"ישימו אותך על שלט באיילון קובייה על קובייה".
"הי הי הי" (נשפכים מצחוק).
"עשו לך ניתוח במוח ומה שהוציאו שמו שם למטה".
"הי הי הי" (נשפכים מצחוק).
יש עוד שפע "הי הי הי" מהסוג הזה שנשזרים ביומיום של משפחת בוזגלו. די שמישהו יאמר שם "כלב" או "שפן" וארבעת האחים עוברים למצב "הי הי הי", נוטים אחורה מעוצמת הניעור הפיזי, ונשפכים מצחוק.
אני לא יודע למה זה ככה אצלם. אני לא מצליח להבין. בין האנשים שאני מכיר אף אחד לא נשפך מצחוק מדברים שמצחיקים את בני משפחת בוזגלו. אין אחד שאני מכיר שאפילו מחייך. גם הניסיונות ליצור תקשורת מסוג אחר בקרב בני בוזגלו מתנהלים באופן שלא מובן ומוכר לי, וייתכן שאף למדע. למשל אח אחד מציע לאח שני לפתוח עסק ביחד, ותוך שתיים או שלוש דקות הדיאלוג הידידותי משתנה ומתהפך לצרחות. וחולפות עוד כמה דקות ואח א' אומר לאח ב': תראה שם, הנה שפן או משהו, ושוב, כבימים ימימה, הם נשפכים מצחוק.
אלא שכאשר ההומור נסתר ולא באמת מדבר אל הצופה, סיכוייה של העונה השנייה להידרדר לתהומות הרייטינג ולהיעלם היו גבוהים. רק שאז קרה ליוצרי העונה המקרה הממוזל - מאור נפצע. למשפחת בוזגלו זו מכה קשה ביותר. לטעמם מאור הוא יהלום, לא פחות טוב מערן זהבי שמרוויח עשרות מיליוני שקלים לשנה. אבל תמיד על סף ההצלחה שתביא אותם לחוף מבטחים כלכלי מאור נופל קורבן לפציעות קשות שמשביתות אותו בדרך כלל לעונה שלמה.
הדרמה הכאובה של מאור ומשפחתו הפכה לביצת הזהב של יס. כאב, דמעות, גורל חסר רחמים - חומרים של מלודרמה לא מתוכננת. הזריקו חיים לעורקי עונת שידורים שאיימה להיות בעייתית. ועל הדרך נחשפה גם דאגתה האותנטית, הנוגעת ללב, של מירן לבעלה מאור הפצוע. בכל זאת, אם כן, נמצאה תחושה אחת אנושית בכל הבוכלטריה הזו של משפחת בוזגלו. הי הי הי.
"הבוזגלוס", עונה 2, יס COMEDY
***
פתיחת חנות "ריזרבד", בקניון איילון, החדשות: עדיף לשר החינוך לרדת מקברי צדיקים ולצפות בפמפלונה הישראלי. מדאיג יותר מליברמן.
צפייה בשבוע שעבר בתיעוד אירוע פתיחת החנות הראשונה של רשת "ריזרבד" הפולנית לימדה כי קרבות מערכת החינוך מתנהלים במקומות הלא נכונים. לא אל המורשת והמסורת נפתלי בנט צריך לכוון את הזרקור. לא לקברי צדיקים עליו לקחת את הנוער. הוא צריך להפגיש את התלמידים עם קניון איילון. להכריז על שבעה ימים בשבוע של פתיחת חנות ראשונה של הרשת הפולנית "ריזרבד", לפזר את הצעירים בכניסה לחנות - ולגזור את הסרט.
מעטים יהיו השיעורים שיכינו את התלמידים לקראת חייהם בארץ, וגם כהתחשלות פיזית ונפשית לקראת השירות בסיירות מובחרות, כמו הניסיון לעמוד בדרכה של סופת הקונים/קונות הדוהרת לקראת חיסכון של 5 שקלים.
זהו הפמפלונה הישראלי. לא כל המשתתפים יצאו ממנו חיים. חלקם בוודאי ספגו פגיעות גופניות. המצלמה קלטה למשל יד אלמונית מגיחה משומקום, חוטפת שתי חולצות מעל קולב, וממשיכה הלאה. בלי לבדוק מידה או גזרה או צבע - העיקר לחטוף ולהמשיך הלאה, אל הקולב הבא. לרמוס את האדם הבא, לדחוף, לאגרף, לאבד כל צלם תרבותי, הכל כדי להרוויח עוד 2 שקלים, עוד 3, בדרך לחיסכון כולל של נגיד 20 שקלים, שאותם, וכפול מהם, יפוצצו במקדונלד'ס הקרוב.
אני לא יכול להסביר למה אנשים מתנהגים ככה. בבית הספר שלי לא היה מקצוע שהתמקד בשאלה למה אנשים שיש בארון שלהם שפע בגדים מוכנים לעמוד שעות בתור, לרמוס ולהירמס, כדי להשיג טריקו נוסף ב־2 שקלים הנחה. אין דבר בחינוך שלי שהכשיר אותי להבין תופעה כזו. בדיוק לשם כך יש שר. לא ליברמן צריך להדאיג את בנט. קניון איילון מסוכן יותר. u