איך להפסיק לחוש חרדה וחוסר ביטחון בראיונות עבודה?

לפני כשלוש שנים סיימתי את עבודתי מתוך רצון להתרכז באמהות ועכשיו, כשאני בשלה לחזור לשוק העבודה, אני יוצאת לראיונות עבודה כשאני חשה חרדה וחוסר ביטחון. איך אני יכולה לשנות גישה?

"הכלי הכי טוב שאני יכול לתת לך הוא פשוט להיות אותנטית בראיונות העבודה שאת מגיעה אליהם. תשני היטב בלילה שלפני, תגיעי לבושה במיטב מחלצותייך, תעני על שאלות בצורה עניינית, תקשיבי ובעיקר אל תנסי להיות מה שאת לא, כי זה מאוד מורגש. אל תתאמצי לרצות את המראיינים, כי לא כולם חייבים לאהוב אותך. אם מצחיק לך, תצחקי, ואם לא אז לא. הרי במעמד הראיון בודקים הרבה מעבר לקורות החיים שלך, הרבה מעבר לנתונים היבשים. במעמד הראיון רואים אותך ומתייחסים אלייך. לפני כמה ימים ראיינתי לאחד התפקידים אצלי בחברה מועמדת מאוד מוכשרת מבחינה מקצועית, אבל ברמה האישית היא מאוד התאמצה להיות נחמדה, ניסתה לרצות ואני בתגובה לא הייתי מסוגל לקבל אותה לתפקיד כי היא לא הראתה לי מי היא באמת".

"בשורה התחתונה, חשוב לי לחזור על הדברים ולהדגיש שאת צריכה לצאת מנקודת הנחה שלא תמיד ירצו אותך. משק העבודה לא מבוסס רק עלייך, ולכן, גם אם את מקבלת תשובה שלילית בראיון עבודה זה בסדר, ויהיו עוד. זה לא אומר שום דבר עלייך ועל הכישורים המקצועיים שלך. את הרי לא יודעת מה הרעיונות של המראיין שלך, איזה סוג של אדם הוא רוצה שיאייש את התפקיד. אם את רוצה להעלות את הסטטיסטיקה ולגרום לכך שיותר מקומות ירצו להתקדם איתך, אין לך אלא להיות את".

אני בת 35, נשואה ואם לילד. שתי חברותיי הטובות בנות גילי נמצאות ללא זוגיות שנים רבות. אני מנסה לעזור להן ללא הצלחה. הן פוסלות כל גבר שאני מנסה להכיר להן, מאוד ביקורתיות וגם אם הן מצליחות להגיע לדייט, זה אף פעם לא מתקדם למערכת יחסים רצינית יותר. מה לדעתך הבעיה?

"מה שאת מתארת זו בעיה אובייקטיבית של אותן החברות. הן נמצאות באזור הדמדומים של הזוגיות. כלומר, חלק נכבד מהגברים בגיל הזה עדיין מתנהגים כמו ילדים, ואילו הנשים מהצד השני מרגישות לחוצות, השעון הביולוגי שלהן מתקתק והן מאוד רוצות להקים משפחה. כמות המגבלות שחברותייך שמות על עצמן בדרך ליצירת זוגיות היא מרתקת ומרשימה. לצורך העניין, אני בטוח שלפחות אחת מהן תגיד שהיא לא מעוניינת במערכת יחסים עם גבר גרוש ואב לילדים ותסתכל עליו בתור סחורה פגומה, אף שזוגיות עם גבר כזה יכולה דווקא להתאים למצב שבו היא נמצאת".

"ישנה אי־התאמה בין רצונות לציפיות בחייהן של חברותייך, והתוצאה היא תחושה של שנים שזוחלות והדגשה של החוסר. אם את רוצה לעזור באמת לחברותייך הרווקות, דווקא מציאת בני זוג פוטנציאליים עבורן לא יהיה מה שישנה את התמונה; כי לא משנה איזה גבר יגיע לחייהן, הן יפסלו אותו על הסף. מה שהן צריכות לעשות הוא לעצור ולבחון את רצף ההתנהלות שלהן, וזאת משום שכרגע הן תלויות רק בתוצאה והופכות להיות מרוסקות מאי־השגת התוצאה. הן חוות כל היום את החוסר שלהן, וזה משאיר אותן צועדות במקום בלי להתקדם. לצורך העניין, אם הן קמות בבוקר, כל היום משוועות לקבל זוגיות ואומרות מבוקר ועד ערב ‘איך אני רוצה כבר זוגיות, כמה קשה לי לבד, מתי יהיה לי מישהו’, הן בעצם אומרות לעולם ‘אני בחוסר, אני בחוסר, אני בחוסר’, הן כל הזמן משחררות ליקום אמירות על חוסר וזה מה שהן מקבלות. הן צריכות להתרכז במה שיש להן ולא במה שאין להן - להגיד תודה לעולם על זה שיש להן עבודה טובה, שהן בריאות, שיש להן יכולות, להתרכז בכל מה שיש ולהפסיק את ניהול הנסיבות המוזר שלהן. כשהן נפגשות עם אנשים הן צריכות להסתכל עליהם ולא על הטייטלים שלהם. ההגדרות החיצוניות האלה לא חשובות באמת. הרי אם אני אשאל כל אחת מהן בנפרד מה הן רוצות באמת מבן זוגן העתידי, הן לא יגידו ‘אני רוצה אקדמאי ורווק’, הן יגידו לי שהן רוצות שיהיה להן מעניין בחברתו, שהוא יצחיק אותן ושהן יימשכו אליו. מה הקשר בין זה לבין אדם עם תואר שני או בלי? ברגע שהן יבינו את המצב שבו הן נמצאות, זה יהיה הצעד הראשון בדרך לשינוי התפיסה".