"האמון שנדרש מנפגע או מנפגעת תקיפה או אונס או טראומה לבטוח במטפל ולדבר איתו הוא עצום ולא מובן מאליו, ובוודאי שהוא לא נבנה ביום אחד", אומרת א’, פסיכולוגית קלינית, שמטפלת גם בנפגעות תקיפה מינית ובמקרים רגישים אחרים. “אף שיש כביכול מנגנוני הגנה גם בחוק וגם כאלו שיצרנו, הרי שברור לי שהמחשבה על האפשרות שהמידע הזה ייחשף בדרך כלשהי פוגעת בהליך האמוני ובוודאי שתפגע בנפגעות אחרות. גם כך ההחלטה להגיש תלונה היא החלטה קשה שדורשת המון כוחות נפש".



א’ היא אחת משלל גורמי מקצוע מודאגים בתחום הפסיכולוגיה, שהגיעו שלשום לכנס חירום בנמל תל אביב בנושא דרכי התמודדות עם הפרת החיסיון הטיפולי, שנערך על ידי "מרכז ייעוץ לאישה", מרכז טיפולי ייחודי לנשים בהשתתפות מטפלים ומטפלות, עובדות סוציאליות, עורכות דין וחברות כנסת. משתתפי הכנס, שישבו בחדר קטן ובו עשרות אנשים, התכנסו כדי לנסות ליצור יחד מצב שיאפשר לנפגעות ולנפגעים לפנות לטיפול וגם ולהתלונן נגד אלו שפגעו בהם, בלי חשש מחשיפה ושבירת האמון במטפלים.



הסוגיה הטעונה הזו עלתה לאחרונה לכותרות לאחר ששרי גולן, אחת המתלוננות נגד אלון קסטיאל, איש העסקים הנאשם באונס ובעבירות מין נוספות, העבירה לפרקליטות תמלילי טיפול פסיכולוגי שעברה, ובו סיפרה על המעשים לכאורה שביצע בה קסטיאל, על מנת שישמשו ראיה שתצביע על מהימנותה. החומרים הועברו במסגרת הליך הגישור שמתקיים בין הפרקליטות לבין צוות ההגנה של קסטיאל.



במסגרת ההליך פנו סנגוריו של קסטיאל לפרקליטות מחוז תל אביב וביקשו לקבל לידיהם, כחלק מחומרי החקירה, תמלולים של שיחות שקיימה גולן עם הפסיכולוגית שלה. גולן הסכימה בסופו של דבר להעברת החומרים לפרקליטות. בפרקליטות עברו על החומרים והעבירו חלקים רלוונטיים לאירוע לידי צוות ההגנה של קסטיאל. לאחר העברת החומרים, פרסמה גולן פוסט בפייסבוק שבו חשפה כי נדרשה להעביר לפרקליטות מידע מהטיפול שלה. את הפוסט חתמה במילים: "עוד תוספת מאוחרת לפסיכולוגים ולפסיכולוגיות: דעו שכאשר אתן מנהלות רישום סיכום טיפול, סיכומים אלו עלולים להגיע לבית המשפט, ולכן חשבו טוב על ההתנסות שלכן בהם".



מדובר בנושא רגיש שבו בית המשפט יכול להחליט כי חומרים שנאספו במהלך טיפול כזה, הנוגעים ישירות לאירוע נשוא כתב האישום, ישמשו כראיה. במקרה כזה, בטרם יורה בית המשפט על חשיפת החומר, עליו לקיים דיון בבקשה להסרת החיסיון, ולמתלונן יש אפשרות להביע התנגדותו. אך להתנגדות כזו עלולה להיות השלכה על אמינותו.



הדרישה של עורכי הדין של קסטיאל כי הפסיכולוגית המטפלת בגולן תעביר לידיהם את סיכומי הפגישות עמה עוררה גל של התנגדות וזעם בקרב קהילת המטפלים בישראל. "אנו מוחים ומתנגדים בתוקף לחשיפת חומר כלשהו שעולה בטיפול פסיכולוגי ודורשים מכל הנוגעים בדבר, להימנע מכל ניסיון, ישיר או עקיף, לפגוע בקדושת החיסיון הפסיכולוגי", נכתב בנייר עמדה שפרסמו הסתדרות הפסיכולוגים, מועצת הפסיכולוגים והפסיכולוג הארצי, המייצג את משרד הבריאות.



אלא שהדרישה של עורכי הדין של קסטיאל השפיעה גם על מטופלות ומטופלים שחששו מה יקרה אם יתבעו לדין את האדם שפגע בהם ויידרשו לחשוף את הטיפול שהם עוברים. “אחרי מה שקרה לנאנסת של קסטיאל, אני לא חושבת שיש בי כוחות להתלונן במשטרה", אומרת כעת נ’, בשנות ה־30 לחייה, שהותקפה מינית לפני כמה חודשים.



אלון קסטיאל בבית הדין, ארכיון. צילום: אבשלום ששוני




נ’ מטופלת אצל פסיכולוגית כבר שנתיים, הרבה לפני התקיפה. בעזרת הפסיכולוגית שלה אזרה כוחות בחודשים האחרונים כדי לשקול הגשת תביעה נגד התוקף המוכר לה, אבל בשבועות האחרונים שינתה את דעתה. “החשש, ולו גם הקטן ביותר, שמשהו מפגישות הטיפול שלי ייחשף, שמשהו מהחדר שבו אני נותנת אמון מלא במטפלת שלי יגיע לעיניהם וידיהם של האנשים שייצגו את האנס שלי ואולי גם לעיניו - משתק אותי".

ומה אומרת על זה המטפלת שלך?
“היא אומרת שיש לה דרכים להגן עלי במקרה כזה, אבל אני מבועתת מהרעיון שהתמלול של כל הפגישות שלנו ייחשף, אפילו אם זה רק בפרקליטות. עצם הרעיון שמשהו ממני ייחשף לעיניו ולעיני עורכי הדין, שלא יהססו להשתמש בכל מילה שלי נגדי, מחריד ונוראי. זו עוד דרך להשתיק אותי".

שסתום ביטחון


“אנחנו, המטפלים, מחויבים לנהל רישום כפול של הפגישות שלנו ואנחנו מודעים לעובדה שהחיסיון הנו חלקי במקרים מסוימים, ואנחנו עשויים להידרש למסור את הסיכומים האלו", מודה א’, הפסיכולוגית הקלינית. “המקרה של קסטיאל הוא לא המקרה הראשון שבו נדרש דבר כזה. הוא מקרה מאוד קשה, אבל הוא לא הראשון. אני מנהלת רישום פסיכולוגי כחוק, מאוד נקודתי לצורך פורמלי ורישום הרבה יותר מפורט, מה שנקרא תרשומת אישית. זה לא חלק מהרישום הרפואי הפסיכולוגי ולא ניתן לחייב אותי למסור את הרישום הזה שלא בהסכמת המטופל. גם במקרה של קסטיאל המטופלת הסכימה למסירה, אם כי לא הייתה לה ברירה. הבנתי שסירוב למסור את הרישום האישי היה פוגע בסיכויי התלונה".

מטפל אחר שעמו שוחחנו הודה כי הוא נוהג להשמיד תרשומת אישית בתום הטיפול כדי להגן בעתיד על מטופליו. “זו החלטה שלי, שאני מוכן להתמודד איתה במישור המקצועי ואפילו המשפטי וגם לשלם מחיר אם אדרש, ובלבד שלא אפר את האמון שנותנים בי", הוא אומר. “מובן שבמקרים שבהם יש חשש לפגיעה עצמית או ביצוע פשע, איאלץ להפר את החיסיון, אבל כל מקרה אחר הוא מקודש בעיניי, ואני לא מאמין שיש מישהו בעולם שירצה להתמודד עם שאלות של עורכי דין על מילה כזו או אחרת שאמר במהלך טיפול. אני חושש שהגענו לשלב שבו עורכי דין שמייצגים נאשמים באונס מנסים לשבור את האמון המקודש וגם להשתיק תלונות. זה נזק כפול. חשוב לי כמטפל לומר למטופלים ולאלו ששוקלים טיפול: נגן עליכם בכל דרך".

“החיסיון קיים ונשמר", מרגיע מאיר נעמן, פסיכולוג קליני, לשעבר הפסיכולוג הקליני הראשי בצה"ל וכיום יו"ר הסתדרות הפסיכולוגים בישראל. “חשוב שמטופלים ידעו זאת ולא יהססו לפנות לטיפול".

האם מקרה קסטיאל לא ישפיע על האמון של המטופלים במטפלים?

"האמון הוא דבר בסיסי ביותר, ואין ספק שחיסיון הוא תנאי הכרחי לקיומו ולטיפול עצמו. הטיפול הפסיכולוגי הוא שסתום ביטחון של החברה כולה. לכן הציבור זקוק לחיסיון ולידיעה שהוא נשמר מכל משמר. בלעדיו אנשים עלולים שלא לפנות לטיפול, למרות הזדקקותם, ואז אנה אנחנו כחברה באים? לכן קריטי שאנחנו כפסיכולוגים נדון בהווה, בנחישות ורגישות בסכנות האורבות לחיסיון. יש מצבים שבהם צריך לאזן בין החיסיון המקודש לבין מקרים שבהם לטובת האמת או על מנת למנוע פשע יש להפר אותו.


טיפול פסיכולוגי, אילוסטרציה. צילום: אינג אימג'




החיסיון נשען על חוק זכויות החולה, חוק כבוד האדם וחירותו, חוק הפסיכולוגים וקוד האתיקה הפסיכולוגית. עם זאת, עלול להיווצר מדרון חלקלק, כפי שאנו עדים לכך לאחרונה, כאשר פרקליטים מטעם ההגנה מפעילים לחצים גלויים וסמויים על התובעת או על בית הדין כדי לקבל את הרשומות של טיפולים פסיכולוגיים. אנחנו, בהסתדרות הפסיכולוגים בישראל עומדים על המשמר ומוחים בתוקף, בפני הגורמים המתאימים, על הסכנות האורבות מלחצים אלו. אנו משקיעים מאמצים ליצירת שינויי חקיקה כדי למנוע את הפרצות בנדון. רעיונית, אנו שואפים להשוות את מעמדו החוקי של החיסיון הפסיכולוגי לחסיון המתקיים, למשל, בין עורך דין ללקוחותיו".

מה תגיד למטופל שחושש?
"חשוב שתהיה למטופלים מודעות שלא לחתום על ויתור סודיות ולא להיכנע ללחצים מכל סוג ומקור בלי להתייעץ תחילה עם הפסיכולוג המטפל. עליהם לדעת שיש דרכים חוקיות להגן על החיסיון, ביניהן למשל לדרוש שרק אנשי מקצוע יראו את התרשומת ולא הנתבע או פרקליטיו, ועוד".

שינוי עמוק

“זו בוודאי לא הפעם הראשונה שנדרשת העברת רשומות על ידי בית המשפט", מוסיפה עו"ד מוריה שלומות, חברת הוועד המנהל במרכז וממארגנות הכנס, שמייצגת בעבודתה נפגעות תקיפה מינית. “הפרקטיקה הזו קיימת הרבה שנים הן במשפט הפלילי והן במשפט האזרחי, אך עד היום הפסיכולוגים והמטפלים התמודדו עם הדבר באופן אישי, אם בהעברת הרשומה הרפואית בלבד או פרפרזה, או במקרים מסוימים בלית ברירה העברת כל הרשומות האישיות. בעקבות הפוסט שכתבה שרי גולן, שהדהד ברשתות החברתיות, הוצף הנושא בתודעה הציבורית. יש משהו לקוי וקשה בפרקטיקה הזו, אבל יש כל מיני אפשרויות. המצב הרצוי מבחינתנו, ודיברה על זה גם ח"כ מרב מיכאלי, הוא שבמקביל להליך הפלילי יוקמו בתי דין ייחודיים לעבירות מין, משום שההליך הכללי, ולא רק מסירת רשומות אישיות של טיפול, כמו שהוא היום הוא אחד הדברים הקשים שמתלוננות בעבירות מין צריכות לעבור. אנחנו רוצות לשנות את החקיקה בנושא פקודת הראיות ולהקים בתי דין לעבירות מין".

ומה יגידו אלו שיטענו שבתי הדין האלו מוטים לטובת הקורבנות?
“אני מאמינה שאנחנו נמצאים בעיצומה של מהפכה תודעתית. כנס החירום, הקמפיין MeToo# - כולם דוגמאות של שינוי עמוק ורחב בחברה, אצל נשים וגברים. אם יש רגע נכון לשינוי - זה עכשיו. יש עכשיו קשב גם בחברה וגם בבית המחוקקים.

מובן שתהליך כזה לא יקרה מחר בבוקר, כמו הרבה מהפכות אחרות. לגבי הטענה להטיה, אחוז תלונות השווא הוא אפסי. ייתכן שתהיה התנגדות, אבל אני חושבת שיש שינוי עמוק בחברה שלנו. בעקבות הכנס נתחיל לעבוד על נייר עמדה ועל השתלמויות לאנשי מקצוע, למשפטנים וגם לשופטים".