י"ב תשרי, תשע"ט | 21.09.2018 | 11:53

        הדפסה gohome
Maariv
 
Print Edition
לא מהונדסת: היעדר הגבולות הופך את "אופירה וברקוביץ'" לאמיתית ומייצגת
שי להב
08/26/2018
התוכנית מציגה עילגות, בוטות וגזענות, אך טלוויזיה, בטח מסחרית, אינה שעת מחנך. כך שהשעיה זמנית היא פתרון מתאים. וגם: הקאמבק הלוהט של "ג'ינג'יות", ו"בית הנייר" שמשלבת סקס אפיל וצבעוניות אלמודוברית
 
1. קאמבק של להקת עבר הוא בדרך כלל עניין מבאס, שמספק מעט נחמה נוסטלגית ותו לא. אלא אם הלהקה התפרקה לפני שהגיעה למיצוי אמיתי. וזה המקרה של ג'ינג'יות, הצמד תמיר אלברט ואמיר צורף, שהוציא השבוע שיר חדש, "יונתן", 24 שנה אחרי אלבום הבכורה. גם היום, מדובר בפופ חכם ומלוטש, שמעשיר מאוד את הצליל המקומי.

2. "אופירה וברקוביץ'". סוגיה לא פשוטה, חייב להודות. מצד אחד, עילגות, בוטות וגזענות מכל עבר. מצד שני, טלוויזיה - בטח מסחרית - היא לא שעת מחנך. ויש משהו דווקא בהיעדר הגבולות של הצמד שהופך את התוכנית למסמך הרבה יותר אמיתי ומייצג מעשרות התוכניות המהונדסות והמנומסות שעל המרקע. בקיצור, השעיה זמנית היא הפתרון המתאים.



3. כשונא טרנדים, דחיתי עד כמה שניתן את הצפייה ב"בית הנייר", סדרת המתח הספרדית שכבשה את נטפליקס. אבל נכנעתי והבנתי את ההייפ. עלילת מתח אפקטיבית ומרתקת בשילוב לא מעט סקס אפיל וצבעוניות אלמודוברית כמעט הופכים את הסדרה על השוד המושלם לממתק ממכר, שלא משאיר בסיומו טעם לוואי.
print gohome
print
--%>