בחירות.
שטייניץ נאלץ להתמודד גם עם השפעת המשבר הפיננסי העולמי שפרץ ב־2008 ונקט לשם כך מדיניות מרחיבה שמנעה את כניסתו של המשק להאטה. המחיר של מדיניות זו היה גירעון כבד, ובשלהי כהונתו נדרש שטייניץ לבצע קיצוצי תקציב נרחבים. שטייניץ התנגד להצעות אלה ואף טען שהן מבוססות על תחשיבים שגויים. הוא הצליח במשימתו ועול הקיצוצים נחת על מחליפו יאיר לפיד, שהתחיל את כהונתו לאחר בחירות 2013 (שבהן איבדה הליכוד 11 מנדטים אך נותרה מפלגת השלטון) עם תקציב מרוסן וגזירות שכללו הכבדת עול המסים על יחידים וחברות, קיצוץ בסבסוד הצהרונים וקיצוץ בקצבאות הילדים.
מסע הבחירות של לפיד, שנכנס לכנסת לראשונה עם 19 מנדטים, התמקד בביקורת חברתית־כלכלית על מדיניות הממשלה, תחת הססמה "איפה הכסף". תחילת כהונתו התאפיינה אומנם בקיצוצים, אך בהמשך רובה התנהלה במתכונת של שנת בחירות. ההטבה המרכזית שאותה ניסה לקדם הייתה תוכנית הפטור ממע"מ על רכישת דירות. למועד הבחירות עצמו לא יכול היה לפיד להיערך, שכן הוא פוטר במפתיע על ידי ראש הממשלה. לאחר פיטוריו סיפר לעיתונאים כי עסק בהכנת תוכנית נרחבת להפחתת יוקר המחיה, שאותה עמד להציג לציבור ב־3 בדצמבר 2014, יממה לפני שהתבשר על פיטוריו. הציבור, בכל אופן, לא התרשם מהתוכניות הלא ממומשות של לפיד, ובבחירות 2015 המפלגה ירדה מ־19 ל־11 חברי כנסת.
האסטרטגיה של כחלון אינה שונה מהותית מזו של קודמו. כמו לפיד הוא הסתער על יוקר הדירות, וכמוהו כשל. תוכניות מחיר למשתכן של כחלון ומע"מ אפס של לפיד גרמו לעלייה בביקוש והגבירו את קצב ההתייקרות. שני השרים כשלו מסיבות דומות: שניהם ידעו שהפתרון הוא בהגדלת היצע הדירות, אולם השוק החופשי אינו מאפשר הגדלת היצע לצורך הפחתת מחירים. יצירת עודף ייצור שיוריד את המחירים תיתכן רק באמצעות התערבות ממשלתית בשוק כגון ערבויות ממשלתיות לרכישת דירות שלא יימכרו או בנייה ישירה על ידי הממשלה. לפיד, כחלון וראש הממשלה נתניהו דוגלים בצמצום מעורבות הממשלה בשווקים, וכך המשיכו מחירי הדירות לעלות.
אבל בניגוד ללפיד, לכחלון נותר זמן לשנות כיוון: הוא כבר הודה בכישלונו בתחום הדיור, כאשר אמר בחוסר אונים שמחירי הדירות יירדו כי "מה שעולה חייב בסופו של דבר לרדת". זה אולי נכון, אבל חוק הטבע הזה פועל גם בלי סיועו של שר האוצר. כחלון החדש נאבק ביוקר המחיה בזירה קלה יותר, שאינה דורשת כושר ביצוע חריג או מהפך אידיאולוגי. הקושי העיקרי בתוכנית הוא העובדה שהיא ממומנת באמצעות עדכון תחזית הכנסות שאין ודאות שהיא אכן תמומש: עודף ההכנסות לעומת התחזית שעליה הסתמך התקציב עשוי שלא להתקיים לאורך זמן. הוצאות בלתי צפויות עלולות לצוץ כתוצאה ממתח ביטחוני או מסיבות אחרות. קיים סיכוי לא מבוטל שבעתיד נצטרך להחזיר לממשלה את ההטבות שחולקו השבוע בנדיבות, או לבטל אותן בטרם נזכה ליהנות מהן.
אנשיו של כחלון מודעים לכך היטב. סרטון התעמולה שפרסמו לרגל התוכנית החדשה אינו מזכיר את העובדה שהטבות המס הנדיבות ניתנו לפי שעה רק לתקופה של 18 חודשים. זהו בערך הזמן שנותר עד המועד החוקי של הבחירות הבאות.