שיטת השלטון הנהוגה בישראל סובלת מבעיה גדולה: הישראלים בוחרים בישראלים אחרים כדי שישלטו במדינה וינהלו את ענייניה. אך מסתבר שוב ושוב שהישראלים שנבחרו לכהן כחברי כנסת ושרים לא רוצים לשלוט ולא רוצים לנהל, אלא רק מתכננים את הבחירות הבאות. אנחנו כנראה כל כך אוהבים את הדמוקרטיה שאנחנו לא רוצים להפסיק לראות את העם הולך לקלפי ומביע את דעתו בפתק. יש רושם שלא מדובר במדינה שיש לה מפלגות, אלא במפלגות שיש להן מדינה.



בשנים האחרונות נראה שנרגענו, הממשלה הזו הייתה יציבה במשך תקופה ארוכה. אבל לצער תושבי המדינה, ניהול מדינה עם כל כך הרבה בעיות הוא דבר משעמם מדי בשביל הפוליטיקאים. איפה האקשן? איפה ה"אני אתמוך בך אם אתה תתמוך בי ויחד נחסל את ההוא"? איפה אסטרטגים של בחירות שיעשו מצגות איך להניע בוחרים לקבוע מה דעתם על פי חתך סוציו־אקונומי מפולח? לנהל מדינה זה דבר מרדים, הפוליטיקאים פורחים בבחירות.



לחשוב על טובת המדינה, לא המפלגה



מילא אם חברי האופוזיציה היו רוצים בהפלת הממשלה המכהנת והנבחרת, זה יכול להיות מובן. אבל הבעיה הקבועה בישראל היא שמפלגות הקואליציה, היושבות בשלטון, מאיימות כל הזמן ללכת לבחירות. לא פעם, תוך כדי כהונת הממשלה הזו, גם ראש הליכוד נתניהו עשה קולות של היכונו לבחירות מיד. נכון שבגלל מחלת הפָּצֶלֶת (מדביק כמו עכברת) ישראל מנוהלת בידי בליל של מפלגות שמרכיבות ממשלה, וכל אחת נוהגת בהגה השלטון בעין אחת ופוזלת לסכנה של הכרזת בחירות מצד מפלגה אחרת בעין שנייה. לא פלא שהמדינה מתקדמת בקו קצת מוזר לפעמים.



עכשיו יש איום מצד המפלגות החרדיות לפרוש ולאלץ את הממשלה להתפרק. הרעיון להכריז על בחירות לפני תום תקופת כהונת הממשלה, תקופה בת ארבע שנים, מסיטה את העיקר שבגללו אזרחים נתבקשו לטרוח ולצאת מביתם. לא בחרנו אתכם כדי שתתכננו בחירות, בחרנו אתכם כדי שתעבדו עד תום מועד הכהונה של הממשלה. למעשה, גם אם המפלגות החרדיות יפרשו, ניתן להמשיך עוד שנה שלמה, לא מעט זמן. ניתן להמשיך בקואליציה חדשה שאליה יצטרף לפיד, או יחבור גבאי בראש המחנ"צ, או גם וגם.



כל מומחה פוליטי יאמר שזה בלתי אפשרי כי זה יפעל לרעת המפלגות המצטרפות לממשלת נתניהו כשיגיעו באמת הבחירות. מצד שני, זה יפעל לטובת המדינה עכשיו. זו בדיוק הבעיה שלנו: האם השיקול של הפוליטיקאים הוא טובת המדינה? או טובת עצמם, כיסאם ומפלגתם? מזמן לא עניתם תשובה מהירה יותר לשאלה שהוצגה לכם.