זה היה שיר ששמעתי באחת הקלטות הישנות של ההורים שלי, אחת הלהקות הישנות שהם אהבו לשמוע. אני לא זוכר בדיוק מה היה שמו של השיר, רק זוכר שהוא עסק בחקלאות ובחייו של החקלאי - נושא שהיה קרוב ללבו של כל מי שגדל כמוני במושבים של המועצה האזורית באר טוביה.
הכל כל כך מתוכנת וצפוי, נדיר לפגוש מישהו שאומר לך משהו מקורי שנמצא מחוץ לכללי השיח הקבועים, עד שזה גורם לך להרגיש שהמשאב הכי מבוזבז בעולם הוא האנשים שחיים בו. בגדול, אם שואלים אותי, אפשר להעלים את כולם ולשמור רק את יצרני המיטות המתכווננות ואז יהיה הכי טוב. יהיה לי מגוון של מיטות לבחור ממנו מיטה אחת שאוכל להיכנס לתוכה ולהיעלם. אין ספק שההמצאה הכי גדולה במאה השנים האחרונות היא המיטה המתכווננת. אתה נכנס לתוכה, מרים מעט את הרגליים וקצת את אזור הראש, נבלע בתוכה ומרגיש כאילו עלית על גב של דולפין והוא לוקח אותך לשחייה בקצב המדויק ביותר - לא מהר מדי ולא לאט מדי - והמים גם הם מדויקים, בטמפרטורה המושלמת, לא קרים מדי ולא חמים מדי. אני מכיר את זה היטב, הרי פעם אחת הלכתי לים, נכנסתי למים ואז הגיע דולפין, עצר לידי ועליתי לו על הגב והוא לקח אותי לסיבוב.