הקבינט המדיני־ביטחוני מנסה להתחזות לדנידין הרואה ובלתי נראה. הוא מנהל דיונים חשאיים על הסכם עם חמאס, אך מנסה להסתירם מהציבור. גם אתמול היה דיון כזה, הרביעי במספר בשבועות האחרונים, אך לציבור לא נמסרה ולו מילה אחת על כך. במקום זאת העדיף ראש הממשלה בנימין נתניהו לדאוג שלתקשורת יגיע מידע אחר, שלפיו הוא הציג לקבינט את תפיסת הביטחון של ישראל ל־2030. מובן שחשוב שהשרים ישמעו הערכות ונתונים ותרחישים על הצפוי בעוד יותר מעשור. אבל בינתיים, הבעיה הבוערת היא עזה, וראש הממשלה מנסה לחמוק מלטפל בה.



גם אתמול לא התקיים דיון ולא נערכה הצבעה. זו אולי הסיבה לכך ששר החינוך נפתלי בנט לא הופיע לדיון אתמול והעדיף להשתתף בכינוסי מנהלים לקראת שנת הלימודים החדשה. ערב קודם לכן עוד סבר בנט שהקבינט ידון בהסדרה עם חמאס ופרסם הודעה שבה הוא וחברת מפלגתו הבית היהודי, שרת המשפטים איילת שקד, לא יצביעו בעדה.



בארבעת הימים האחרונים שרר שקט מוחלט בגבול, וזאת כתוצאה ממאמצי התיווך של ראש המודיעין המצרי גנרל כאמל עבאס ושליח האו”ם למזרח התיכון ניקולאי מלדנוב. בתמורה לרגיעה – הימים השקטים ביותר שעברו ללא שום אירועים מאז 30 במרץ, לא בלוני תבערה ולא הפגנות על הגדר – פתחה ישראל את מעבר הגבול בכרם שלום לאספקת סחורות ללא הגבלה. 800 משאיות הכניסו לשני מיליון תושבי הרצועה דלק, גז, סולר, מלט, חומרי בניין, מזון לבעלי חיים, טקסטיל ועוד ושטח הדיג הורחב ל־17 קילומטרים.
 

בלי שהממשלה תודה בכך, זהו השלב הראשון במתווה ההסדרה שגיבשו עבאס ומלדנוב בשיחותיהם עם משלחת בכירה של חמאס שנמצאת בקהיר. בכך למעשה שני הצדדים חזרו למצב ששרר מאז צוק איתן לפני ארבע שנים. המשמעות היא, למרות דברי שר הביטחון אביגדור ליברמן אמש, כי ישראל מנהלת משא ומתן, עקיף, עם חמאס.

אביגדור ליברמן. צילום: אבשלום ששוני
אביגדור ליברמן. צילום: אבשלום ששוני

 
אבל שני הצדדים גם בזבזו את השקט ששרר במהלך כל ארבע השנים שחלפו מאז ולא מינפו אותו להסדר לטווח ארוך. כעת הם מנסים לעשות זאת, אבל הסיכויים לא גדולים. הפערים נותרו רחבים כפי שהיו מאז. גורם מדיני בכיר אמר אתמול כי ללא עסקת חילופי שבויים לא תהיה התקדמות להסדרה. 
 
חמאס דורש כתנאי מוקדם לשחרר את 40 חבריו, משוחררי עסקת שליט, שנעצרו לפני אותה מלחמה לאחר רצח שלושת תלמידי הישיבה בגוש עציון. ישראל קיבלה החלטה אסטרטגית שתמורת גופות חיילים היא תחזיר גופות מחבלים ותמורת שני האזרחים שמוחזקים בידי חמאס ישוחרר מספר קטן של מחבלים, כאלה שאין להם, על פי ההגדרה הישראלית, “דם על הידיים”. 
 
בקיצור, כעת אנו במצב של נו־סטארטר להמשך התהליך. אלא אם ישראל, בניגוד לעמדתה הרשמית, תתקפל ותסכים שעסקה על חילופי גופות ושבויים לא תהיה תנאי מוקדם להמשך שיקום הרצועה. פקיד בכיר טען אמש כי עמדת ישראל בעניין זה לא השתנתה. אשרי המאמין. כך שבשורה התחתונה ישראל שוב תלויה בחסדי חמאס. ברצותו, בוודאי כשיבין ששיקום הרצועה שוב תקוע, הוא יחדש את התקיפות שלו באמצעות שיגור בלוני תבערה ועפיפונים, הפגנות על הגדר ואולי גם ירי רקטות. הבעיה הפעם היא שזה יכול לקרות בעוד כמה חודשים, כשישראל ניצבת בפתח בחירות חדשות. חידוש האלימות ערב בחירות יפגע ללא ספק בנתניהו. 
 
האם כבר אמרנו שלישראל אין כל אסטרטגיה כלפי הרצועה, אלא רק טקטיקה שנועדה להרוויח זמן? נו, גם זה משהו, במיוחד הרצון של נתניהו וליברמן להימנע ממלחמה מיותרת על כל נזקיה ונפגעיה. ובתוך כך, מנסים ראש הממשלה ושר הביטחון לקדם מהלך שתכליתו להגדיל את תקציב הביטחון, וזאת בניגוד לסיכומים של השר הקודם משה (בוגי) יעלון, הרמטכ”ל רב־אלוף גדי איזנקוט ושר האוצר משה כחלון. קשה להאמין שכחלון יסכים לתביעה, במיוחד כשאנו מתבשרים שמחירי הדירות שוב בעלייה. כך שספק רב אם תהיה התקדמות ואפשר להריח את ניחוח הבחירות.