בערב חמים ערכה הבורסה של תל אביב כנס לעובדיה ומנהליה לדורותיהם במלאות 65 להיווסדה. המוזמנים עבדו בבורסה בעידן האנושי: זירה צעקנית של קונים ומוכרים, שהתכנסו מדי בוקר סביב שולחן אליפטי ענק. באוקטובר 1999 נדמה הצעקה האחרונה - הבורסה עברה למסחר ממוחשב ועובדי הזירה נעלמו.



לערב הנוסטלגי הגיע הכרוז הוותיק חיים אביצור, שמנהל היום את החברה החדשה לרישומים, העוקבת אחר שינויי הבעלות על ניירות ערך. היה שם גם מבצע המסחר המפורסם דן כתרי, שהחליף את מדי הבורסה בקריירה בתחום הצילום.



מנכ"ל הבורסה בשנות ה־90, יוסי ניצני, הספיק מאז לנהל את רשות החברות הממשלתיות ולחזור לניהול השקעות בסקטור העסקי. עד לפני שנה שימש דירקטור בחברת טבע שנקלעה למשבר. שאלתי אותו מה הוא חושב על ההנהלה החדשה והוא אמר לי שהוא ממשיך לרכוש לנכדיו מניות טבע כמתנות יום הולדת.



המנכ"ל הנוכחי, איתי בן זאב, סיפר לי על הקפיצה הטכנולוגית הבאה: אפליקציה ידידותית לשידור חי של שערי המניות, במחיר ארבעה שקלים לחודש בלבד.



ברגע מרגש במיוחד עלתה לבמה עובדת זירת המסחר לשעבר ענת בלום, והזכירה לחבריה נשכחות. כשהחלה להעלות את זכר הנפטרים שלא זכו להגיע לאירוע הנוסטלגי, נשמע באולם צליל עדין, ומישהו אמר בתדהמה: “גרמניה הפסידה לקוריאה". רעד עבר בקהל. ברוקרים זקנים שראו כבר הכל מחו דמעה ונזכרו בגמר הגדול של 1974, וגם בוול סטריט התחלפו עליות השערים בירידות חדות.



מחוץ לאירוע שוחחתי עם הברוקר הוותיק אלדד תמיר, בעלים ומנהל בחברת ההשקעות "תמיר פישמן". תמיר פישמן הייתה בעבר בנק השקעות פעיל מאוד בבורסה של תל אביב. בימי הפריחה של הבורסה קמו לצדו עשרות חברות לניהול תיקי השקעות. מרביתם נסגרו או עברו לשווקים אחרים. לתמיר היה דווקא מצב רוח טוב, משום שקרן הנאמנות שהוא מנהל, “תמיר פישמן מניות", השיגה תשואה של כמעט 10% בחמשת החודשים הראשונים של השנה, אף שמדדי הבורסות בעולם ובישראל הציגו תשואה אפסית.



ירידות חדות במדדי הבורסות השבוע העלו זיכרון מהמפולות הגדולות בשווקים. נזכרנו במפולת חברות האינטרנט (הדוט.קום) בשנת 2000. תמיר ממהר להרגיע: “אנחנו לא שם. אז לא ידענו כיצד לקבוע את שווי חברות האינטרנט החדשות. היום אנחנו יודעים בדיוק כיצד חברות ההייטק עובדות ומה הן שוות".


לאחר כמעט עשר שנים של עליות בבורסות העולם, תמיר אינו חושב שהשערים מנופחים: “יש אומנם עצבנות בשווקים, אבל גם רווחי החברות עלו. אני מאמין שהרווחים של החברות המצליחות ימשיכו לעלות ויתברר שהשערים הגבוהים היו מוצדקים". תמיר הוסיף שהוא אינו משקיע בנדל"ן, בגלל המחירים הגבוהים והחשש מעליית הריבית.



שאלתי אם יש לו עצה להנהלת הבורסה לגבי הדרך שלה להחזיר את הבורסה לימי הזוהר. “הבורסה של תל אביב לא מעניינת אותי", הוא ענה, "החברות החדשות והמעניינות מעדיפות להנפיק את מניותיהן בחו"ל, ובישראל נשארו חברות מיושנות או חברות שלא הצליחו לצאת לחו"ל. שוק ההון בישראל הוא מועדון סגור וריכוזי מאוד, שמוחזק בידי חמישה עד שבעה מנהלי השקעות מוסדיים. כדי לשנות את המצב צריך לשנות את הרגולציה השמרנית ולפתוח את ניהול ההשקעות הפנסיוניות וקרנות ההשתלמות לחברות נוספות".



המלצת קנייה


טבע מתחילה לטפס אט אט מבור ההפסדים העמוק שנפלה אליו בשנה שעברה. כשנה וחצי לאחר שפרץ המשבר הגדול בחברה, זימנה ההנהלה החדשה אנליסטים לשיחות רקע והסברים על מהלכי ההתייעלות בחברה. בעקבות הפגישות פרסם בנק ההשקעות האמריקאי גולדמן זקס המלצת קנייה על המניה. תחזית העלייה בערך המניה צנועה לעומת השער שטיפסה אליו לפני המשבר הגדול, אבל כפול מהשפל שאליו צנחה מניית טבע בשיא המשבר.



אחד המשקיעים המפורסמים בטבע היה היזם בני לנדא. לנדא מעולם לא גילה את היקף השקעתו בטבע, אבל העניין שגילה בטבע חרג בהרבה מהדאגה המובנת לגורל כספו האישי. לנדא נחשב מנהיג עסקי ופטריוט שפעל בדרכים עסקיות ואחרות למען המדינה. טבע, שנחשבה לספינת הדגל של התעשייה הישראלית, הייתה בעיניו הרבה יותר מעוד חברה עסקית. בעיצומו של המשבר הוא קרא לשמור על השליטה ועל האופי הישראלי של טבע, והציע מהלכים נועזים כמו ויתור על הפעילות התעשייתית שבה אין לטבע יתרון בינלאומי והשקעה בתרופות חדשניות בלבד. כך, הציע לנדא, החברה תמנף את יתרון המחקר והפיתוח הישראלי ותפתח מוצרים ששיעורי הרווח עליהם גבוהים.



טבע החליפה את הנהלתה הכושלת ומינתה מנהל בעל ניסיון רב בענף התרופות, כפי שהמליץ לנדא, אבל לא קיבלה את המלצותיו האחרות. מרבית הנהלתה של החברה, בעלי מניותיה ועובדיה הם זרים, וייתכן שלא ירחק היום שבו יעבור גם מטה החברה לחו"ל.



לנדא רמז לי שהוא כבר אינו משקיע בטבע. "טבע כבר לא מעניינת אותי", אמר. "אני מעוניין בתעשייה הישראלית ובחברות ישראליות. טבע כבר לא כזו".


לנדא, שייסד את חברת הדפוס הדיגיטלי "אינדיגו" שנמכרה תמורת 850 מיליון דולר, שקוע היום בפיתוח מכונה חדשה של דפוס דיגיטלי. שותפתו להשקעה ב"לנדא דיגיטל פרינטינג" היא האישה העשירה בגרמניה, סוזנה קלאטן, בעלת חברת ענק בתחום הכימיה. השבוע הודיע לנדא על השקעה נוספת של קלאטן בחברה שלו, בהיקף של 300 מיליון דולר.



לנדא אינו נוטה לשתף את הציבור בפרטי עסקיו וגם הפעם רב הנסתר סביב תנאי ההשקעה החדשה ותהליך הפיתוח. לפני שנתיים הודיע לנדא כי קיבל כבר הזמנות בהיקף של 450 מיליון דולר למערכת החדשה, שפיתוחה טרם הושלם. בשנה שעברה הודיע כי שתי מערכות ראשונות החלה לפעול במתכונת ניסויים ("בטא"). בקשתי לראות את המערכת בפעולה לא נענתה. השבוע אמר לי לנדא שכבר בשנה הקרובה ייוצרו וישווקו עשרות מכונות נוספות.



"המערכת מיועדת בעיקר להדפסה על אריזות פלסטיק וקרטון של מוצרים תעשייתיים. זה שוק ענק של טריליון דולר לשנה, והיא תהיה נוחה וקלה לתפעול יותר מכל המערכות הקיימות היום", הוא מבטיח.



"אתה פונה גם לשוק ההוצאה לאור, שהולך ונעלם?", שאלתי. "ההוצאה לאור והעלונים הם רק חלק קטן מהשוק, אולי 8%. שוק האריזות הוא שוק ענק וצומח. אין מוצר תעשייתי שאין לו אריזה".