חלוצות בצללים: הבכירות במשרד הביטחון אומרות - "הרמנו ראש"

אני מרגישה שהעולם מוכן לזה שנשים תופסות מעמד, וגם הסובבים אותי שותפים לתחושה הזו", מספרת דגנית חפץ (47), מנהלת מעבר חוצה שומרון והאישה הראשונה בתפקיד מנהלת מעבר, שאחראית על 80 מאבטחים ובודקים ובודקות ביטחוניות, המפקחים על תנועת עשרות אלפי כלי רכב במעבר ביום ומסכלים פעילויות חבלניות, פליליות וחקלאיות.

"אין אצלנו יום עבודה טיפוסי וכל יום שונה מקודמו", אומרת חפץ. "העבודה במעברים היא בפיקים, והאתגר הגדול הוא לשלב שירות טוב, מהיר ומקצועי ולאתר את האיומים הביטחוניים תוך כדי כך".

רק בימים האחרונים נחשף כי הבודקים הביטחוניים של רשות המעברים סיכלו ניסיון הברחה של מעבדת סמים במעבר חוצה שומרון, תחת עיניה הפקוחות של חפץ. ממש בתחילת הכהונה שלה אותר במעבר נשק מאולתר אצל נוסע פלסטיני, שהוביל לפענוח רצח השוטרים בבקעה ב־2009. "מבחינת המדינה זה איתור מדהים וחיבור מדהים בין קצוות של מידע", היא אומרת. "אנחנו נמצאים במשימה בלתי פוסקת של איתור מבריחים, לצערי לא רק ברמה הביטחונית, אלא גם בפלילית".

שותפה לאירועים לאומיים

בשנים האחרונות עבר משרד הביטחון מהפך בכל הנוגע לקידום נשים לתפקידי מפתח באגפיו השונים, בהובלת מנכ"ל המשרד, אלוף (במיל') אודי אדם. הנתונים מדברים בעד עצמם: כיום ישנן ארבע נשים בפורום ההנהלה של משרד הביטחון המשמשות כראשות אגפים, שליש מתפקידי הניהול הבכיר אוישו ב־2017 בידי נשים, וגידול של 16% נרשם במספר הנשים המכהנות כראשות חטיבה. בבואם להכשיר את הסגל הבא מתהדרים במשרד בכך ש־55% מהעתודה הניהולית במשרד הן נשים.

אחת מבכירות משרד הביטחון שעד כה פעלו בצללים היא ורד (49), שמכהנת זה שבע שנים כראשת היחידה לאבטחת מידע בתעשיות הביטחוניות. עד היום לא התאפשר לכלי התקשורת לסקר את הפעילות של הממונה על הביטחון במשרד הביטחון (מלמ"ב), שתחתיו פועלת היחידה לאבטחת מידע, וגם דבר קיומו של האגף נשמר בחשאיות. הגוף הזה אחראי על אבטחת משרד הביטחון, על תעשיות הנשק הישראליות והגופים בישראל, כמו גם על הקריה למחקר גרעיני, המכון למחקר ביולוגי וכן יחידות צה"ל העוסקות בתחומים אלו.

"אני מנהלת יחידת ליבה משמעותית ורגישה שאחראית על הסוד ועל מערך הנכסים של משרד הביטחון", מספרת ורד, שהיחידה הרגישה הוקמה תחת פיקודה. "אנחנו עוסקים בליבת העשייה, מתחומים של רגולציה והסדרה בתוך המשרד ואל מול חברות ביטחוניות ותעשיות ביטחוניות, דרך ליווי של פעילות מבצעית וקביעת מדיניות ביטחון ואסטרטגיה. אנו עוסקים בתחום של הגנה על הסוד והחלטה על מה צריך להגן ואיך מגנים עליו. אם אנסה לתאר יום בחיי היחידה במציאות שלנו, אז יכול להיות שביום נתון עובד אחד מלווה ניסוי מורכב במערכת הביטחון, עובד אחר מנתח חשיפה של מידע למדינה זרה, עובדת עוסקת בבדיקה של הפרה, עובד שנמצא בחו"ל מבצע תיאום ביטחוני מול עמיתים זרים, יש עובד בוועדה בכנסת ויש עובדת שעונה על שאילתות מגורמים בכירים. יש לנו אנשים מצוינים ואיכותיים, חדורי תחושת שליחות בעשייה שלהם, שעושים עבודה נהדרת".

"כל יום אני קמה ליום חדש במקום אחר", אומרת גם זיוה ברעם (55), רח"ט הסעדה, שירות ואירוח, שאחראית מטעם אגף מבצעים לוגיסטיים על אירוח של גורמים רבי־דרג מחו"ל, ובהם הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ, ועל אירועים לאומיים. כמו כן, היא הממונה על השוויון המגדרי במשרד הביטחון. "בכל יום מתחילים מחדש: בשטח, בזמן אפס, צריך לקבל החלטות מהירות, ומול אירוע שמשתתפים בו אנשים בכירים כל כך אני לא יכולה להרשות לעצמי לטעות", היא אומרת.

במסגרת תפקידה, שאותו היא למעשה ייסדה, הייתה אחראית ברעם, בין היתר, על ארגון ההלוויה של הנשיא לשעבר שמעון פרס. "בתוך ימים ספורים ארגנו הלוויה ענקית ומכובדת שכל שועי עולם הגיעו אליה", מספרת ברעם. "היינו צריכים להגיע בשלוש לפנות בוקר לבית העלמין בירושלים ולדאוג לכל הלוגיסטיקה של המתחמים, של אוהלי האח"מים והעיתונאים. לפעמים, בזמן אירועים ביטחוניים כאלה ואחרים אנחנו מרימים באמצע המדבר חדרי דיונים מצוידים ואוהלי הסעדה לדרגים הבכירים ביותר. זה תפקיד תובעני, ועם זאת, אחד המעניינים במשרד, מלא באקשן ובאדרנלין".

אחד האירועים שנצרבו בזיכרונה במסגרת תפקידה הוא פינוי עמונה בחורף 2006. "את הפינוי הובילה יחידת ניהול ושליטה, ואנחנו נתנו גב", היא מספרת. "בקור אימתני נסענו על מיול, עברנו מבית לבית, ממשפחה למשפחה. יש לי הזכות להיות שותפה לכמה וכמה אירועים שצרובים בתודעה הלאומית שלנו ולהגיב בזמן אפס לפרויקטים לאומיים אדירים".

להיות על המפה

אף שהיא פורצת דרך בתפקידה, והיא האישה הראשונה והיחידה נכון לעכשיו שעומדת בראש יחידה במלמ"ב, ורד טוענת כי המגדר אינו פקטור מבחינתה. "בהיסטוריה שלי במלמ"ב הנושא המגדרי לא היה פרמטר מבחינתי אף פעם", היא אומרת. "אין לי אידיאולוגיה פמיניסטית, והקידום וההתפתחות המקצועית שלי הם פרי של השקעה, עבודה קשה והחלטה. לא מנעו ממני את הדבר הזה, ומצד שני לא עשו לי חיים קלים. הייתי צריכה לעבוד קשה, להוכיח את עצמי ולהילחם. העבודה מחייבת היקף אחריות גדול, מצפים ממך ואת צריכה להוכיח, ללא קשר למגדר שלך".

"התמודדתי עם קבוצה של גברים לתפקיד הזה, מרביתם ראויים לתפקיד", מספרת גם חפץ. "הגעתי אליו בזכות ולא בחסד, והרגשתי שאני לא פחות טובה מהם".

איך התקבל המינוי שלך בארגון?

"בטבעיות רבה. לכולם היה ברור שאני צריכה לקבל את התפקיד ולכן לא ראיתי פליאה מצד הקולגות, אלא רק ברכות. לא הרגשתי התנגדות או חוסר שיתוף פעולה גם מצד ראשי ההתיישבות שמולם אני עובדת, ואני מעודכנת ומתואמת באופן רציף ושוטף. הנחיתי את ההקמה של המשאב האנושי, ניהלתי את תחום המיון והגיוס של החברות הקבלניות, כולל הגדרת פרמטרים לכל תפקיד ופיתוח תוכנית הכשרה".

כחלק מתפיסת העולם שלה, 40% מהעובדים של ורד הן נשים: "אני רואה את הערך בנוכחות נשים בארגון הזה, בשל הערך המוסף שנשים מביאות: היכולת לבצע בזמן נתון ובלחץ כמה משימות במקביל, האווירה וההתנהלות. לא נקדם נשים מכיוון שהן נשים, אלא רק אם הן עונות על דרישות התפקיד, ההכשרות והידע, אם זה בתחום הטכנולוגי, בתחום הביטחוני או בתחום אחר" .

גם במעבר של חפץ הרוב מורכב מנשים. "בניתי צוות הנהלה שרובו נשי, כי אני חושבת שנשים מביאות איתן רגישות ויכולת הכלה שהרבה פעמים עוזרות בפתרון בעיות", היא אומרת. "עולם הבידוק הביטחוני הוא נשי, והגברים נוטים ללכת להיות לוחמים. אגב, גם גברים עושים את תפקיד הבידוק טוב מאוד, רק צריך להוביל ולכוון אותם".

כחלק מתפקידה כממונה על השוויון המגדרי במשרד הביטחון, לקחה ברעם על עצמה משימה: להכין נשים למכרזים. "לפני שנים היו מיעוט של נשים שהתמודדו על תפקידים, ואז נעשו שני דברים: גם התשתית הייתה מוכנה יותר לקראתן וגם נשים רבות החליטו שהן מנסות", היא מספרת. "אני מנסה לגרום להן לאסוף את הביטחון העצמי ולהגיד שהן ראויות. אני עוזרת לכל אישה שרוצה ומכוונת אותה, מסידור קורות החיים שלה, דרך הדברים שהיא צריכה להגיד בראיון, ועד איך להבליט את הערך המוסף שלה ואפילו מה ללבוש. יש לכל דבר כזה משמעות אדירה".

"ההכנה אצל זיוה פיקסה אותי", מעידה חפץ בעצמה. "כמה שהייתי בטוחה בעצמי וידעתי שיש לי סיכוי גבוה לזכות, הרגשתי שאני חייבת לעבור את ההדרכה אצלה".

ועדיין, בדיונים הרגישים אתן הנשים היחידות סביב השולחן.

חפץ: "בלוגיסטיקה אני האישה היחידה, במעברים אני האישה היחידה".

ורד: "ברוב החיים המקצועיים שלי אני בסביבה של גברים, ולא אחת בדיונים החדר מלא בגברים. אני כל כך הרבה זמן בזה, שכבר אין תחושה חריגה. אני יכולה להעיד על כך שכשיש אישה בחדר מתחולל משהו אחר ברמת הקשב והאדרנלין, וגם ברמה של ההתנהלות התרבותית".

איפה שאר הנשים?

"הגוף לא גדול ואין הרבה תפקידים, והתפקידים הבכירים עוד יותר מעטים. אפשר לראות ניצנים, אבל האפשרויות הן מוגבלות בשל המבנה הארגוני".

אתן מגדירות את עצמכן פמיניסטיות?
חפץ: "לא, ורק משום שלמילה הזו אין קונוטציה חיובית".

ברעם: "אני חייבת להגיד לכן שאתן פמיניסטיות. מה המשמעות? אתן דוגלות במתן הזדמנות שווה".

חפץ: "מה שמייצג את הדברים שלך זה המינוי שלי: יצאתי מתפקיד נשי בהגדרה ונכנסתי לתפקיד גברי בהגדרה, ומי שהחליף אותי בתפקיד הקודם הוא גבר".

ברעם: "עדיין אי אפשר להתעלם מזה שיש יום האישה ויש את התפקיד שלי כממונה על המגדר. אם כי המדינה והריבון רואים שיש בעיה, ונראה כי אנחנו כבר בדרך הנכונה. בואי נקווה שכמו שהצבא ביטל את תפקיד קצינת הח"ן, גם התפקיד שלי יהיה מיותר בקרוב".

מניסיונכן, איך אפשר לגרום לנשים לנסות להשתלב בתפקידים בכירים?

ברעם: "כל אישה זכותה שתהיה לה אג'נדה משלה, ואני לא שופטת נשים שלא רוצות להתקדם. בואי נטפל בנשים שרוצות את הדבר הזה. לאלו אני אומרת: קודם כל תעשי פעילות רחבה בתוך הארגון ותכירי את הפוליטיקה הפנימית שלו. בנוסף, את חייבת לפחות לנסות להגיש מועמדות לתפקיד. גם אם את לא זוכה במכרז מסוים, שמת את עצמך על המפה והוכחת שאת ראויה".

חפץ: "אין סיבה לחשוב שאם זכית או לא זכית בתפקיד, זה מפני שאת אישה. אצלנו במעברים, הנשים מהמדרג הנמוך ועד הגבוה ביותר יודעות שאפשר להתמודד על כל תפקיד, ואין תפקיד שסגור רק לגברים. מבחינה זו, אני שמחה שפתחתי את הדרך לנשים אחרות".

ורד: "מבחינתי, מי שטובה במה שהיא עושה ומי שרוצה להתקדם, שתשקיע ותעבוד ותביא תוצרים ותתעקש. לא משנה אם זו היא או הוא; אם יש רצון, יכולת ונכונות, אז שתתמודד ותלך עם זה עד הסוף. יכול להיות שנשים צריכות חיזוק או תמיכה, אך מבחינתי, כשאני מסתכלת על תפקיד, אין הבדל ואני לא עושה הבחנות. הנשים שעובדות אצלנו עושות כל מה שצריך, כל משימה, גם אם יש לה דימוי גברי יותר. מבחינת ראש המלמ"ב למשל, נשים יכולות להתקדם בכל התפקידים, גם בתחום האבטחה, גם במטה וגם בטכנולוגיה. כיום יש לוחמות שמגיעות אלינו מצה"ל, והמסר החשוב מבחינתי הוא שנשים יכולות לעשות הכל".

הבחירות לאורך הדרך

חפץ מודה שאת המעבר לתפקיד כמנהלת מעבר חוצה שומרון לקח לה זמן לעשות. "במשך 12 שנים שימשתי ראשת תחום ההדרכה והטכנולוגיות, והחלטתי על השינוי לפני שנה", היא אומרת.

מה הוביל אותך לעשות את השינוי?

"זה מתוך בחירה של עיתוי. יכולתי למלא את התפקיד כבר לפני שש שנים. הארגון היה בשל, אבל אני לא הייתי בשלה. אצלי היה פרויקט להביא לעולם ילדים, ולא הייתי פנויה לזה רגשית".

כיום שני ילדיה, בני 3 ו־6, כבר התרגלו לשגרה האינטנסיבית שלה. "זה אומר להיות זמינה גם כשאת מקריאה סיפור לילדים לפני השינה ולענות לטלפונים תוך כדי מקלחות", היא מספרת. "צריך לשחרר את רגשות האשם. אם אני במעבר ומקבלת טלפון מהגן שהילד חולה ויש לי שעה וחצי נסיעה עד הבית, ואני צריכה להקפיץ את הסבא המבוגר שיוציא את הילד, אעשה זאת בלי רגשות אשם, כי אז לא אצליח לתפקד. אלו בחירות שאני עושה לאורך כל הדרך".

"אצלי הילדים כבר בוגרים, אבל תמיד הסתכלתי על הדברים כהחלטה שיש לקבל", מעידה ורד. "נשים צריכות להחליט שהן רוצות ומוכנות לשלם מחיר בשביל הקריירה, והמחיר יכול להיות בזמן המוקדש לחיי המשפחה, לזוגיות, לגידול הילדים וגם לשעות הפנאי. לתפיסתי, נשים צריכות להשתחרר מהתחושה שהן פוגעות בילדים כשהן משקיעות בקריירה, כי עם שותפות נכונה וחלוקת הנטל, זה אפשרי. בן הזוג שלי נתן לי גב לכל אורך הדרך, ובמבט לאחור, לילדים שלי יש גאווה עצומה בפעילות שלי. הבת שלי, שלומדת כיום לימודי מגדר, אמרה לי: 'אמא, את נותנת לי השראה'".

"הילדים מעריכים הגשמה עצמית", מוסיפה ברעם. "כאם חד־הורית לשני ילדים הייתי ימים ארוכים מחוץ לבית עם הקפצות, וכיום אני שומעת איך הילדה מספרת עלי בהערכה גדולה".

איך אתן מרגישות לגבי ההישגים שלכן?

ורד: "אני מרגישה שאני בחוד החנית של העשייה הביטחונית ברמת ההשפעה, ולהחלטות שאני מקבלת יכולות להיות השפעות מרחיקות לכת על ביטחון המדינה, על חברות, על אנשים ועל גופים. כל התהליך הזה מחייב המון שיקול דעת וניתוח סיכונים ורגישות והבנה של המצב, וחשוב לעמוד באופן עיקש וקפדני על מה שאת רואה לנכון".

ברעם: "אני אוהבת את מה שאני עושה ומרגישה סיפוק וזכות. הימים מאוד אינטנסיביים, ואני בהחלט מכורה לעשייה ולאדרנלין. האתגר והעניין יכולים להסביר את שעות העבודה הרבות, את האהבה והתשוקה לעשייה בתוך המסגרת הזו, ואני יכולה להעיד שיש לי הרבה סיפוק בצד המקצועי והניהולי.

"הרבה פעמים בחיים שאלתי את עצמי: מה אני משאירה בעולם מלבד הילדים?" מוסיפה ברעם. "איפה הערך המוסף שלי והתרומה? התשובה נמצאת במאבק על הערכים ובעשייה למען זכויות הנשים. יש פה אוסף של נשים מוכשרות וראויות וחזקות, שמבצעות תפקידי קו ומטה בפניות גבוהה. ולשמחתי, ההנהלה הנוכחית במשרד הביטחון נותנת להן מקום והזדמנות שווה".

לאן אתן שואפות?

ורד: "ככל שהמשרד יאפשר. אין פה תקרת זכוכית, אלא צוואר בקבוק".

ברעם: "אנחנו הרמנו ראש, ההנהלה מבינה, ואת המנגינה הזו אי אפשר להפסיק".