חדשות טובות וחדשות רעות בעניין ירושלים. נתחיל מהטובות: הנשיא דונלד טראמפ מכיר בירושלים כבירת ישראל ומתכוון להעביר אליה את השגרירות האמריקאית. למה אלו חדשות טובות? הרי עבורנו ירושלים היא בירתנו כבר 3,000 שנה. דוד המלך קבע בה את בירת מלכותו וכתב בה את מזמורי התהילים. ירושלים היא שלנו בין שאומות העולם מכירות בכך, כמו הנשיא טראמפ, ובין שאינן מכירות בכך, כראשי צרפת, גרמניה ובריטניה. ועם זאת: הכרת ארה"ב בעובדה בת 70 השנה חשובה מאוד. מדהים רק איך מחלת הנפש העמוקה של היהודים גורמת להם להיבהל ולפחד גם כשיש חדשות טובות. בהכרה האמריקאית יש גם הוכחה כי כשהיהודים מאמינים בצדקת דרכם, נחושים ללכת בה, ואינם נבהלים משנאת ישראל, גינויים, התעלמות וחרמות - סופם לנצח. וכך יהיה גם לגבי יהודה ושומרון. אם נאמין בזכותנו, ונחיל ריבונות, ולא נפחד - גם העולם יכיר בריבונותנו. בעוד שנה או מאה שנים.
ועתה לחדשות הרעות: הנשיא טראמפ מכיר בירושלים כבירת ישראל ומתכוון להעביר אליה את השגרירות האמריקאית. ולמה אלו עלולות להיות גם חדשות רעות? כי טראמפ, כאיש עסקים, אינו מחלק ארוחות חינם, ותג המחיר שהוצמד ל"מתנה" הזאת עדיין לא נחשף. אבל מתוך מה שאנו יודעים על דפוסי החשיבה של "ביזנסמן" אמריקאי - ישראל תיתבע לשלם עבור המחווה החשובה הזאת במטבעות טריטוריאליים בלב המולדת שלנו: הכרה במדינה פלסטינית ביהודה, בשומרון ובעזה ומסירת שטחי המולדת שלנו ל"מדינה" כזאת. זהו מהלך אובדני למדינת ישראל, ושום יתרון שבהכרה אמריקאית בירושלים כבירת ישראל אינו שקול כמובן כנגד הנזק הבלתי הפיך שייגרם לנו אם תוקם מדינה פלסטינית. מתוך הכרה בחולשתו של נתניהו, ובקושי שלו לעמוד בלחצים, בייחוד עתה שמעמדו רעוע - יש חשש שיקרוס. אולי ישתעשע גם בתקווה שזה יציל אותו כפי שהציל את שרון.