זה שבוע וחצי שמחלת העכברת מסעירה את המדינה. אך הסכנה הטמונה בהעברת הזיהום הזה על ידי בעלי חיים, שמטילים את מימיהם ועושים את צרכיהם במקווי מים ובנחלים, כבר ידועה לגורמי המקצוע בתחום זה זמן רב. "חיידק העכברת מקנן בעכברים ובחולדות. הם בעצם נשאים של המחלה, ובדרך כלשהי החיידק הזה עובר גם לבקר", מסביר הלל גלזמן, ראש תחום ניטור נחלים ברשות הטבע והגנים. "החיידק מקנן ומתרבה בכליות של בעלי דם חם, ואז הוא מופרש דרך השתן, במקרה שלנו לנחלים". 

אתמול ערך משרד הבריאות, בנוכחות כל הגורמים הנוגעים בדבר, דיון חירום בנושא ההתמודדות עם חיידק העכברת (הלפטוספירוזיס). בדיון השתתפו, בין היתר, רשות הטבע והגנים, רשות המים, איגוד מגדלי הבקר, נציגי מועצות מקומיות ומשרדי האוצר והחקלאות, ובמהלכו עלה כי עד כה זיהומי עכברת נמצאו בנחלי הזוויתן ובריכת המשושים, ו־42 בני אדם אובחנו במחלה. עוד עלה בו הכוונה ליישם תוכנית פעולה הכוללת הסדרת מקורות השתייה ושטחי המרעה של הבקר.



אלא שלא התוכנית ולא הזיהומים בעקבות הפרשות בקר בקרבת מעיינות וערוצי נחלים הם חדשים. כך למשל, כבר בשנת 2009 הגיעו אנשי המשרד להגנת הסביבה ומשרד החקלאות למסקנה שפרות שרועות ברמת הגולן ובגליל גורמות לזיהום הכנרת, ועל מנת לשמור על איכות המים - יש להרחיקן משם. באותה שנה החלו שני המשרדים לקדם פרויקט להרחקת פרות מנחלים באמצעות פיזור שקתות עם מים זמינים בשטחי המרעה. ביולי 2017 נסגרו ארבעה מסלולי טיול בצפון בגלל זיהום שנגרם ככל הנראה מהפרשות של פרות בנחלים.



בשנת 2013 פורסם מחקר בנושא בהובלתו של ד"ר עמית דולב, כיום אקולוג מחוז צפון ברשות הטבע והגנים, ובעת עריכת המחקר חוקר מרעה במו"פ (מחקר ופיתוח) צפון בקריית שמונה, שמסונף למשרד החקלאות. במחקר נמצא כי מרעה בקר, הסמוך למעיינות ולנחלים, מזהם מקורות מים טבעיים בשל הפרשות מרובות של שתן וצואה, ופיזור אחיד יותר של אזורי פעילות הבקר מצמצם את זיהום מקורות המים ומטייב את הקרקעות באזור, בזכות העשרתן בחומרים מזינים. במחקר נמצא כי הצבה של שקתות, אבוסים ורשתות צל תורמת להעתקת מרכז הכובד של פעילות הבקר והפרשותיו אל אזורים אחרים במרחב המרעה.



צילום: Gali Tibbon



"המחקר רצה לנסות למצוא דרך לצמצם את פעילות הבקר באזור הנחלים, והעיקרון שלו עבד באספקת משאב חיובי לפרות באזור שמרוחק ממקורות המים", מספר ד"ר דולב. "המשאב החיוני היה יכול להיות מים בשוקת, אבוס או הצללה. אנחנו, ברשות הטבע והגנים, פועלים כיום במרץ לסיים את ההיערכות הזו. בכמה אזורים בוצע תכנון מפורט איך נכון למקם את השקתות כדי ליצור מוקדי פעילות של בקר המרוחקים מהנחלים ומהמעיינות. התכנון הזה בוצע ברמות מנשה, בנחל תבור ובאגן נחל זויתן־יהודיה. מבחינת הביצוע עשינו פרויקט - בהובלת רשות הטבע והגנים ובשיתוף רשויות ניקוז - ברמות מנשה ובנחל תבור, ואנחנו מנסים לקדם פרויקטים נוספים כתלות במשאבים הזמינים וביכולות הפיזיות".



איך מגדלי הבקר מגיבים לתוכניות האלה?


"בשבילם מדובר בתועלת, כי יש יתרון גם למגדלי הבקר בשיטות שאנחנו הצענו. זה מאפשר להם למקם את ריכוז הפעילות של הפרות באזורים מתאימים, ולכן הבוקרים בדרך כלל משתפים פעולה. הפעילות נעשית בתיאום מלא ובשיתוף פעולה איתם".



לפני החגים


"הבעיה של זיהומים בעקבות הפרשות של פרות באמת ידועה מלפני יותר מעשור, וראינו זאת כשהתחלנו בבדיקות עם משרד הבריאות לזהות ריכוזים גדלים של חיידקי קולי צואתיים במים", אומר גלזמן. "המקור של חיידקי קולי כאלה הוא בבעלי חיים, ואנחנו יודעים שיש חזירי בר, יונקים וכלביים שמסתובבים בנחלים. הבעיה החמירה בעקבות כך שעדרי בקר מסתובבים במעלה אגני ההיקוות של הנחלים. בעלי העדרים קיבלו הרשאות מטעם משרד החקלאות וגם מרשות הטבע לרעות בשטח הזה, והעדרים יורדים אל המים כדי לשתות. כאשר הבקר יורד אל המים ושותה, הוא גם עושה את צרכיו במים או ליד המים".



למה זה גורם?


"בחורף, כשישנם גשמים חזקים ושיטפונות, הצואה או ההפרשות נשטפות מהשטח ועוברות הלאה עם השיטפונות. אך בקיץ, כאשר ישנן הפרשות וזרימת המים מאוד חלשה והטמפרטורה של המים בנחלים עולה - ריכוז החיידקים הולך ועולה. כבר לפני עשור רשות הטבע יזמה תוכניות להרחקת הבקר מהנחלים בשיתוף ארגון מגדלי בקר לבשר של משרד החקלאות, עם המגדלים עצמם, עם רשות המים ועם המשרד להגנת הסביבה, כדי למנוע את הזיהום. מהות התוכנית היא הצבת שקתות עם מים ומקומות לצל והבאת אוכל לעדרים במרחק של כמה מאות מטרים מהנחלים. בצורה כזו, מושכים את הבקר אל המקומות החדשים ולא אל הנחל".



נחל יהודיה. צילום: פיל זוסמן, פלאש 90



ומה קרה לתוכנית הזו?


"יש תוכניות שמתבצעות כבר כאמור בחלק מנחלי רמות מנשה, ישנה התחלת ביצוע באגן נחל תבור, ובוצעה תוכנית במעלה אגן נחל דן שבצפון. תוכניות להרחקת הבקר מנחלי רמת הגולן נמצאות בשלבים מתקדמים של תכנון, ולנוכח מה שקורה בשבועות האחרונים - אנחנו פונים למשרדי ממשלה הנוגעים בדבר כדי לעגן משאבים לקידום לאלתר של ביצוע התוכניות האלה של הרחקת הבקר מנחלי הגולן. גם נחלי הגולן נמצאים בתוכנית המקורית, אבל כל דבר קיבל סדרי עדיפויות בהתאם למצב בשטח ולתקציבים שהיו לרשותנו".



כיצד התמודדתם עם הזיהום בשנים קודמות?


"לפעמים נסגרו מסלולים בנחלים, אבל בדרך כלל הם נפתחו אחרי כמה ימים מפני שזרימת המים בשנים קודמות הייתה חזקה יותר. ואילו השנה, בגלל הבצורות החוזרות וגם בגלל שאיבת מים נמשכת בקידוחים ברמת הגולן, כמות המים הזמינה למעיינות פחתה מאוד. כאמור, מה שיכול לפתור את הבעיה הזו זה תקציבים, כדי להרחיק את הבקר. וכמובן אנחנו רוצים לראות יותר מים בנחלים. עכשיו, למשל, עושים פעולת חירום על ידי הזרמת מים ממערכת מי שתייה של מקורות בגולן כדי להגביר באופן מיידי את הזרמת המים לנחלים ולנסות לנקות אותם. כך אולי התופעה תחלוף לפני החגים הקרובים, המסלולים יהיו פתוחים והנחלים יבריאו. מגדלי הבקר משתפים איתנו פעולה, אבל זה לא הולך בקלות מכל מיני סיבות. למשל, צריך להכין תשתיות לאספקת מים חלופית לנחל דרך השקתות, ולא בכל מקום זה נמצא. בעלי הבקר צריכים גם לאתר מקומות עם צל כי צריכים להתקיים שלושה תנאים: אוכל, מים וצל. ישנו שיתוף פעולה, רק שישנם קשיים הנובעים מהסיבות האלה".



צריך לתקצב



"יש צורך בהנהגת אכיפה, משטר ומשמעת כלפי מגדלי בקר ורועים ובדרישה מהם להרחיק את בעלי החיים ממקורות המים", אומרת מאיה יעקבס, מנכ"ל עמותת "צלול" - ששמה לה למטרה לשמור על הנחלים, הים ומקורות המים של ישראל. "אין שום סיבה שהם יהיו כל כך קרובים למקורות המים ויגרמו לזיהום הזה. זיהומים על ידי עדרי בקר הם תופעה מוכרת, אבל היא אף פעם לא פגעה בהיקפים גדולים. יש מדי פעם זיהומים נקודתיים, אבל זה אף פעם לא הפך לבעיה משמעותית. יש כאן הצטברות של כמה גורמים: בעיית ניהול המרעה, ולצדה הבעיה של מיעוט המים בנחלים. העובדה שאין שפיעה של מים בנחלים משאירה את הזיהום במקומו, ובשילוב החום והטמפרטורות הגבוהות, החיידקים מתרבים באין מפריע. עד שיירד גשם, רק דרך התערבות מלאכותית אפשר לגרום למים לזרום שוב בנחלים".



מטיילים בנחל זוויתן. צילום: יעקב נחומי, פלאש 90



פעלתם בעבר כדי לנסות להרחיק את עדרי הבקר מהנחלים?


"כשעשינו מיפוי של כלל המזהמים לנחלים - צואת פרות לא הייתה בין הגורמים הכי דחופים והכי גרועים. טיפלנו לפי תעדוף. עכשיו אנחנו בהחלט חושבים שמשרד החקלאות צריך להסיק מכך הרבה מסקנות ולנהל בצורה אסרטיבית את כל מה שקשור למרעי הבקר בסביבת מקורות מים. כיום אין שום ניהול של הדבר הזה, הפרות רועות איפה שבא להן, אין כללים ואין חוקים".



"העכברת קיימת בארץ כבר הרבה שנים, כאשר בדרך כלל הזן שמסתובב אצלנו בעדרים יחסית פחות אלים", אומר עומרי שרון, מנכ"ל ארגון מגדלי הבקר לבשר. "הזן שיש התפרצות שלו עכשיו הוא ככל הנראה לפטוספירה פומונה; זהו זן שהופיע בארץ בפעם הראשונה ב־2003. היו לו כמה מופעים במספרים לא גדולים, והוא בדרך כלל נמצא בחזירי בר. בעבר כבר התקיים מחקר מקיף על מיקום שקתות השתייה לבקר בשטחי המרעה. יש תוצאות מאוד מפורטות ותוכניות מאוד מפורטות, אבל צריך לתקצב את זה. לא תוקצב - לא בוצע. ברגע שזה יתוקצב, זה יוכל להיכנס לביצוע. לדברים האלה יש עלויות".



מגדלי הבקר בעד התוכניות האלה?


"הבוקרים תמיד משתפים פעולה כי אכפת להם מהסביבה. הם חיים בשטח, הם חיים מהסביבה. אבל כאמור, צריך לראות איך מתקצבים. אם יהיה תקציב, יבצעו את התוכניות".