"עובדים קשה כדי שזה יישמע קל": מהו סוד ההצלחה של סטטיק ובן אל

אין כמעט מילה שלא נאמרה על ההצלחה הפנומנלית של סטטיק ובן אל תבורי, ששברה הבוקר (שני) שיא נוסף של יותר ממיליון צפיות תוך פחות מיממה ל"הכל לטובה": עשרות כתבות וראיונות ניסו לפצח את הסוד הצמד. מאז "דובי גל", ועד הסינגל שיצא אתמול, קמו לשניים כמה זוגות מתחרים צעירים שניסו לשחזר את הנוסחה, ואף הוציאו להיט או שניים שזכו ללא מעט צפיות ביוטיוב, אך אף אחד עד היום לא הצליח לשים את אצבע הזהב על הסיבה האמיתית להצלחה של סטטיק ובן אל תבורי.

"אחד המכשולים הקשים ביותר בפופ הוא מכשול הלהיט השני. המון אמנים מצליחים לכבוש את הפיסגה, אבל מעט מאד מצליחים להישאר שם", מסביר יונתן בר גיורא, מלחין קולנוע וטלוויזיה, מפיק מוזיקלי ומרצה בכיר במסלול מוזיקה וסאונד לקולנוע במכללה האקדמית ספיר. "כשאתה אלמוני ומוציא סינגל אין עליך ציפיות, אתה יכול רק להרוויח. אחרי שאתה כובש את המדינה פעם אחת, כולם עליך, מחכים לדבר הבא, מנסים להשפיע, להציע, למשוך לכל מיני כיוונים, וזה יכול לשגע. מועדון ה-27 מלא באמנים שזה מה שהרג אותם. הלחץ, הציפיות והפחד לאכזב".



"סטטיק ובן אל פרצו אל חיינו בסערה לפני שנתיים עם 'ברבי', והצליחו, בעיני באופן מאד מחוכם, מלא השראה ומוצלח, להביא אחריו עוד שורה של להיטים, כשהם אף פעם לא חוזרים על עצמם, ועל הדרך מכניסים לנו לאוזניים תבליני סאונד מכל פינות העולם".

 "ג'ורדי, המפיק של הצמד, מצליח לנפק סאונד מאוד עשיר, עם נגיעות של מוזיקה בלקנית, צפון אפריקאית, דרום אמריקאית, היפ הופ ועוד ועוד, בלי שזה יישמע מאולץ, וכשעל הכל שורה רוח קלילה וכיפית". בר גיורא מנסה להסביר את הייחודיות שבעיבודים של הצמד: "אחד הדברים הכי קשים בפופ זה לשמור על הרוח הצעירה והזרימה למרות ההפקה המוקפדת. הם עובדים מאוד קשה כדי שזה יישמע קל. התוצאה אצל סטטיק ובן אל היא תמיד כזו. מנה טעימה ומשביעה, שכשמפרקים אותה לגורמים מגלים שיש שם מתכון גורמה עם המון שכבות".

יודעים לחוש את מזג האוויר הישראלי

​"העיבודים הם יסוד ההצלחה שלהם, כי הם יודעים לחוש את מזג האוויר הישראלי, שהוא מלא חששות וחרדות ומחפש תקווה אבל גם בריחה, בעיקר בקרב צעירים, ולכוון לשם באופן מדוייק", מסביר פרופ' סמי שלום שטרית, ראש ביה"ס לאומנויות הקול והמסך במכללת ספיר, "המוזיקה לא תעמוד לבדה וכך גם המילים. גם המוזיקה​ ​וגם המלים פשוטות מאוד​ אבל העיבוד הופך את הכל ליצירה שלישית. הם הצליחו לפענח את הקוד הזה של מוזיקת פופ-היפהופ, הז׳אנר הקשה ביותר להצלחה ארוכת ימים, כי הרעיון של הפופ הוא התחדשות מתמדת הבנויה על להיטים גדולים ולא על אלבומים מורכבים".

כיצד הם מצליחים לא לחזור על עצמם?
"​הם כן חוזרים על עצמם. 'הכל בסדר' זה בדיוק 'הכל לטובה', וזה תרגום של 'הכל טוב אחי' הנפוץ בדיבור הישראלי. לכן זה גאוני. ​אבל זו לא חזרה במובן הפשטני של המלה, ובטח לא בז׳אנר. יש כאן שיר חדש ואמיץ לדעתי, כי יש בו טונים נוגים קצת ושורות רבות שהם כמעט 'ספוקן וורד', ושוב גם אם אין תמיד קשר בין השורות, המוטיב האופטימי מתקתק עד להכעיס לפעמים חוזר על עצמו ומשתלט על המאזין בהאזנה השלישית".

"אני חושב שאחד הסודות להצלחתם הוא שהם באמת צמד ישראלי ללא צבע אתני. כלומר, יש בשירה שלהם מאפיינים שלא מזוהים כפופ מזרחי או פופ מערבי, הם יוצרים על השטח המפורז החופף את הכל ומאפשר את הכל. זה יכול לצאת פרווה ומשעמם, אם לא יודעים לעשות את זה. הם יודעים. בדיוק כמו אמני הפופ-היפהופ הלטינים הגדולים באמריקה, וגם צפון אפריקאים בצרפת. אם הם היו נולדים באמריקה הם היו כוכבי על בינלאומיים. אבל גם ככה הם הגיעו עד ברזיל עם טודו בום".

מה דעתך על הליריקה בשירים שלהם, אפשר להתייחס אליה ברצינות?
"​כל טקסט ראוי שיתייחסו אליו בקריאה מכבדת, כלומר להתייחס למלים כיצירה, גם בלי המוזיקה. ​אין פה סיפור. אין פה גם ג׳נדר ברור. פעם זה את ופעם אתה. גם אין לוגיקה תחבירית קוהרנטית, יש פה קרעי תמונות שנכתבו כמו תסריט לווידאו קליפ המוצלח שלהם. לא צריך יותר מזה, כי בראש ובראשונה זה טקסט לבידור. אתה לוקח מהמלים 'הכל לטובה, הכל יעבור', 'תן רק טוב, רק טוב יחזור', 'אתה חי בלי דאגות, עוד צרה חולפת'. זה כמו מנטרות של מורה בודהיסטי או קואצ׳ר רוחני לחיים... כמובן שאלה לא החיים כאן".



"רבים חיים עם דאגות ובסוף היום הצרות שלהם לא חולפות. ולצערנו לא הכל לטובה ולא הכל יעבור. יש פה הרבה רעות חולות שלא יעברו מעצמן. אני מאמין שכאשר הם יבססו את עצמם חזק יותר וכאשר המפיקים שלהם יהיו בוגרים ואמיצים יותר, הם גם יעזו לכתוב שירים שמבטאים את המצוקות של הרבה ישראלים, את הפחדים שלהם ואת התקוות שלהם. אני לא אומר את זה כביקורת. הם צעירים ובונים את עצמם ומאמין שיגיעו גם לזה עם המשך ההבשלה והבגרות התודעתית שלהם. ירצו או לא ירצו בסופו של דבר הם יפכו לדמויות ציבוריות ש'מותר' לנו לפתח ציפיות כלפיהן. ​בינתיים כיף לשמוע אותם ולברוח איתם לדקות אחדות".