מרוץ הלילה של עיריית תל אביב־יפו, שמתקיים הערב (שלישי, 31.10), הוא יותר הפנינג מאשר ניסיון לשיפור התוצאה האישית: הרבה מוזיקה ואלפי אנשים שמחים ברחובות העיר שלא מוכנה בשום אופן להפסיק. הוא יתקיים הערב בפעם העשירית, עם לא פחות מ־25 אלף רצים.
בין ההמונים שממלאים את המסלול הצפוף, תהיה חבורה של כ־15 איש שתשתתף בעיקר כדי לעודד את דייב קיי בן ה־32, חולה סרטן שנמצא במרוץ הארוך לחיים. רק לפני שנתיים השלימו דייב ואשתו אמלי ריצת חצי מרתון למרחק של 21 קילומטרים, מבלי לעשות עניין רציני. באותם רגעים, לא ידעו שבחודש יוני 2016 חייהם ישתנו מהקצה אל הקצה.
זה קרה אחרי שחזרו מטיול מהנה בתאילנד. דייב החל להשתעל קשות, ובכל שיעול הרגיש מים בריאות וכאבים בצדו הימני של הגוף. הרופאים נטלו בדיקת ביופסיה כדי לאבחן ממה הוא סובל, והתוצאות נפלו על השניים כרעם בתחילת הקיץ. “זה היה הלם”, מספר קיי, “אובחנתי כחולה סרטן ריאות בשלב 4. זה אומר שהמחלה התפשטה לעצמות, לכבד, לריאות ולמוח”.
הם היו משפחה צעירה ומאושרת. קיי נולד באנגליה, גדל בבירה לונדון ולפני שבע שנים החליט לעשות עלייה. האהבה הגדולה לנופי ישראל שלחה אותו ללמוד להיות מורה דרך. הוא עבד לא מעט עם קבוצות שהגיעו ארצה, ונזקקו למדריך דובר אנגלית. לפני חמש שנים הוא הכיר את אמלי. השניים התחתנו ובחרו לקבוע את ביתם בקיבוץ גינוסר, שעל שפת הכנרת. “רצינו לחיות בצפון הארץ. זה משהו אחר ולא עוד עיר”, מספר קיי, “ללא תחבורה ורעש. רצינו קיבוץ עם חיי קהילה”.
לפני שנתיים נולדה לבני זוג בתם נועה, והכל נראה אידיאלי, עד שהמחלה הקשה החליטה לתקוף. “אני צריך לשרוד עכשיו בשביל המשפחה שלי”, אומר קיי, “אני רוצה להיות עם נועה, לראות אותה גדלה, חוגגת בת מצווה”.
אוויר לנשימה
השנה וחצי האחרונות היו עבור משפחת קיי כמו רכבת הרים מתישה: טיפולים על גבי טיפולים, בדיקות בארץ ובחו”ל. בקיץ האחרון מצבו של קיי הלך והחמיר. הוא בילה ימים ארוכים באשפוז בבית החולים ואז, בעצת רופא הוחלט לנסות טיפול ביולוגי, שונה מהטיפול המסורתי המוצע.
הבעיה היחידה הייתה המימון. הביטוח של קופת החולים סירב לכסות את העלויות הגבוהות. “מדובר בהמון כסף”, מספר קיי. “אני לוקח כמה כדורים ביום, ועלות הטיפול היא 57 אלף שקלים בחודש. מאותו רגע קופת חולים החליטה שהיא לא משלמת. הרופא הכיר בטיפול אבל הביטוח לא הקשיב. כנראה הקשיב לכיס”.
בהתחלה עזרה משפחתו של קיי מאנגליה להשיג את הסכומים הגדולים, אבל היה ברור שהיא לא תצליח לעמוד בעלויות האדירות, שהלכו והצטברו. ואז מצאה אמלי אפשרות לפתרון: היא החליטה לפתוח קמפיין באתר שנקרא YouCaring , שמתמחה בגיוס תרומות. הם קבעו סכום מטרה של 115 אלף דולר, שהיה אמור לתת להם אוויר לנשימה.
המשפחה צילמה סרטון שהועלה בעמוד האינטרנט, סופר שם על מחלתו של דייב ועל דרכי הטיפול. מדי כמה ימים מועלים עדכונים לגבי המצב. “אני לא איש יחסי ציבור”, הוא מודה, “ואני לא נהנה לספר את סיפורי האישי, אבל אשתי חשבה שזה יעזור לנו”.
סיפורו של קיי רץ ברשת וברשתות החברתיות, והתרומות החלו לזרום בשטף מכל עבר. תרמו להם אנשים שהם מכירים וגם אנשים זרים לחלוטין, שהמקרה נגע ללבם. “היי דייב, לא בטוח שאתה זוכר אותי, אבל היית המדריך שלנו בטיול שעשיתי בכיתה י”ב”, כתב ג’סי, אחד התורמים באתר. “מקווה שזה יעזור לטיפול שלך להצליח”.
“הפתיעה אותנו מאוד ההיענות”, מודה קיי, “אנשים הראו את הנדיבות הגדולה שלהם. הם היו מדהימים, ורבים מהם כלל לא מכירים אותי”. עברו כשלושה חודשים מאז התחיל הקמפיין והכסף גויס במלואו, ואז הוחלט להמשיך עמו כדי להגיע לסכום של 150 אלף דולר. התרומות אכן ממשיכות לזרום.
“התרומות שינו הכל, את הצורה שבה דייב קם בבוקר עם תקווה ואת העובדה שהוא יכול לטפל במשפחתו”, אומר ג’יימס הרון, חברו של דייב מתקופת הלימודים באוניברסיטה. “אף פעם לא חשבתי שמי שיש לו יותר כסף נמצא בעדיפות, לא רציתי להאמין בכך, אבל זו כנראה האמת בישראל וגם באמריקה ובאנגליה. כרגע דייב יודע שבשבוע הבא הוא יקבל תרופות שיחזיקו אותו וגם בשבוע לאחר מכן
יקבל תרופות, חודש אחרי חודש, ועל כך הקמפיין מתבסס, שלא יצטרך לדאוג”.
"דייב הוא החבר הכי טוב שלי", מוסיף יוני כהן."הכרנו עוד במטוס בעלייה לארץ. למדנו יחד באולפן, ואפילו הייתי בבית החולים כשקיבל את הבשורה על המחלה. אבל דייב לא מתייחס אל עצמו כחולה. הוא חזק, ואנחנו משוכנעים שהוא ייתן פייט כמו שהוא נתן עד עכשיו. אני רצתי מרתון שלם, אז בשבילי הריצה כעת היא רק בשביל דייב, בשביל הכיף ובשביל לעורר את המודעות לתרומות שמחזיקות אותו איתנו".
"בדיוק עליתי מברזיל כשהכרתי את דייב. היום אפשר להגיד שאנחנו כמו משפחה", נזכרת החברה הטובה לילך כרמי. "האנשים שסובבים את דייב ואמלי פשוט מעריצים אותם על כל הקמפיין המשותף שהם עושים. זה בפירוש של שניהם. דייב בחור חזק, אם לא היה כזה, הוא כבר לא היה איתנו, ועובדה שהוא משתתף במרוץ של עשרה קילומטרים. אני אעשה את המרחק בהליכה, ואני צוחקת שלפחות בזה דייב התחשב בי, כי גם אם היה רץ, אני הייתי הולכת. הרעיון להשתתף במרוץ נולד כשקמפיין התרומות יצא לדרך. בדיוק הייתה ההרשמה למרוץ. ג'וש, אחד החברים, הציע את זה ואמר שזו תהיה דרך לעורר מודעות".
לא שואלים מה יהיה
הסריקה הראשונה הראתה לדברי דייב ואמלי שהטיפול הביולוגי עובד היטב על גופו. השניים ממתינים כעת לסריקת מערכות נוספת שתתקיים בעוד כחודשיים שתוכיח שיפור קבוע, ואותו יוכלו להציג לאנשי קופת החולים, בתקווה שיסכימו לכך שהביטוח יכסה את ההוצאה הכבדה והם לא יזדקקו יותר לתרומות.
אך בינתיים העתיד מעורפל, וחבריו של דייב החליטו שהם חייבים להמשיך לעורר את המודעות לתרומות. בהחלטה משותפת, ביקשו להפוך את מרוץ הלילה של תל אביב, שייערך הערב, למפגן תמיכה.
“אנחנו רצים איתו כדי שיידע שאנחנו שם בשבילו”, אומר הרון. “כשעשינו עלייה, חלקנו התמקמנו בתל אביב. נהיינו חברים קרובים, בילינו הרבה בעיר, שתינו בברים. נעבור במרוץ במקומות שהיינו בהם. אני חושב שכל אחד מאיתנו יכול לנקוב בשם של חבר או בן משפחה שחלה בסרטן, והמחלה היא הרבה עניין פסיכולוגי. אם אתה חסר כוח ושואל את עצמך ‘מה אני יכול לעשות ומה אחרים יכולים לעשות למעני?’, אתה רואה שיש הרבה דברים, והמרוץ מסמל את זה. אתה רואה את החברים שלך בדיוק בזמן שצריך אותם. הם לצדך לא רק בימים הטובים של חתונה ויום הולדת, אלא גם בימים הקשים”.
המרוץ הזה קשה פיזית.
“פגשתי את דייב לפני כחודש והוא פייטר, בחור שקט שלא מתלונן גם כשהוא נקרע מכאב. המרוץ יותר יעזור מאשר שישכב על המיטה ויגיד שהוא מרגיש רע. במרוץ הלילה, המטרה היא לא להגיע הכי מהר לקו הסיום. זו מסיבה גדולה וזה מה שאני אוהב”.
מה המטרה שלכם?
“דייב ואמלי אומנם הגיעו למטרת גיוס הכספים שאליה כיוונו, וזה ייתן להם אפשרות להמשיך בטיפול, אבל אף אחד לא יודע מה אורב מעבר לפינה. לכן גם במרוץ נעודד כמה שיותר לתרום. הקמפיין ממשיך”.
קיי נהג לרוץ בעבר, אפילו על חוף הים של תל אביב, כשגילה שבארץ יותר קל לעשות ספורט מאשר באנגליה הגשומה.
אפילו בזמן הטיפולים, היו תקופות שבהן התאמץ לרוץ בשבילי הקיבוץ, אבל לא לאחרונה. בשבוע שעבר ניסה להתכונן למרוץ, והמצב הגופני שלו בקושי אפשר זאת.
“הרעיון לרוץ כעת הוא נחמד והתמיכה רק ממלאת אותי”, הוא מודה. “אני לא בטוח שאוכל לרוץ את כל המרחק, בטח אלך חלק מהדרך, אבל התמיכה נותנת כוח. ניסיתי לרוץ אתמול והיה קשה. קשה לנשום, כי הריאות הן לא מה שהיו, וחלק מתופעות הלוואי של הטיפול מופיעות ככאבים בכף הרגל”.
זה יהיה ערב ארוך עבור דייב, אבל גם חשוב לחבריו הקרובים. יקיפו אותו כ־15 רצים, רובם כאלה שהכיר במהלך העלייה לישראל, וכמובן תהיה גם אשתו אמלי, שתמשיך לדחוף בכל כוחה להחלמה מלאה. “אנחנו לא שואלים את הרופאים מה יהיה”, היא אומרת. “זה לא עושה את ההבדל אם הטיפול עובד או לא, פשוט צריך להמשיך לתת פייט למחלה, לעשות הכל כדי שיחיה חיים טובים. אנחנו יודעים שכרגע הטיפול עובד, ואם הוא לא יעבוד, נחפש משהו אחר. זה לא קל, אבל אלה החיים שלי, שלנו. זה מה שיש ואני כל יום שמחה שאנחנו ביחד ויש לי משפחה, ילדה ובעל”.
גם לקיי עצמו אין ספק שבמרוץ הארוך הוא ינצח, זו בכלל לא שאלה מבחינתו. “יש פחד, אבל אני לא מרגיש אותו מדי יום", הוא אומר. "לעומת זאת, אני יודע שאנצח את הסרטן, פשוט אנצח. אני חולה, אני מבין את זה, אבל אין ברירה אחרת”.