1. ביקשו ממני לתת רשימה של אנשי תקשורת שלעניות דעתי מגיע להם לקבל את פרס "הפטריוט", שמוענק על ידי המועצה העליונה של הארגונים "עם סגולה", "שיבת ציון", "מתנחלי ההר", "מתיישבי יהודה", "בוני השומרון", "בוני המקדש", "הלוחמים בשמאל" ו"מחסלי הבוגדים".
אחרי הרבה לבטים והתייעצות עם עצמי, צמצמתי את הרשימה שכללה עשרות יהודים טובים, עמיתים למקצוע, לאלו שהתעלו מעל האחרים בהיותם אובייקטיביים, מנומקים, דברם דבר אמת והם חפים מאינטרסים זרים ומחויבים רק לאמת ולצדק. וזו רשימת עשרת המועמדים:
# עו"ד יורם שפטל
# הסופר ("מיומנו של פסיכופת") והשדרן אראל סג"ל
# הוגה הדעות שמעון ריקלין
# ז'וז'ו אבוטבול
# מנחם (צרכנות) הורוביץ
# אמיר איבגי
# עירית לינור
# אבשלום קור
# גלית דיסטל־אטבריאן
# יעקב ברדוגו
2. לפני הרבה שנים, כשגללי צה"ל היו גלי צה"ל, הם השתמשו בשירותַי ככתב שלהם בסיני. לדעת המפקדים ומנהלי מחלקת החדשות עשיתי להם עבודה טובה וקיבלתי מכתבי תודה וציונים לשבח ממפקדי התחנה. בסיני עשיתי כל מיני ג'ובים עבור הצבא, החל ממפקד נקודת המפגש הראשונה בין צה"ל לצבא המצרי (דרגת סרן ייצוגית) עד לוחם ביחידה מיוחדת שהקים סגן אלוף (במיל') דן הררי, יחידה שהייתה אמורה לתת מענה מיידי במקרה של פעילות טרור, עד לבואם של כוחות מיוחדים.
אחד הדברים היותר כיפיים בשירותי הצבאי בסיני היה להיות יועצו לענייני רומו של עולם של מפקד מרחב שלמה תת־אלוף צורי שגיא, שעד היום נוהג לספר שהצלתי אותו פעמים רבות ממוות - מוות משעמום.
עם פינוי סיני, באפריל 1982, רצו להעביר אותי לבסיס "האריות" תחת פיקודו של האלוף רחבעם "גנדי" זאבי. היו לי אלף סיבות לא לשרת שם ולבקשת גלי צה"ל הועברתי למפקדת קצין חינוך. עשיתי מילואים בגלי צה"ל כמבזקן חדשות, כעורך וכמגיש התוכנית "ציפורי לילה פליליות", כרכז כתבים ועוד.
השבוע כשהודיעו שגללי צה"ל - שהפכה לתחנה מסחרית שהקשר בינה לבין תחנה צבאית שולי ולא לעניין - תעבור לירושלים, ניסיתי להבין למה לא מוכרים אותה לאיש עסקים כלשהו. במקום זה עומדים להשקיע טונה כסף ומעבירים אותה למבנה מפואר בבירתנו הנצחית, סלע קיומנו. לא הצלחתי להבין. לדעתי, לתחנה אחראים עוד הרבה אנשים נבונים וחכמים, שהבולט בהם הוא הרמטכ"ל גדי איזנקוט, שביקש כמה פעמים שיורידו ממנו את הנטל של גלי צה"ל.
כשחיפשתי השבוע תמונה כלשהי בארכיון שלי, מצאתי מסמך שגרם לי לחייך והזכיר לי את גילי המופלג: הזמנה לטקס פטור משירות ביטחון. האירוע היה לפני למעלה מ־20 שנה, ליתר דיוק ב־9.6.1997. לא הלכתי לטקס, כי אני לא מי יודע מה אוהב טקסים, אבל תמיד אזכור את גלי צה"ל של פעם, שהייתה אחלה תחנה והיו בה כישרונות שהפכו לאנשי תקשורת מהמובילים בשוק התקשורת הישראלי, וגם לא מעט שהתחילו בגלי צה"ל והסתבר שהם גדלו והתפתחו לדרעק'ס מעוררי בחילה.
3. אל תשירו שיר לשלום,
שירו למלחמה
אל תשירו שירי אהבה,
שירו שירי שנאה
שמאל ימין, ימין ושמאל
ימין ימין ועוד ימין
ימין ימין ועוד ימין.
גנבו, שקרו
שנאו, תירקו
בהמות ללא איי־קיו
הון, שלטון, עולם תחתון
הפך מסתם שיר להמנון
4. בורים, נצים וקלגסים
מקללים ומכסחים
מכרסמים ולועסים
ומקנחים בטפו
טפו עליק, יא בן זונה
יימח שמך ושם אמך
לבן אשכנזי
קיבוצניק שמאלני
ראש מוסד בוגדני
ראש שב"כ כנעני
ראש אופוזיציה כוזרי
רדוד, נמוך, מטיל אימה
כלבי תקשורת בנהמה
מלבים ת'מהומה
5.באש ודם,
בדם ואש,
שחורים וערבים גרש,
העם היהודי גיבור
משום דבר אינו חושש.
נשרוף, נצלוף,
נטיל מצור,
הם החושך
אנחנו אור.
חורבן והרס
סוף, דממה
הלכה לה ארץ אהובה,
חלום נופץ על סלע הר
הכל בער ביום נמהר,
גלי הדם רתחו בים
כשבא הקץ לתתי־אדם
6. לא נגעתי, לא שמעתי,
לא ראיתי, לא ידעתי,
לא תקעתי, לא בלעתי,
לא הבנתי, לא הסכמתי,
לא הרווחתי, לא הפסדתי,
לא רימיתי, לא הימרתי,
לא גביתי, לא שילמתי,
לא נשבעתי, לא שיקרתי,
לא ברחתי, לא נתפסתי,
לא נכשלתי, לא תחמנתי,
לא שתיתי, לא עישנתי,
לא הסנפתי, לא הזרקתי,
לא מעלתי, לא מהלתי,
לא בכיתי, לא צחקתי,
לא הקאתי, לא חרבנתי,
לא פתחתי, לא הלשנתי,
לא הודיתי, לא הכחשתי,
לא האשמתי, לא מחלתי,
לא נהניתי, לא הגזמתי,
נעצרתי ושוחררתי,
על החופש לא הימרתי,
תנו כבוד, פנו הדרך,
אני זכאי, אני המלך!!!