1. פירוק בריסוק
עם כל הכבוד לעיסוק שלנו בזוטות כמו חוק הלאום, או הפטור ממס על הוצאות המעונות של ראש הממשלה (כן, הכנסת העבירה את זה השבוע), דונלד טראמפ מטלטל את העולם טלטלה עזה. הוא עוד מעט שנתיים בתפקיד ועדיין קשה מאוד להתרגל לכאוס שמייצר האיש החזק והמבורדק בעולם. מנפץ מוסכמה אחר מוסכמה, בועט בכל הכללים, מנסח מחדש את כל הפרדיגמות, מתנהל ברחבי תבל כקרנף שנקלע למסיבת התה של מלכת בריטניה. השבוע הגיע תורה של נאט"ו, הברית הצפון אטלנטית, עוגן ההגנה המערבי שמלווה את העולם שנות דור, אחת מאבני הראשה של האסטרטגיה האמריקאית לדורותיה.
ובכן, בהנף בלורית וחריצת לשון מהירה, כל זה איננו עוד. טראמפ מדבר אל ראשי המדינות החשובות בנאט"ו כמו ששרה נתניהו מדברת לעובדיו הרצוצים של המעון בבלפור. עוד רגע ידרוש מאנגלה מרקל לארוז את חפציה בפצפצים ולעוף לו מהעיניים. אגב, זה מה שהוא עשה, פחות או יותר. מבחינת טראמפ נאט"ו סיימה את תפקידה ההיסטורי. זה טוב? זה רע? לא ברור. זה בעיקר בלתי נתפס.
גם בצד שלנו מנסים לעקוב אחר הנשיא הכאוטי הזה. תמיכתו של טראמפ בישראל מוכרת ועמדה כבר בכמה מבחנים. אחד החשובים בהם הוא פגישת הפסגה שצפויה לו השבוע עם ולדימיר פוטין, שבה הם אמורים לנסות להגיע להסדר בהקשר הסורי. ישראל מעוניינת מאוד שהנשיא יציע לפוטין דיל שבמסגרתו ארה"ב תפנה את צפון סוריה ואזור משולש הגבולות עם עיראק תמורת שיתוף פעולה רוסי בכל הקשור לדחיקת איראן ושליחיה מסוריה. האם זה יקרה? אין לדעת. וגם אחרי שזה יקרה, לא יהיה ברור אם זה קרה (ע"ע הפסגה בסינגפור עם קים ג'ונג און).
טראמפ משדר מסרים סותרים על בסיס יומי. מצד אחד מגבה את ישראל ופעולותיה ומתפוצץ על איראן. מצד שני, נחוש להוציא את כוחותיו מהאזור ולהשליך את המפתחות לים. כלומר, להשאיר אותנו לבד. מה שמניע אותו, חושבים כמה מבכירי המוחות הישראלים שמנסים להבין אותו, זה כסף. אך ורק כסף. המסחר הבינלאומי, למשל.
טראמפ ממוקד בסין. הוא הכריז עליה מלחמת עולם כלכלית שיצאה לדרך השבוע ועוד לא ברור מי ייצא ממנה על הרגליים, אם בכלל. הוא כבר ויתר על האירופים והשליך אותם אל מתחת לגלגלי האוטובוס. הוא מייצר את סדר העדיפויות של אמריקה מחדש, ואין לו שום קשר לכל מה שהכרנו עד היום. הוא מוכן להעיף את הברית עם מעצמות אירופה המערבית לטובת ברית מוזרה עם רוסיה של פוטין והודו של נרנדרה מודי, כדי לאגף, לנטרל ולבודד את סין. זו תהיה הדומיננטיות האמריקאית החדשה שתבלום את ההתפשטות הסינית ותייצר מנופים אסטרטגיים בלתי מנוצחים.
כל מה שהוא עושה, אומרים האומרים בתל אביב ובירושלים, מונע מהמוטיבציה הזו. לכן זה לא באמת בנפשו להציג עכשיו את תוכנית "הדיל האולטימטיבי" שלו לשלום במזרח התיכון. הפלסטינים לא רוצים? לא צריך. הכל יעלה בלהבות? שיעלה כמה שיעלה. הוא מפרק את העולם ומרכיב אותו מחדש. לא פירוק והרכבה עדינים, אלא פירוק בריסוק. כלי העבודה שלו הוא פטיש 5 ק"ג. יכול להיות שיזמות מהסוג של טראמפ היתה מתקבלת בהתלהבות גדולה יותר אם היה מדובר במישהו שמשחק על פי כללי המשחק המוכרים. כרגע, זה בעיקר מפחיד.
איך אנחנו בסיפור הזה? אנחנו תמיד בסיפור. בנימין נתניהו קרוב לטראמפ, נתניהו קרוב גם לפוטין. אצל טראמפ מדובר בעיקר בקרבה לסביבתו של הנשיא. לג'ארד קושנר, לדיוויד פרידמן, לג'ון בולטון. הבעיה היא שהנשיא הזה מסוגל, בכל רגע נתון, גם לבעוט בעיטת שפיץ עוצמתית מטווח אפס בסביבתו הקרובה. אז צריך תמיד להיזהר ולשמור טווח ביטחון.
בשנתיים האחרונות בנה נתניהו מערכת יחסים טובה גם עם פוטין. הם יוצאים קבוע. יחד עם זאת, זה לא מנע מהנשיא הרוסי לנעוץ דקירה קטנה שלשום, בפתח פגישתם במוסקבה, כשציין בקולו שמסעו הנוכחי של נתניהו הוא "ביקור פרטי למונדיאל".
ביקור פרטי? הרי לשכת ראש הממשלה הודיעה בחגיגיות לא מזמן שפוטין הזמין את נתניהו לצפות בגמר ביחד. אחר כך תיקנו ואמרו שבגלל שאין לפוטין זמן ביום של הגמר, הקדימו בכמה ימים והפגישה תתקיים ביום של חצי הגמר. בשום מצב לא נאמר לתקשורת שזה בעצם ביקור פרטי של בני הזוג נתניהו - שהביאו איתם שני ילדים הנאבקים בסרטן - שעליו "הודבקה" פגישה עם פוטין (צריך לקוות שלפמליה לא הסתפח גם השובל הקבוע של מזוודות ניקוי יבש). מילא, העיקר שנפגשו.
2. אלף מדענים לא יצליחו לתקן
בחזית הפנימית ממשיכים ראש הממשלה ושליחיו לנפץ ולהשמיד כל מה שנקרה על דרכם. השבוע הזה היה תורו של אחד בשם אופיר אקוניס, וככה בדיוק הוא גם נראה. עליבות שאין לה סוף, געגועים נוגים למירי רגב, לעלועי עילגות ברדיו שלא היו מביישים את "שר המדע" של קוריאה הצפונית.
תקציר האירוע מוכר לכם: האיש מפשפש בציציותיה של מדענית מוכרת בעלת שם עולמי (פרופ' יעל אמיתי), ואז, בינגו: הוא מגלה שלפני 13 שנה חתמה (יחד עם למעלה מ־300 מרצים בכירים) על עצומה שמביעה תמיכה בחיילים שמסרבים לשרת בשטחים הכבושים. היא לא קראה להם לסרב לשרת בצה"ל, אלא הביעה הבנה למניעיהם של אלה שמסרבים לשרת בשטחים. נו, טוב. אני לא הייתי חותם על העצומה הזו, ואני סולד מכל גילוי של סרבנות, אבל אני לא יכול לכפות את דעתי על כולם. אקוניס, כנראה, יכול. והוא אכן לא פספס את ההזדמנות הנדירה שנקרתה על דרכו. הזדמנות לגרום למדינה נזק פטאלי בזירה המדעית והבינלאומית, לטובת פיאור עצמי בזירה הלא־פחות־חשובה של מרכז הליכוד.
אז הוא לא חתם על כתב המינוי של פרופ' אמיתי למועצת נגידים של קרן גרמנית־ישראלית שמעניקה מענקי מחקר נדיבים. למה? כי הוא יכול. פרצה מהומה, ובצדק. האקוניס, לא רק שלא הבין את חומרת מעשיו, להפך: עוד רגע והוא יכריז על עצמו כשילוב המודרני בין דרייפוס, ריצ'רד לב הארי ודוד המלך. ולא רק שהוא לא מתבייש בעצמו, הוא מסתובב כטווס מטורזן ומתפאר בסיפור הגבורה הזה, שהושיע אותנו ברגע האחרון ממש בטרם התברר שמדענית וחוקרת מוח שאמורה לייצג את המדע הישראלי היא לא פחות מבוגדת סטייל ואנונו, שאמורה להסגיר את סודות המוח היהודי לגויים.
הוויכוח הענייני עם אקוניס ודומיו מיותר. לשווא תסבירו להם שאסור לקשור בין דעותיו הפוליטיות של מישהו לבין עבודתו, עיסוקו, השכלתו או זכויותיו. ספק אם מעשהו של אקוניס חוקי. מבחינתו, חוקי או לא, את שלו הוא כבר עשה. הקופון נגזר. חברי המרכז שמעו את שמו, האזינו לו מלגלג על המדענים, על השמאלנים, על התל אביבים ששכחו מה זה להיות ציונים, וכל השטויות האלה. מדובר בדו־שיח של חירשים.
עניין אחד לא הוזכר במהלך הוויכוח הזה: המאבק החשוב שלנו בתופעת ה־BDS. אחד הטיעונים החשובים של ישראל נגד ארגוני חרם ותומכי חרמות הוא העובדה שהם לוקחים מדענים, אומנים, אוניברסיטאות ופורומים אקדמיים שונים ומגדירים אותם כ"נציגי ממשלת ישראל", מה שמאפשר להם להחרים אותם כדי לפגוע בממשלה, במחאה על מדיניותה. אנחנו טוענים, בצדק, שהפורומים האקדמיים והאומנים וכו' אינם פוליטיים, ואין סיבה להחרים אותם. מי שרוצה להתווכח עם ישראל יכול לעשות את זה בפורומים המתאימים. אין לפוליטיקה שום קשר לתחומי המדע, התרבות, המוזיקה וכו'. כשזמר מפורסם לא נכנע ל־BDS ומחליט להגיע לפארק הירקון למרות הכל, הוא בדרך כלל אומר שהוא לא נוהג לערב פוליטיקה באומנות ובמוזיקה. כמה טוב שכך.
אז הנה, הגיע אקוניס והתנדב להסביר לעולם שפסל מדענית בעלת שם עולמי בגלל דעותיה הפוליטיות. הוא לא פסל אותה לתפקיד שגרירת ישראל באו"ם או יועצת שר המדע. הוא פסל אותה מתפקיד אקדמי לגמרי שבו היא נדרשת לכישוריה המקצועיים לטובת קידום המדע. הוא מייצר את הלינקג' שאנחנו מנסים לנתק במאמץ במשך שנים. הריקא הזה הצליח השבוע לגרום לנו נזק אסטרטגי שאלף מדענים לא יצליחו לתקן. מעתה כל שונא ישראל שיגיד שאין בישראל תחום שאינו נתון לשליטתה או החלטתה של הממשלה ושל האידיאולוגיה שלה, יביא את המקרה הזה כדוגמה. אבל הי, יכול להיות שאקוניס יתקדם שלב או שניים בפריימריז, אז היה כדאי.
3. ההטרלה של אוחנה
עוד לא דיברנו על "חוק הלאום". בשביל מה אנחנו צריכים את ההטרלה הזו? מה הם אוכלים או שותים, החברים בליכוד, שמייצר אצלם את בולמוס ההרס הבלתי ניתן לכיבוש שלהם? למה הם מתעקשים לתקן דברים שאינם מקולקלים? הפעם הגיע תורו של ח"כ אמיר אוחנה, איש הליכוד. בחור רציני בדרך כלל. השבוע, כנציג קהילת הלהט"ב במפלגת השלטון הייתי מצפה ממנו להקדיש את מרבית עתותיו להחלטה השערורייתית לאפשר הורות בפונדקאות לכולם, חוץ מבני קהילת הלהט"ב. כאילו הם לא אזרחים שווי זכויות בארץ הזאת. חוק שגם האייתוללות באיראן היו יכולים להתפאר בו. אלא שהאייתוללות באיראן מתנדנדים ובקרוב ייפלו. אצלנו הם עולים כפורחים. בקרוב אנחנו ניפול.
אז ח"כ אוחנה מוביל את הוועדה לחקיקת חוק הלאום. למישהו שם הפריע שמעמדה של הערבית בישראל הוא שפה רשמית. מישהו שם חושש שמתישהו באמצע הלילה יסתנן לבתינו ח"כ אחמד טיבי וילמד את כולנו ערבית בכפייה. ננסה לדבר עברית, ייצא לנו ערבית. ולא רק בקללות, כן? למי מפריע מעמדה של הערבית? איזו חשיבות לאומית, גלובלית או כלכלית יש לקשקוש הזה? מישהו חשב על הנזק שייגרם כשיתברר שישראל דוחקת את הערבית ממעמדה (הטקסי) בדמוקרטיה היחידה במזרח התיכון? וסעיף 7ב', כמובן, הלא הוא הסעיף שיאפשר לנו, סוף־סוף לבנות יישובים ליהודים בלבד. כי עד היום בנינו רק יישובים לערבים. או יישובים מעורבים.
ריבונו של עולם: המדינה פורחת. עמוסת יישובים. בונים כל הזמן. בצפון, בדרום, במזרח, במערב, בעיקר בשטחים, לפני ומאחורי גדר ההפרדה. מישהו מזהה נחילי ערבים נעים באוטובוסים של עמותות השמאל להתיישב לנו בחצר האחורית? כן, יש פה ושם תופעות כאלה. אבל זה בשוליים. אולי אפילו מחוץ לשוליים. זה לא באמת איום. זה לא מטרד שאי אפשר לחיות איתו. זה מאפשר לנו להיכלל במשפחת העמים בני התרבות בעולם. זה מאפשר לנו להתנהג כיהודים.
ואיך יכול להיות שהמילה "שוויון" בכלל לא נזכרת בחוק הלאום? חברים, ישראל מדינה חזקה. יציבה. המיעוט הערבי הוא 20% מאיתנו, ואפילו הדמוגרפים הפסימיים ביותר לא צופים שהשיעור הזה יצמח באופן ממשי. ממה אנחנו מפחדים כל הזמן, למען השם? מאיפה חוסר הביטחון העצמי המטופש הזה? מתי הטירוף הזה ייפסק?
שימו לב לתגובתו של ח"כ אוחנה כשהתברר שנשיא המדינה שיגר לחברי הכנסת את המכתב ובו הבקשה לא להצביע בעד סעיף 7ב'. "לא יודע אם להאזין לנשיא ריבלין או לפוליטיקאי ריבלין, אם יש בכלל הבדל בין השניים", נאום אוחנה. כלומר, החלטתו של ריבלין להביע את דעתו מדם לבו בעניין הזה נתפסת בעיניו של ח"כ אוחנה כ"ריבלין הפוליטיקאי". אני שואל את עצמי מאיפה הוא הביא את האבחנה הנוקבת (אך מופרכת) הזו.
ריבלין הוא יהודי בן 78, קרוב ל־79. כשיסיים את הקדנציה יהיה בן 82־83. האם לדעתו של ח"כ אוחנה ריבלין בעצם זומם לחזור לפוליטיקה ולכן מכשיר את הלבבות דרך התנגדות לחוק השוויון? ונניח שלריבלין יש תוכניות פוליטיות. הרי מכיוון שאת דעותיו הז'בוטינסקאיות הוא לא זנח (בניגוד לרוב הקרנפים בליכוד), הוא הרי יצטרך לקושש לעצמו קולות פוליטיים במחנה הלאומי. האם יהיה זה פופולרי במחנה הלאומי להיות זה שבלם בגופו את חוק הלאום? ברור שלא.
מה שהנשיא עשה השבוע מנוגד לחלוטין לכל אינסטינקט פוליטי באשר הוא. הוא ירה בתוך הנגמ"ש הליכודי, כי הוא מאמין בכל לבו שהמדינה חשובה מהליכוד, ובעיקר המוטציה המופרעת שהייתה פעם מפלגה לאומית ליברלית. זה היה מעשה של הקרבה עצמית מטעם הנשיא, ולא היה בו אפילו קורטוב של פוליטיקה.
4. גערה לצורכי פנים
ביום שלישי האחרון נטש לפתע ראש הממשלה נתניהו את שלל עיסוקיו הבוערים והמבעירים, וצייץ מחשבון הטוויטר שלו את הציוץ הבא: "אני לא מוכן לקבל שום מצב של פוליגמיה במדינת ישראל, וזאת ההנחיה שלי לוועדת השרים שדנה בנושא. יש פה פגיעה במעמד האישה, ניצול נשים, ובנוסף ערעור האיזון הדמוגרפי... זה לא מקובל עלי".
פוליגמיה? ביום שלישי בצהריים? וכדי להעצים את המשבר, מיהר חשבון הטוויטר של "הליכוד" לשגר ציוץ משלו: "פוליגמיה איננה 'תופעה חברתית וכלכלית' - היא בראש ובראשונה לא חוקית. היא מהווה ניצול נשים, פגיעה במעמד האישה ובנוסף ערעור האיזון הדמוגרפי בישראל על ידי יבוא נשים. ראש הממשלה נתניהו הבהיר לשרת המשפטים שהוא מתנגד לחלוטין לכל החלטה שתקבל פוליגמיה כתופעה לגיטימית במדינת ישראל".
מעבר למפגן המנהיגות המרשים, נשאלה באותו יום השאלה מה לביבי ולפוליגמיה. הוא אומנם נישא כבר לשלוש נשים, אבל בנפרד. מדוע היה צריך ראש הממשלה, בכבודו ובעצמו ובגיבוי אוטומטי של מפלגתו, "להבהיר" לשרת המשפטים שלא תעלה על דעתה לאפשר פוליגמיה בארצנו הקדושה כי מדובר בתופעה לא חוקית? האם שב"כ חשף לאחרונה את כוונתה הנסתרת של שקד להתחתן עם ראש הממשלה מאחורי גבה של רעייתו?
הציוץ השולי לכאורה הזה מדגים את הכפילות הבלתי נתפסת באישיותו של ראש ממשלת ישראל. זהו הסיפור על מיסטר בנימין ומר נתניהו. האחד הוא מדינאי עילוי, מנהיג בעל שיעור קומה, תפיסה גיאו־אסטרטגית מהירה ויכולות־על פוליטיות. השני הוא חנווני, רוכל בדברי סדקית בפאתי שוק נידח, שמנסה להערים על מתחריו ולרמות את לקוחותיו בעודו מוכר סחורה גנובה.
מעשה שהיה כך היה: הכל החל בראיון שנתן דוד ביטן לאטילה שומפלבי בשבת, במהלך ועידה של לשכת עורכי הדין באילת. אני מניח שהאירוע נופל טוב לתוך ההגדרה "השתלמות מקצועית", כי זה נחמד שעורכי הדין שותים בצמא את משנתו של חשוד בעבירות חמורות, כולל קבלת שוחד בסכומים גדולים במהלך כהונתו הנוכחית בכנסת ישראל. כך או אחרת, כטוב לבו במשהו הפליג ביטן בשבחה של שרת המשפטים איילת שקד. אף על פי שהיא לא ממפלגתו, הוא הודיע שאם היא תצטרף לליכוד, היא תכבוש אותו על נקלה ותגמור ראשונה בפריימריז, לפני כולם. בום.
עד עכשיו לא ברור אם ביטן, כמנהג הילד שמספר לגננת על מה רבו ההורים אתמול בסלון, בעצם הסגיר את התחושה הכללית בצמרת הליכוד, או שהוא סתם חמד לו לצון או בעצם הלך על תרגיל ערמומי שבמסגרתו ניסה לערער את הבית היהודי, לתקוע טריז בלבה של הברית האסטרטגית בין שקד לנפתלי בנט ולעורר מהומה לקראת הבחירות המתרגשות עלינו בתחילת השנה הבאה. כך או אחרת, דבריו התעופפו בשמי השבת השוממים כעפיפון תבערה והפכו לשיחת היום במערכת הפוליטית, ולצווחת היום במעון המלכותי בבלפור, שם שוכנת ההיא שאסור להגיד לידה את השם "איילת" בכל הקשר שהוא, פן יבולע לכולנו.
עכשיו מגיעים לציוצי הפוליגמיה התמוהים: כשנכנסה למשרדה ולמדה את החומר, החליטה שקד להסתער על נושא הפוליגמיה בישראל. צריך להגיד את האמת בקול רם: התופעה רווחת בעיקר ביישובי הבדואים בנגב. יש שם תעשיית פוליגמיה עצומה, שבה מחלקים גברים בדואים רבים את מרצם וזמנם בין שתיים, שלוש או ארבע נשים. לפעמים הם מתגרשים מכמה מהנשים (הוותיקות יותר), כדי שהמדינה תשלם את מזונותיהן במקומם (רבים מהם פשוט לא משלמים), וכו' וכו'. יש כאן הרבה כסף, אבל גם ובעיקר פגיעה קשה בזכויות נשים. בעיה חברתית, כלכלית, פלילית, אפילו לאומית.
מדובר בנושא נפיץ. 70 שנה אף אחד לא נגע בזה. כולם עצמו עיניים. זה קורה בנגב, למה זה צריך להפריע לנו בתל אביב? חוץ מזה, יש כאן מוקשים לא מעטים, והמגזר הבדואי תוסס גם ככה, בשביל מה לנו צרות? שקד קורצה מחומר אחר. כשהיא רואה דברים שאי אפשר או לא כדאי לעשות, היא עושה. היא החליטה להסתער על הפוליגמיה. זה לא העניין הראשון שהיא מסתערת עליו בתפקיד. החריש העמוק שהיא מבצעת במשרד המשפטים זוכה ללא מעט שבחים, אבל ללא פחות מזה ביקורת, בעיקר מכיוון הממסד המשפטי־ליברלי והמערכת כולה.
שקד מסתערת עם שופל גדול, שלא לומר 9D, לא לוקחת שבויים ומשנה את המציאות. אפשר לא לאהוב חלק ממה שהיא עושה (כמוני), אי אפשר להתעלם מהמרץ, מיכולת הביצוע ומהחינניות שבה היא מנתצת את מערכת המשפט הישראלית כדי לבנות במקומה מערכת שמרנית, ימנית, לאומנית. חשוב לזכור שזו האידיאולוגיה שלה ולשם כך נבחרה. את הטענות צריך להפנות לזה שהפקיד בידיה את משרד המשפטים. וכך, היא החליטה גם לסיים, או לפחות לצמצם למינימום, את תופעת הפוליגמיה. מגיע לה שאפו גדול על ההחלטה הזו שממנה כולם ברחו עד עכשיו.
זמן קצר לאחר שנכנסה לתפקידה, ביקשה שקד מהיועמ"ש להתחיל לאכוף את החוק נגד פוליגמיה. המערכת הגיבה. עד כה כבר הוגשו 12 כתבי אישום בנושא. אבל אכיפה אינה חזות הכל. התופעה מושרשת, עמוקה, גם ריצוי שנת מאסר לא יגרום לגבר לשחרר שלוש מארבע נשותיו. ולכן, כדי לטפל בבעיה טיפול שורש וללמוד אותה מינתה שקד צוות מקצועי בראשות מנכ"לית משרדה, אמי פלמור. הצוות עבד זמן רב וחפר לעומק. ההמלצות שהוגשו יסודיות, מנומקות, מעמיקות וכוללות פעולות מגוונות. עבודת הצוות לוותה בידי מומחים ונציגים מהקהילות עצמן. ארגוני נשים, מנהיגי דת, מנהיגים מקומיים, כולם הוכנסו לאוהל כדי שאפשר יהיה לעשות את השינוי מבפנים, ולעומק.
ואז, בעוד שקד יושבת ביום שלישי בוועדת השרים לדיון בהמלצות הצוות המקצועי שמינתה, הגיעה פתאום שיחת טלפון של צחי ברוורמן, מזכיר הממשלה. הוא הוציא את שקד מהדיון לרגע והודיע לה בחגיגיות שראש הממשלה מבקש להבהיר שהוא נגד פוליגמיה מכל סוג. מצוין, אמרה לו שקד, גם אני נגד ואני שמחה שראש הממשלה מגבה אותי. אלא שבמקום גיבוי חטפה את ציוץ הגערה וה"הבהרה". גם מהליכוד, גם מנתניהו. אז עכשיו היא יודעת שפוליגמיה זה רע.
שקד הייתה בהלם. במקום גיבוי, חטפה מנתניהו מקלחת. על הדרך הוא גם מנכס לעצמו את הטיפול והמלחמה בפוליגמיה, אף על פי שלא היה חלק מהתהליך שהיא מובילה אפילו לרגע בודד אחד. אבל הפאנץ' האמיתי הוא שציוצי הגערה שיידה בה ראש הממשלה מיותרים לגמרי. מה שהעלה את חמתו היה שבהמלצות הצוות המקצועי מופיעה אפשרות להחריג מקרים בודדים של פוליגמיה מסיבות מסוימות (עקרות, ייבום וכו'). לו בדק, היה ראש הממשלה מגלה ששקד בדיוק בדעתו. במהלך הדיון היא ציינה שלא תקבל את ההמלצות בעניין החרגת מקרים מסוימים של פוליגמיה. בקיצור, מערך הציוצים כולו היה פייק.
בעוד ראש ממשלה סביר היה נותן גיבוי לשרת המשפטים שלו ומשבח אותה על היוזמה, היצירתיות והאומץ, ראש הממשלה שלנו בחר לעוות את המציאות כדי לגזול ממנה את הקרדיט, להתנשא מעליה בעניין המהותי ולגעור בה לצורכי פנים. בעניין הפוליגמיה, הם בעצם על אותה בלטה. ההבדל היחיד ביניהם הוא ששקד יזמה ופעלה. נתניהו צייץ.
אז מה מסתתר מאחורי הציוץ הזה? כנראה רצון להרגיע את הרוח הרעה שקמה בבלפור מאז הצהרת ביטן מיום שבת, שלפיה הליכוד יכול ליפול כפרי בשל בחיקה של איילת שקד. אתם לא מצפים ממי שלא מרשה לשרת המשפטים לדרוך על ספו של "מטוס ראש הממשלה" (שהוא בעצם המטוס שלנו), שתרשה לה להגיע לליכוד. זה לקח לראש הממשלה שלושה ימים, אבל בסופו של המאמץ המבוהל הוא הצליח למצוא זיז מגוחך כלשהו לתלות עליו גערה פומבית בשקד. מכל הנושאים בעולם, מצא את הפוליגמיה.
5. למי באמת מגיע הקרדיט
לא קל להיות משה (בוגי) יעלון. האיש מתרוצץ ומתזז בכל רחבי הארץ, פוגש מדי יום קהלים שונים, מרצה את משנתו ומנסה להבקיע את דרכו אל המפה הפוליטית. הוא לומד, בדרך הקשה, שהמערכה הפוליטית יכולה להיות אכזרית יותר מהצבאית. לו לא היה נפגע עמוקות מהחלפתו בידי אביגדור ליברמן והופך לשר החוץ של נתניהו, היה עכשיו יעלון השם הכי הגיוני לתפקיד ראש הממשלה הבא, כשייאלץ נתניהו להתפטר לאחר שיוגש נגדו כתב אישום (ניניו יקראו על זה מתישהו).
אבל יעלון הוא אדם שנאמן לצו מצפונו ולעקרונותיו. הוא הולך זקוף עם האמת שלו. הוא מצפה שהתקרה תתיישר על פי קומתו, אבל היא לא. הוא כבר לא ישתנה בגילו. לי, באופן אישי, חבל שאין יותר אנשים כמוהו בפוליטיקה שלנו.
כשר ביטחון, הוא היה מקצועי ויסודי שהחל בתהליכים חשובים רבים. השבוע הוא יכול היה לראות בעמוד הפייסבוק של ישראל ביתנו ש"יו"ר ישראל ביתנו ושר הביטחון אביגדור ליברמן מוביל מדיניות של פינוי מחנות צה"ל ממרכזי הערים לפריפריה. המהלך יאפשר הקמת 60 אלף יחידות דיור באזורי הביקוש במרכז הארץ". אז זהו, שאת הפרויקט הזה יזם והגה והתחיל ואישר יעלון, לפני ליברמן. אז מבחינתו, לא רק שליברמן רצח, הוא גם ירש (במטפורה, כמובן).
אבל זה עוד לא הכל. סגן שר הביטחון, הרב אלי בן־דהן, צייץ שסייר השבוע עם השר נפתלי בנט בהיכל הזיכרון הממלכתי בהר הרצל בירושלים. "מקום מרגש וחשוב, המוקיר, מכבד ומנציח את זכרם של הנופלים על הגנת המדינה...", בישר בן־דהן. נפתלי בנט, מנהיג המפלגה שלו, הוסיף לציוץ את הקביעה כי "סגן שר הביטחון בן־דהן מחולל שינויים עצומים במורשת ובהנצחה של חללי צה"ל. יעד חינוכי ומוסרי ממדרגה ראשונה".
נפתלי, אם היית בודק, אז את היכל הזיכרון יזם ותכנן ואישר ובנה וחנך משה (בוגי) יעלון. הוא סובל מספיק גם בלי שתגזלו את מעשיו ופועלו. במקרה של בנט, אני בטוח שלו ידע, היה נותן ליעלון את הקרדיט המגיע לו. טוב, לפחות אני נתתי.