"להניף בתיק זה את דגל המסר שצריך לעבור לעבריינים בתיקי שוק ההון, זה לא המקרה המתאים. חייו מלאי סולידריות בחברה, ולטעמנו ביהמ"ש לא נותן להם מספיק משקל ברף הענישה. הכרעת הדין עוסקת ביומיים בלבד בחייו של דנקנר, וביהמש מתבקש לראות את כל מהלך חייו של האיש. שנים של עשייה לטובת המדינה, שורה של עדי אופי, עשייה יוצאת דופן בהיקפה- אישית,גם בכספו הפרטי וגם בזמנו. אנשים רבים מוקירים את הטוב שעשה". בערעורו טוען דנקנר כי הכרעת הדין של שופט המחוזי בת"א, חאלד כבוב, מבוססת על ראיות נסיבתיות, ומסקנתו של כבוב, שעלתה מן הראיות, אינה הגיונית. בתוך כך מערערת הפרקליטות על קולת העונש שהוטל על דנקנר ומבקשת להגדיל את שנות המאסר.
"הרשעתו של דנקנר נגועה בכשלים יסודיים, אשר חומרתם זועקת ומחייבת את התערבות בית המשפט העליון", טוענים באי כוחו. לדבריהם: "טעויות בית המשפט המחוזי שוללות את המסקנה המרשיעה. הראיות תומכות בהסבריו של דנקנר ומחייבות את זיכויו. "נדבכים מרכזיים מראיות התביעה הופרכו וטענות מרכזיות של דנקנר הוכחו כנכונות למעלה מכל ספק".
באי הכוח טוענים שבית המשפט טעה בהרשיעו את דנקנר על יסוד ראיות נסיבתיות, שבית המשפט עצמו הגדירן כראיות שאינן "אותות ומופתים". ראיות נוספות של התביעה, ובראשן עדות עד המדינה עדי שלג - הופרכו.
ביחס לכדאיות ההשקעה באי.די.בי, נטען בערעור שבית המשפט טעה והתעלם מכך שדנקנר האמין בכדאיות ההשקעה. לראייה מציינים פרקליטיו של דנקנר את העובדה שהוא, בני משפחתו ושותפיו, השקיעו בהנפקה 62 מיליון שקל. גם חודשים לאחר מכן, המשיך דנקנר להאמין ורכש מניות אי.די.בי בעשרות מיליוני שקלים. כזכור, דנקנר איבד לפני חמש שנים את שליטה באי.די.בי וזו עברה לאיש העסקים אדוארדו אלשטיין. כיום עוסק דנקנר במיזמים פרטיים בישראל ובחו"ל.