יוצאת מהבלוג: סדנת בישול לשבועות

טליה לוין השתחלה לסדנת בישול לשבועות של יקבי 'כרמל' שנערכה עבור בלוגריות של אוכל שגם מתמחות בבישול. מסתבר שלבשל היא לא כל-כך יודעת, אבל לשתות – בהחלט כן...

את מה שקרה מהרגע בו הכניס לתנור איש היין ישראל פרקר - שהיה איתי בקבוצת הבישול בסדנת שבועות של יקבי 'כרמל' – את הקרוסטונים של מנת הסביצ'ה שהטילו עלינו להכין, ועד שהם יצאו צרובים קצת יותר מדי, אפשר להפיל רק על היין. הסדנה החגיגית נערכה לבלוגריות של אוכל שבניגוד אליי לא רק אוהבות לאכול, אלא גם מתמחות בבישול, אבל אתם מבינים, קשה להתרכז בבישול כשמונח מולך בקבוק צונן של המוסקטו הכחול החדש של כרמל, שאי-אפשר להפסיק לשתות ממנו.

אז ישראל פרקר שכח את הקרוסטונים בתנור ואני בסך הכל שכחתי להכניס גרידת לימון לתערובת. מזל גדול שגאלה רחמילביץ', שגם היתה המאמא של קבוצת הבישול הקטנה שלנו, הצליחה להציל את הסביצ'ה, מנה שספגה מחמאות מכל משתתפי הסדנה, ולא כי הם היו שיכורים.

העילה למפגש המרגש היתה חשיפה של היינות הלבנים של 'כרמל' מסדרת 'סלקטד' ו'פרייבט קולקשן' כחלק ממגמת הצמיחה של היינות הלבנים בישראל, וגם, כמובן, חג שבועות שמגיע אוטוטו ומכניס ללחץ את כל המארחים למיניהם ששוב נתקעו עם סופשבוע סופר-ארוך וארוחות חלביות שצריך להכין למיליון איש, ולכו עכשיו תתחילו לשבור את הראש איך לגוון את הפשטידה המשמימה.

כשראיתי בכרטיסייה של שמרית גולדברג, שפית הבית של 'ניופאן גורמה', שהעבירה לנו את הסדנה את הכיתוב 'סביצ'ה ים על ברוסקטה', ידעתי שזו המנה שתוציא אותי בצורה הטובה ביותר מול עשרים בלוגריות של אוכל שמתמחות בבישול - אלה שעבורן הכנת 'מניפת חצילים עם מוצרלה ופרמז'ן' היא כמו להכין לעצמך פרוסה עם נוטלה בארוחת בוקר. אני לא יודעת להשתמש במיקסר וסכיני מטבח גדולות מדי קצת מפחידות אותי, אבל בשנה האחרונה התחלתי לבשל ולהיות קצת יותר פתוחה למגע עם דגים ויצורי ים שצריכים לפלט ולמרוח בשמן זית. כאמור, בחרתי בסביצ'ה ובחברי קבוצה שזרמו איתי על עיגול הפינות, ושגם אותם עניינו בעיקר היינות.

האמת שמה שפיתה אותי יותר מכל היה שלב הטעימות לו ציפיתי בקוצר רוח ולו בשל העובדה שדיוויד גרוניך, המנהל המקצועי של יקבי 'כרמל' הבטיח שיתאים עבורנו את היינות החדשים מסדרת 'סלקטד' ו'פרייבט קולקשן', למנות. אמנם עברה התקופה בה חייבים להיצמד להוראות מדויקות של התאמת יינות למאכלים, אבל זה מאד צרפתי וכמי שמנסה להיות יותר צרפתייה ופחות עמך ישראל, עשיתי רשימות מדוקדקות. אני אמנם לא הולכת לארח בשבועות, אלא דווקא לשרוץ באיזה חוף, אבל תמיד טוב שיהיה משהו כזה בצד לשעת חירום כשאורחים מחו"ל באים.

רן אסא, מנהל השיווק של היקב, סיפר לי עוד בכניסה לסדנה (ורגע לפני שלבשתי את הסינר ומזמזתי 500 גרם של פלמידה לבנה שצרחה מעונג...) שהעניין ביינות הלבנים, שבין כה הולכים חזק בארץ, מראה גידול של עשרה אחוזים כך שיש עילה לציפייה ולסקרנות שלי.

"סלקטד היא הסדרה המובילה היום בשוק היין בישראל, היא נגישה גם מבחינת מחיר, מתאימה לכל אירוע ויש לה מגוון זנים ויינות איכות מבלי להשתולל בהוצאות", הסביר לי רן. "המטרה שלנו היא לחבר יין להזדמנויות פחות חגיגיות, לאו דווקא לחגים", אמר לי דיוויד גרוניך ולא הסכים לתת ספוילר לסוף טרם הזמן. "חווית היין היא משהו שאנחנו רוצים להמליץ ליהנות ממנה לעתים תכופות יותר מבלי לעשות מזה סיבה למסיבה. יין משדרג לנו את ההנאה מהרגע בצורה משמעותית. היינות שלנו נותנים תמורה מאד טובה וסדרת סלקטד לא עולה הרבה. רק 25 ₪ לבקבוק".

בין היינות שעמדו לטעימה מסדרת 'סלקטד' היו ה'אמרלד ריזלינג קולומברד' - יין חצי יבש טיפה חמצמץ, מה שהופך אותו לאטרקטיבי במיוחד לכל מי שקצת נבהל מהמתיקות של החצי היבש; סוביניון בלאן פרשי וקליל, מתאים לקיץ, בלנד ים-תיכוני לבן - יין לבן חצי יבש, קל, מינרלי ופירותי, שאני הולכת לאמץ מעתה והלאה (עד שאתאהב מחדש); מוסקטו - יין לבן קל, מתקתק ומבעבע, רוזה - יין סמוק חצי יבש; וכמובן - המוסקטו המבעבע הכחול מסדרת פרייבט קולקשן, זה שהרג אותי ברכות כבר בתחילת האירוע (הבקבוק שלו, אגב, כל כך מקסים שאני הולכת לשמור אותו כאגרטל עתידי).

רוזה וזה...

רשמתי לעצמי שיינות לבנים הם לרוב חברים טובים של מנות ראשונות ומנות קרות. כמו כן, אם יש מעט פיקנטיות במנה, גם מעט מתיקות ביין תתאים לה, כך שאמרלד ריזלינג פרייבט קולקשן חצי יבש, למשל, יזרום אתה נהדר. ושוב, כשאין לכם מושג מה מתאים למי - לכו תמיד על רוזה.

עם מנות הדגים, כלומר הסביצ'ה שלנו והסלמון של הקבוצה המתחרה שחוסל עוד בטרם הספקתי להגיע אליו, המליץ לנו גרוניך לשלב את הבלנד הים-תיכוני שמתאים נהדר גם למנת הריזוטו. את המוסקטו המבעבע הכחול שתיתי בין לבין תוך כדי שאני דוחפת לפי כדורי אנטיפסטי ממולאים שמירה הכינה כמעט לבד אחרי שחברי הקבוצה שלה השתכרו מדי מכדי להיות יצירתיים.

בשורה התחתונה המסר היה שלא צריך לחפש עילה כדי לשתות יין, וגם לא חייבים להיאחז בשבועות כתירוץ להיכנס למוד של בישול ולפתיחת בקבוקים. יין הוא כבר מזמן לא מילה גסה, ותאמינו לי שיין לבן לא רק משמח לבב אנוש, אלא גם הדבר הכי מרגיע ומרענן גוף ונפש בביצה המיוזעת שאנחנו חיים בה.