מעת לעת עוסק הציבור בפרשה חדשה המסעירה את הפוליטיקאים, את מערכת החינוך, את ההורים ואת התלמידים. מקרה אדם ורטה הוא דוגמה אחת לכך וממנו עולה בין היתר השאלה: עד כמה חשוב במדינה דמוקרטית לקיים שיח חופשי בנושאים פוליטיים בכיתות בית הספר? כדי להבין את האתגר שמציב לנו הדיון הפוליטי בכיתות, יתכנסו היום במכללת לוינסקי לחינוך טובי המומחים לכנס בנושא חינוך ופוליטיקה. הכנס קושר בין מחקר אקדמי לעשייה חינוכית בשטח ובוחן בין היתר את האופן שבו נכון להכשיר פרחי הוראה לאתגר זה של חינוך פוליטי.
שתיים מאורחות הכנס, פרופ' דיאנה הס ופרופ' פאולה מאקבוי מאוניברסיטת ויסקונסין־מדיסון בארה"ב, ערכו מחקר מקיף וארוך טווח בנושא ומצאו כי דיונים מכבדים בין התלמידים, שבהם המורה מתפקד דווקא כמנחה ומקפיד על שיתוף מספר גדול של תלמידים, מפתחים אצל התלמידים אזרחות פעילה. דווקא באמצעות דיונים בנושאים הבוערים של סדר היום הציבורי, התלמידים רוכשים ידע, מחויבות ואף עניין מתמשך בנושאים אלה.
אין ספק כי מטרת החברה הדמוקרטית בישראל היא לחנך לאזרחות המבוססת על ידע, סובלנות ופתיחות כלפי דעות האחר, עצמאות וחופש המחשבה, בצד היכולת לחשיבה ביקורתית. מסקר שערכה מכללת לוינסקי לחינוך לקראת הכנס, עולה שרוב מוחלט בציבור מעוניין שייערכו דיונים בנושאים שנויים במחלוקת. עם זאת, בעוד התלמידים עצמם מעדיפים שמורים יחשפו את דעתם האישית בכיתה, הרי שדווקא המבוגרים מעוניינים בכך פחות. סיבה אפשרית לכך היא שמבוגרים חוששים מהשפעתם של מורים על דעות התלמידים, בעוד התלמידים מעוניינים לפתח דיון בנושאים בוערים באופן ישיר ולא חוששים מהשפעת המורה על עמדתם.
ממצא מעניין נוסף הוא שמשיבים שהגדירו עצמם כשייכים לשמאל הפוליטי נוטים לתמוך בעיסוק בנושאים פוליטיים בכיתות. ייתכן שממצא זה מעיד על כך שבקרב משיבים אלו קיים רצון להרחיב את השיח הציבורי מעבר לקונצנזוס.
הכותב מלמד במכללת לוינסקי ובאוניברסיטת ת"א