נכנסות לתפקיד: נשות המנהיגים מתלבשות בהתאם למעמד

אני מאמינה שלמרות שרובנו לא מסכימים על הכל (למעשה, אנחנו לא מסכימים כמעט על כלום), כולנו יכולים להסכים על דבר אחד - אפשר היה להאיר מדינת עולם שלישי קטנה עם החשמל שהוקרן שלשום מהחיוך של מייגן מרקל, כשהציגה בפעם הראשונה באופן רשמי את טבעת האירוסים הנכספת שלה. אז נכון, בניגוד לקייט מידלטון, שחיכתה כמעט עשור לנוצץ המיוחל, מרקל קיבלה את הטבעת שלה מהר יחסית (שנה בלבד אחרי שהקשר החל), ועדיין, מה שהבחורה הזאת עברה בשנה אחת, בכירי מוסד לא עברו בקריירה שלמה.

אני לא אשקר, גם אני הסתכלתי על התמונות, שמעתי את החדשות וקצת קינאתי. הרבה קינאתי. כלומר, העובדה שגבר, שביכולתו להצביע על כל בחורה בעולם ולומר - "אני רוצה אותה", מחליט לבחור בך באופן רשמי כזה שהוא מוכן לשזור בטבעת האירוסים שלך מעט מהיהלומים מהאוסף של אמו, האייקון הכל כך נחשב הנסיכה הדיאנה, היא בהחלט מעוררת קנאה. למה דווקא היא? מה כל כך מיוחד בה? איזה כיף לה! היא הולכת להיות נסיכה! מהיום אין לה שום דאגות חוץ משופינג, חיוך צחור ולבן וסשנים פוטוגנים של צילומים עם יתומים אפריקאים או מה שלא מצופה מאישה במעמדה החדש לעשות.

האמת, אני קצת מצטמררת מהאופן שבו אני בוחרת להשתמש בביטוי "לבחור בך". העובדה שבשנת 2017 בואכה 2018, גברים עדיין בוחרים נשים, ואנחנו עדיין מקנאות שהן נבחרו ולא אנחנו, מעט מטרידה. בעיקר אני, ששוחה היטב בנושאים פמיניסטיים ורוצה להחשיב את עצמי לאדם בעל מוסר ואומדן תקין לגבי יחסים שוויוניים בין המינים, עדיין מתרגשת, נלהבת ומקנאה כשאני רואה אישה ש"נבחרה" בידי גבר נורא נחשק.

***

וזה לא הדבר היחיד שמערער אותי בכל הדיון. בכלל, בשנתיים האחרונות, לא מעט בגלל הזוג המלכותי (בדרכו) מלניה ודונלד טראמפ, התחלתי לחשוב על כמה מטריד ושמרני התפקיד של נשים צמודות בעין הציבורית. העובדה שמלניה טראמפ ואפילו מישל אובמה, נדרשו ונדרשות לשחק את תפקיד המאמא הלאומית, במובן מסוים, למרות שמי שנבחר לתפקיד הוא בן זוגן ולא הן, מאוד בעייתית בעיניי. הרי אנחנו לא מצטרפות לכל נסיעה לחו"ל שבן זוגנו יוצא אליה במסגרת עבודתו - אבל הן נדרשות לעמוד לצד הגברים שלהן ולהפוך למודל ודוגמה לבת הזוג התומכת. התפקיד שלהן תמיד מאוד ברור, וזה תפקיד שמקבלת כל אישה במעמד רם בעין הציבורית, כשהתפקיד הרשמי הוא של בעלה ולא שלה - היא יכולה להיות אייקון אופנה או פילנתרופית, ועדיף שניהם. מישל אובמה עשתה את זה, קייט מידלטון עושה את זה, מלניה טראמפ הייתה מאוד רוצה לעשות את זה. אפילו שרה נתניהו בדרכה עושה את זה. הנשים הראשונות של העולם שלנו מייצגות באופן מושלם את תפקידה המסורתי של האישה מאז ומעולם: להיות קישוט נאה ולטפל באחרים. מטריד למדי אם תשאלו אותי.

לצד זה, העובדה שאישה התלויה על זרועו של גבר חזק רק מחזקת ומחדדת את הצורה המסורתית שאנחנו עדיין תופסים בה את המושג משפחה, זוגיות והדרך הנכונה לנהל חיים משפחתיים שכוללים אמא ואבא הטרוסקסואלים, בהחלט לא מתחברת לעולם כמו שהוא אמור להיות בשנת 2017. אז כאישה חזקה לצד גבר חזק, תפקידן הוא עדיין לחייך חיוך צחור, למכור פריטי אופנה כדי לחזק את הכלכלה הלאומית, לעבוד בחינם בכל מיני עמותות ולתמוך בגבר שלך בדממה?

ומה עם מרקל? היא בדיוק בדרכה לשם. זה כבר זמן מה שכל פריט (כולל מעיל האירוסים שהיא לבשה) הופך לסנסציה ואוזל מיד מהמדפים, ממש כמו שקרה עם קייט מידלטון, אבל לצד העובדה שהיא הופכת לאייקון אופנה מקושט, חייה האישיים הולכים ומצטמצמים. זה כבר ידוע שהיא לא תוסיף לשחק בשלל סדרות, ואף נאמר כי בחודשים האחרונים, לקראת הצעת האירוסים, אתר הלייף סטייל שהיא הקימה נסגר באופן שקט. כן, ככל שנוכחותה המצולמת של מרקל הולכת לגדול בעין הציבורית, כך קולה יילך ויידום.

ונדמה שאין "ניצולות" במשחק הזה. לפני כמה שבועות הפכה נחמה ריבלין לסנסציה, כשהגיעה עם שמלה של בית האופנה "משכית" למפגש עם מלכת ספרד. הכותרות בכל העולם היללו את שמלתה של ריבלין. כן, את שמלתה. גם ריבלין, שידועה כאישה משכילה וקרייריסטית, מצטמצמת לכדי שמלה בבואה לאירוע מתוקשר לצד בעלה. אחרי הכל את שיר? אולי רק שמלה.