"הכסף שאנחנו מקבלות לא מספיק לנו כדי לחיות. צריך ממש להתקמצן באוכל, ופינוק כמו סרט או מסעדה בכלל לא באים בחשבון", מספרת אמילי הולנדר, בת שירות לאומי בודדה שעלתה לפני ארבע שנים ארצה מאוסטרליה. "אנחנו עסוקות בצרכים הבסיסיים, כלומר: בהישרדות".
הולנדר (21) למדה שנתיים במדרשה בטרם החלה את השירות הלאומי שלה. היום היא מתגוררת בדירה בגני תקווה, ואת השירות עושה בבית ספר בקריית אונו. "הגעתי ארצה בעקבות אידיאולוגיה. אני אוהבת את הארץ, ומרגישה שיש הרבה מה לעשות כאן", היא אומרת. "הקושי שלנו כבנות שירות בודדות הוא קודם כל נפשי. מצפים מאיתנו לבצע תפקידים מאוד לא פשוטים, אבל מצד שני, אנחנו צריכות לדאוג למחיה הבסיסית שלנו. אין לנו תמיכה נפשית מהמשפחה, וזה מאוד קשה. בשנה שעברה, למשל, התנדבתי במוסד של ילדים שהוצאו מהבית, הייתי צריכה להיות כמו אמא שלהם, ובמקביל הייתי צריכה גם לדאוג למחיה של עצמי. אני מאוד אוהבת את מה שאני עושה, אבל אני מצפה שיקלו על התנאים שלנו". 
שוויון בתנאים

היום בצהריים יתקיים בכנסת דיון מהיר בוועדת העלייה, הקליטה והתפוצות בנוגע לתנאי השירות של בנות שירות בודדות. את הדיון יזמו הח"כים איל בן ראובן ובצלאל סמוטריץ'. "פנו אלי בנות שהגיעו מחו"ל לבדן והן משרתות בשירות לאומי", מספר ח"כ בן ראובן. "התברר שהתנאים שהן מקבלות אינם מאפשרים להן לחיות פה בכבוד. מדובר בתנאים בלתי אפשריים לבת בודדה שהמשפחה שלה לא נמצאת כאן. אם אנחנו רוצים שהבנות האלה יבואו לארץ, ישרתו בשירות לאומי ויהיו שגרירות שלנו בארץ ובעולם, צריך לדאוג להן. כשהן חוזרות אחרי יום ארוך לדירה שלהן, אין משפחה שמקבלת אותן ומשלימה את הכסף שחסר להן. אחרי שהן עובדות קשה בשירות לאומי, בערב הן צריכות עוד ללכת ולעבוד במקומות אחרים כדי להשלים הכנסה". 
מה אתם מבקשים?
"צריך לדאוג שהבנות האלה יקבלו תנאים דומים לאלה של חיילים בודדים, ואני מסייג כאן את החיילים הקרביים הבודדים. אין שום סיבה שלא יהיו להם תנאים זהים. אני וח"כ יעקב מרגי גם ניסחנו הצעת חוק שמטרתה להשוות כמעט לחלוטין בין חייל בודד לבין הנערות האלה. אני מקווה שבעקבות הדיון בוועדה יובהר לכולם שזה פשוט עוול שאף אחד לא שם לב אליו, ולכן צריך לטפל בזה. בסך הכל, גם לא מדובר בהרבה כסף. ההבדל הוא כ־1,000 שקלים בחודש שהמדינה צריכה לתת לכל הבנות האלה. זו לא הוצאה גדולה במושגים של תקציב מדינה". 

אמילי הולנדר. צילום: רוני צהרוני
מה אמור לקרות בדיון?
"הדבר הכי טוב שיכול לקרות זה שמי שעומד בראש רשות השירות הלאומי־אזרחי יחליט לתקן את המצב הזה. לצערי, דיון דומה התקיים כבר לפני שנתיים בכנסת באותה ועדה, התקבלו בו החלטות שצריך לתקן את המצב, אבל לא תוקן שום דבר. אני דורש קבלת החלטה, ואם לא תתקבל החלטה, אקדם עם ח"כ מרגי את הצעת החוק".
לפי נייר עמדה של עמותת "בשבי"ל", הפועלת בקרב בנות שירות לאומי בודדות, צה"ל עיגן את מעמדם של החיילים הבודדים, ובפקודת מטכ"ל מפורטים זכויותיהם. הסיוע וההטבות לחיילים הבודדים באים מתוך הבנה שבשנות השירות הצבאי אין להם בית המשמש כעורף מבחינת מגורים, כלכלה ואף תמיכה רגשית. גם במסגרת השירות הלאומי משרתות בנות שירות בודדות חסרות עורף, שמצבן קשה לעתים בהרבה, ולו בגלל שחייל לא צריך לדאוג למזון שהוא מקבל בבסיס שבו הוא משרת. 
"בגלל המצב הקיים, ידוע לנו על בנות שנקלעו למצוקה קשה", אומרת נעמה בן־פזי, סמנכ"לית העמותה. "המצב קשה יותר במקרה של בנות שירות שבאות להתנדב מחו"ל, המשוכנעות שהמדינה תדאג לכל מחסורן. הן פגיעות יותר מבנות ישראליות, הן אינן ערוכות למצב שאליו הן נקלעו, ומגיעות למשברים קשים במיוחד. יש צורך בחקיקה מסודרת שתעגן את התנאים של הבנות האלה לקבל תמיכה בדיוק כמו החיילים הבודדים המקבילים להן המשרתים בצה"ל. אנחנו לא חושבים שזה צריך להיות בדיוק כמו התנאים של החיילים הבודדים אחד לאחד, אבל כן צריך להתאים זאת לצרכים של הבנות".

עבודה כפולה
מדי שנה עולות לישראל כ־250 בנות שירות בודדות ממדינות שונות - רובן מצרפת, צפון אמריקה וקנדה, ויש גם כאלה שמגיעות מחבר המדינות, מאוסטרליה, מאירופה וממרוקו. בנות השירות הלאומי הבודדות מגיעות לארץ במטרה זהה לזו של החיילים הבודדים - להתנדב במדינת ישראל ולתרום לחברה. אי־גיוסן לצה"ל הוא לרוב מסיבות דתיות ותרבותיות, ובמסגרות השירות הלאומי האזרחי ניתנת להן האפשרות לתרום למדינה באופן מקסימלי בבתי ספר, בתי חולים ובמוסדות רווחה. 
בן־פזי אומרת שלמרות שהליך גיוסן דומה לגיוס חיילים בודדים לצה"ל, קיימים ליקויים רבים במערך השירות שלהן. כך, למשל, משכורתה החודשית של בת שירות בודדת הוא כ־830 שקלים - סכום לא מספק עבור צורכי המחיה הבסיסיים כמו אוכל, בגדים ועוד - להבדיל מחייל בודד המקבל שכר כפול מזה של טוראי, בנוסף למענקים שונים. 

מרבית בנות השירות מתגוררות בדירות שירות המותאמות לבנות שירות מישראל, וחוזרות לבתים שלהן בסופי השבוע. אך בנות השירות הבודדות המגיעות מחו"ל חיות בדירה באופן קבוע, ללא מכשירי חשמל בסיסיים כמו מכונת כביסה, מיקרוגל, אמצעי לחימום או למיזוג הבית. 
מעבר לזה, חייל בודד זכאי ל־60 ימי חופשה בשנה, כאשר 30 מהם מיועדים למטרת ביקור משפחתו בחו"ל. בת השירות הבודדת, לעומת זאת, זכאית רק ל־15 ימי חופשה בשנה. בנות השירות גם לא זכאיות ליום סידורים מיוחד בשבוע, בניגוד לחיילים בודדים, ונאלצות לקחת יום חופש על חשבונן. במקרה של מצוקה כלכלית, חייל בודד זכאי למענק כספי של עד 7,200 שקלים. בת השירות הבודדת לא זכאית לסיוע זה, והמענק הגבוה ביותר שיש באפשרותה לקבל הוא 1,000 שקלים פעם בחצי שנה. 

מיכל מזור. צילום פרטי
"הן מקבלות מרשות השירות הלאומי־אזרחי דמי כיס בדיוק כמו בת שירות ישראלית - 400־800 שקלים, תלוי בכל מיני קריטריונים קבועים, כגון האם היא מקבלת ארוחות במקום העבודה שלה", אומרת בן־פזי. "מרשות השירות הן לא מקבלות שום תוספת על כך שהן בודדות. ממשרד הקליטה הן מקבלות איזשהו מענק חודשי של כ־500 שקלים המיועד לחיילים בודדים ובנות שירות בודדות. הבנות האלה אומנם גרות בדירות השייכות לעמותות השירות, אבל גם סכום של כ־1,300 שקלים בחודש זה לא סכום שמאפשר לבחורה בוגרת מעל גיל 18 לחיות בכבוד, כשאין לה תמיכה כלכלית וגב מהבית. בת שירות ישראלית לא צריכה לממן ארוחות או אוכל בסופי שבוע, ויכולה לקחת אוכל וציוד מהבית לדירת השירות. בת שירות בודדה צריכה לממן את הכל. דמייני לעצמך שאפילו בחודש הראשון שהיא נוחתת פה, היא צריכה לממן לעצמה כרית, שמיכה, מגבת - ציוד בסיסי כדי להתחיל בכלל לחיות - וכבר יש לה מינוס בבנק. 
"אנחנו טוענים שצריכה להיות להן תמיכה נוספת. אנחנו נותנים להן ליווי אישי, תמיכה כלכלית ונפשית במקרי הצורך, ועורכים אירועים חברתיים הנותנים להן מענה מעגל חברתי. ח"כ שולי מועלם־רפאלי פועלת איתנו לשיפור מעמדן. היום אנחנו פונים לשר אורי אריאל, שהוא השר הממונה על רשות השירות הלאומי־אזרחי, שיאשר תקנות בנוגע לתנאים מיוחדים לבנות שירות עולות". 
"מאוד רציתי לעלות ארצה, גדלתי בבית ציוני והיה לי חשוב לבוא ולתרום", מספרת מיכל מזור (20), שהגיעה לישראל מפלורידה בשנת 2016. כעת מזור עושה שירות לאומי בעמותת "בשבי"ל", ולפני שנה עשתה את השירות במעלה אדומים בשלושה תקנים: בבית ספר יסודי, בצהרון, וגם סייעה למשפחה הרשומה ברווחה. 
"לפני שנה הייתי בת שירות בודדה, ואחר כך ההורים שלי עלו ארצה", היא מתארת. "בתור בת שירות בודדה גרתי בדירת שירות לאומי עם שבע בנות נוספות. היו כמה קשיים, ואחד מהם היא קושי כלכלי. הייתי מקבלת 840 שקלים בחודש, ועוד 540 שקלים ממשרד הקליטה. אחרי 11 שעות עבודה ביום במסגרת השירות הלאומי, הייתי צריכה לעשות בייביסיטר בשביל להרוויח עוד כסף. מה שקיבלתי פשוט לא הספיק למחייה ולכל הדברים הבסיסיים כמו כביסה, נייר טואלט, שמפו, מרכך. ויתרתי על קניית בגדים לחג או על יציאות עם חברות, ואלה דווקא דברים שחשובים למישהי שהיא בודדה. הקושי השני היה הבדידות. זה להיות בלי משפחה בארץ, לנסות להתאקלם בשפה שאת לא מכירה. שירות לאומי זה לא דבר קל גם לכל הבנות שגרות פה מגיל אפס, על אחת כמה וכמה למישהי שהיא בודדה בארץ". 
אביבה וופנר (20), הגיעה ארצה לפני שנתיים מטורונטו שבקנדה. "גדלתי על ערכים של בני עקיבא, של ציונות, תורה ועבודה, העם והארץ", היא מספרת. "למדתי שנה במדרשה במגדל עוז שבגוש עציון, ובאוגוסט 2017 התחלתי את השירות הלאומי בפרויקט 'והדרת' - התנדבות עם קשישים וניצולי שואה. אני הולכת לבתים של קשישות בירושלים, מדברת ויוצאת יחד איתן". 
היכן את גרה?

"הדירה של השירות נמצאת בקריית משה. אנחנו שמונה בנות בדירת ארבעה חדרים, ואנחנו מסתייעות בעמותת 'בת עמי' כדי לממן את הצרכים שלנו. העמותה עוזרת לנו באספקה של מכונת כביסה, מייבש כביסה, תנור בישול, ואפילו אינטרנט אלחוטי, כדי שנוכל ליצור קשר עם הבית. העמותה גם נותנות לנו ליווי אישי הכולל פעילויות שונות. לי אישית אין קושי כלכלי, כי המשפחה שלי בחו"ל תומכת בי, אבל אני מכירה הרבה בנות שאין להן את התמיכה הזו. לכן חלק מהן צריכות ללכת ולעבוד בערב אחרי יום שלם שהן התנדבו בשירות. אחרות פשוט נאלצות להצטצמם מאוד בהוצאות. כמובן, הקושי העיקרי שלנו הוא שאנחנו פה לבד. בסוף היום הבנות הישראליות חוזרות הביתה לתנאים המפנקים של אמא, ואילו אנחנו נשארות לבד".