אחמד אגאבריה, בעברו חבר מרכז ליכוד, הוא תושב אום אל פחם שחי ונושם כדורגל ישראלי, ורואה בספורט אמצעי להשתלבות בחברה הישראלית. האמונה הזו הובילה אותו לכמה בחירות מפתיעות ולא שגרתיות, ביניהן התאהבות בקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים והקמת קבוצת בית"ר אום אל פחם. "בית"ר ירושלים היא קבוצה שבלעדיה אין כדורגל במדינת ישראל, היא הסמל של ירושלים ואי אפשר להכחיש את זה. גם אם הפועל ירושלים תעלה לליגת האלופות היא לא תקבל את היחס שמקבלת בית"ר", הוא אומר.
אגאבריה הוא חבר מרכז בית"ר שהיה חבר התאחדות לתקופה של 12 שנים. לדבריו, דרך חברותו במרכז בית"ר הגיע גם לתנועת הליכוד. הקבוצה שהקים בשנת 1996 באום אל פחם משחקת היום אמנם בליגה ג' במחוז יזרעאל, אבל הוא מתגאה בה במיוחד. "בהתחלה היה קשה לציבור באום אל פחם לקבל ולהבין את זה, אבל היום אני מקבל הרבה מחמאות בעיר לקבוצה שלי. כל הקבוצות בעיר התפרקו והתחדשו, והקבוצה היחידה שלא התפרקה היא בית"ר אום אל פחם. אנחנו היחידים ששרדנו כל הזמן".
השנה הייתם בליגה ג' ביחד עם מכבי אום אל פחם. איך היה הדרבי?
"ניצחנו אותם שני משחקים. האווירה הייתה טובה מאוד, רוב האנשים בכדורגל אוהבים את הספורט ונתנו לנו את התמיכה".
למה דווקא בית"ר? בכל זאת, זו התנועה של זאב ז'בוטינסקי שתמיד החזיקה באידיאולוגיה ימנית.
"תשמע, איפה אנחנו חיים? במדינת ישראל. מי שחי במדינה חייב לכבד את חוקיה. מהמקום הזה ומהריאיון הזה אני רוצה לשלוח רק כבוד לאבנר קופל יו"ר מרכז בית"ר, שנתן לנו כל השנים האלה את התמיכה בקבוצה ועזר לנו הרבה כדי שהקבוצה תשרוד, והיא אכן שרדה. מרכז בית"ר חיבק אותי ותמך בי ונתן לי הרבה דברים שאני לא חושב שהרבה ערבים קיבלו במרכז מכבי או הפועל. היה לי כיסא בוועדה המייעצת בהתאחדות לכדורגל, היה לי מקום בהנהלה. במרכז בית"ר סומכים עלי בניהול הקבוצות של האגודה בצפון, הן פונות אליי הרבה ואני דואג להן".
המשפחה והילדים שלך הלכו איתך באהבה לקבוצת הכדורגל בית"ר ירושלים?
"כן. הילדים שלי גדלו בכדורגל, ראו שאני בעד הקבוצה הזו והתאהבו בה גם. אנחנו עוסקים בכדורגל ולא בפוליטיקה, זה העניין. אני אהבתי את האופי של בית"ר ירושלים, יש לה קהל ענק, קבוצה חזקה, אפילו תקשורתית היא חשופה יותר מכל הקבוצות. אם מחליפים מאמן יש רעש, אם מביאים שחקן יש גם. תמיד מתעסקים במועדון הזה".
זה גבה ממך מחיר בקהילה שלך?
"היה קשה בהתחלה באום אל פחם, אמרו לי מה פתאום בית"ר ירושלים, הם קיצונים, אבל כל אחד בדעה שלו. אני מאמין בכדורגל ועוסק בספורט שהוא מפעל חיים שמקרב בין ערבי ליהודי, בין אדם עשיר לעני. כולנו חיים בתוך מסגרת למען קידום האדם וזכויותיו, אפילו יהודי, אפילו ערבי. לא חשוב מה הדעה שלו".
אבל בכל זאת יש בזה משהו קצת פוליטי לא? היית פעיל ליכוד.
"אני לא מערב את זה בזה. ברגע שאני מתעסק בספורט אני מתעלם מכל הפוליטיקה ולא מעניין אותי. מה שחשוב לי ומעניין אותי זה שהקבוצה שלי תישאר באום אל פחם בשם מועדון בית"ר אום אל פאחם. חשוב לי שהמועדון הזה לא ייעלם".
רק קומץ קיצוני
לאחר שנשאל האם הילדים סבלו מהזיהוי של המשפחה עם בית"ר ירושלים, אומר אגאבריה שיש על אום אל פאחם סטיגמה שלילית. "מי שנכנס לעיר ורואה את הצעירים והתושבים שחיים בה, משנה את דעתו עליה ב-180 מעלות. באום אל פחם עוסקים בספורט, ויש תושבים רבים שאוהבים את החיים במדינה הזו, אוהבים ליהנות. זה לא כמו שמתארים בתקשורת".
מה יכולה להיות הסיבה לאופן שבו מוצגת העיר?
"כל פוליטיקאי רוצה להעלות את האחוזים שלו ולעשות לעצמו פרסום, אבל זה לא מעניין אותי בכלל. הרבה יהודים נכנסים לעיר, אוכלים במסעדות, קונים במפעלים שלנו החל מבשר ועד רהיטים, נהנים והולכים הביתה. רק אם קורה משהו פתאום מדברים על אום אל פחם, אבל במציאות זו עיר שקטה, משגשגת כלכלית ומחבקת כל אדם שמגיע. בקבוצה שלי משחקים גם דרוזים ויהודים, ואתה לא תרגיש בכלל מי ערבי ומי יהודי כי כולם מחבקים אחד את השני. זה החיבור שצריך להיות בינינו, לא הפוליטיקה, אלא ספורט, אהבה, שלום ושלווה".
ואיך אתה מסתדר ביציע של בית"ר ירושלים?
"אי אפשר לשפוט את כל האוהדים של הקבוצה בקומץ הקיצוני שכולם מדברים עליו. יש אוהדים נפלאים שם, כשהייתי הולך למשחקים היו מקבלים אותי ומהללים אותי, היינו מקבלי שתייה וגרעינים. יש לך במגזר הערבי גם הרבה אוהדים של בית"ר. בכל קבוצה יש את הקיצוניים, גם במכבי חיפה או הפועל ת"א, אבל אני אף פעם לא נתקלתי בגזענות כלפיי".
אתה אומר שזה רק קומץ של אוהדי בית"ר, אבל אלפים שרים "הקבוצה הגזענית של המדינה", וכשמפסידים לסכנין השירים קיצוניים אפילו יותר.
"ברגע שאני שומע דברים כאלה, זה לא עובר בשלום, כואב לי מבפנים. אני רוצה שזה יפסק ומאמין שעם הזמן זה ייעלם. אני חושב שברגע שפיפ"א או אופ"א יתערבו במדינות נגד האלימות ונגד הקיצוניות, ויטילו עונשים כבדים של הרחקה מהמפעלים האירופאיים, זה יצור הרתעה והכל יהיה בסדר. אני מאמין שההתאחדות לכדורגל תחליט בקרוב שכל קבוצה שיהיו בה גילויי גזענות לא תהיה במפעל בינלאומי. אני מתכוון להעלות את זה בישיבה הקרובה דרך מרכז בית"ר, נעשה את העבודה הזאת מבפנים".
אתה חושב שתהיה תמיכה לזה מצד בית"ר?
"בטח. בשאר הקבוצות, כמו בית"ר תל אביב רמלה, לא תשמע קריאות כאלו".
מצד שני גם אין לה קהל...
"דווקא ברמלה יש הרבה קהל חם מאוד. הייתי שם וביקרתי במשחק, ראש העיר ויו"ר הקבוצה כיבדו אותי וקיבלו אותי בצורה הכי מכובדת בעולם".
מה דעתך על מה שג'בריל רג'וב ניסה לעשות?
"הוא לא מעניין אותי ולא מייצג אותי, אני לא מתכוון להוציא את ישראל מפיפ"א. מה שמייצג אותי הוא הכדורגל הישראלי, ואני רוצה שההתאחדות לכדורגל תעניש כל קבוצה שיהיו בה קריאות כאלו. התקשורת צריכה להעלים את האנשים הגזענים, לא לפרסם אותם", אומר אגאבריה. "התקשורת הממסדית צריכה למחוק אותם תקשורתית. אם פעם אחת לא נזכיר את האנשים הקיצוניים ונתעלם מהם, הם יבינו שאין חשיפה תקשורתית על הדבר הזה. ברגע שהם רואים שהטלוויזיה מדברת עליהם ומתעסקת בהם כל הזמן, אז הם אומרים לעצמם שיאללה הם נחשפים בטלוויזיה וזה מביא להם את השם שלהם. זה העניין".
אתה מדבר על יוזמות למגר את הגזענות. יש את בית"ר נורדיה שקמו נגד הגזענות של בית"ר ירושלים. מה דעתך על זה, למה שלא תהיה איתם?
"אני מלווה ומחבק דרך מרכז בית"ר את כל הקבוצות של בית"ר. גם את בית"ר מעלה אדומים, בית"ר גבעת זאב, בית"ר עפולה ובית"ר כפר קנא. רשמנו גם קבוצות חדשות השנה ואני מחבק את כולן ובקשר טוב עם כולם. נורדיה זו קבוצה שמאוד אהבתי בגלל הדברים שהם עשו, כמו למשל לחרוט על דגלם אהבה, שלום ושיתוף שחקנים ערבים ויהודים. אבל בוא נדבר לעניין, לא אני ולא נורדיה יכולים על בית"ר ירושלים, זו הקבוצה הגדולה בישראל".
הילדים באים איתך למשחק ופתאום שומעים שירים גזענים. מה אתה עושה?
"אני משתדל להתעלם ולעשות את עצמי לא שומע, כי אני מתעסק רק בכדורגל ובספורט. לילדים אמרתי שזה לא כולם אותו דבר, ויכול להיות שיש אנשים שמשפיעים קצת על הקהל, אבל זה לא זה. גידלתי אותם על אהבת הכדורגל, השלום והדו קיום. הספורט מחבר את כל שכבות האוכלוסייה במדינת ישראל".
לבית"ר יש יריבות מרה עם בני סכנין על רקע פוליטי בלבד, ובכלל הרבה מאוד משחקים טעונים כאלו. יש להם משמעות מיוחדת בשבילך?
"ברגע שאני נכנס למגרש, אני רואה רק מה קורה על הדשא. מה שסביב, לא מעניין אותי, לא בצד הזה ולא בצד הזה. אבל אני רוצה להגיד שיש בכל צד אנשים שמחממים את הגזרה. תסתכל על חברי הכנסת למשל. בתוך הכנסת הם רבים, אבל אם תלך למזנון הכנסת תראה אותם יושבים ביחד. ההנהלות בכדורגל עוסקות בכדורגל נקי, אין פוליטיקה ביניהם. הרעש מסביב לא מפריע בכלל".
שחקן ערבי
סוגיית השחקן הערבי בבית"ר ירושלים עולה חדשות לבקרים, במיוחד כאשר מגיע בעל תפקיד חדש כלשהו למועדון. כל מאמן, יו"ר או בעלים שמגיע יודע שזו השאלה הראשונה שהוא ישאל, ומגיע עם תשובות מוכנות מראש. מי שלא הגיע עם תשובות כאלו היה אלי כהן, "השריף", שבעונה שעברה נאלץ לעזוב את בית"ר ירושלים לאחר שאמר שלא יביא לקבוצה שחקן ערבי. בעקבות המהומה שעוררו דבריו, שלפי הנטען הגיעו עד לבית הנשיא, ובמסגרת השינוי התדמיתי שמנסה לעבור המועדון, החליט אלי אוחנה להיפרד מהמאמן עוד לפני שעמד על הקווים פעם אחת.
אולי בהסתמך על המקרה הזה, והבטחותיו של הבעלים החדש משה חוגג ש"דת לא תהווה שיקול בבחירת שחקנים", מאמין אגאבריה שבקרוב נראה בבית"ר שחקן ערבי. "זה יקרה בחמש השנים הבאות. לכל הקבוצות בישראל יש את השחקן הערבי הטוב, וגם נבחרת ישראל הצליחה בזמנם של טורק וארמלי. כולנו חיים במדינה אחת וצריך לבנות כדורגל לכולנו ולא רק לצד אחד. בבאר שבע כמעט חצי מהקבוצה הם ערבים, ואני חושב שעם הזמן גם תהיה נבחרת חצי יהודים וחצי ערבים".
מה דעתך על חוק הלאום שהעבירה המפלגה שהיית חבר בה?
"החוק הזה קשה. הוא לא נותן את הזכויות לכל האזרחים במדינת ישראל. אני קיבלתי את זה בצורה לא טובה".
מה מפריע לך בו?
"קודם כל זה לא מפריע בכלל. אבל, אפילו לא העזו לשמור על הזכויות של האנשים האחרים. כאילו לוקחים את הזכויות של האזרחות שלנו".
עם הקביעה של החוק שהמדינה היא יהודית אין לך בעיה?
"אני יכול להגיד שהמדינה לא יהודית? היא כזו אפילו בלי החוק הזה. אז החוק הזה פשוט לא עושה שום דבר".
איפה אתה ממקם את עצמך על המפה הפוליטית?
"אני חושב שאני רואה את עצמי במרכז. שתי מדינות לשני עמים".
זו עמדה שהליכוד לא מקדם.
"דווקא הליכוד עשה את השלום, אם זה בגין ואם זה שמיר או שרון. השמאל בחיים שלו לא לקח החלטה גורלית למדינת ישראל, רק רבין היה חזק. אני חושב שעדיין יש בליכוד אנשים שמאמינים בשתי מדינות לשני עמים".
אגאבריה מאמין בכל ליבו שהמדינה צריכה להיות "מדינת כל אזרחיה", על אף שזה לא מסתדר עם תפיסת הליכוד. "אני הייתי חבר במרכז כי אהבתי את הכוח שלהם, אבל אני לא הולך להפגין איתם. שרון יצא מעזה, בגין עשה שלום עם מצרים. רק הכוח של הימין יכול לעשות שלום, בשביל זה אני מאמין בדרך".
ההלוויה של מוחמד מחמיד שניסה לדקור שוטר בירושלים, הייתה בשבוע שעבר ומשכה אש. ליברמן אפילו שלח את אום אל פחם לפלסטין. מה דעתך על זה?
"אני ערבי, אזרח מדינת ישראל, חי במדינת ישראל ולא מעניין אותי אף אחד. שיגידו מה שיגידו, אום אל פחם זו עיר ישראלית לכל דבר. לא ליברמן ולא אף אחד אחר ישנה את זה, אנחנו חיים פה ונהנים ולא יוצאים מפה".
אבל הגיעו מאות אנשים ללוויה של מישהו שניסה לדקור שוטר.
"אום אל פחם היא עיר של עשרות אלפי אנשים. אני לא חושב שזה הצד המייצג שלה. לפעמים זה גם הולך עם רגשות, ברגעים האלה אל תשכח שהאיש הזה שעשה את המעשה הזה היה חולה. כולם דיברו על זה וכולם ידעו, גם התקשורת בשעות הראשונות דיברו על זה ואחר כך שתקו. אני לא הלכתי ללוויה הזו, זה לא עניין אותי".
באשר למצבה של בית"ר ירושלים, אגאבריה מבקש להיות אופטימי ומאמין שבהובלת משה חוגג הקבוצה תעלה על דרך המלך. "במעבר קצת קשה, אבל בית"ר ירושלים צריכה אדם חם. אסור שהבעלים יילך ראש בראש עם הקהל ויהפוך את הקבוצה לסיטונאות, יזרוק וימכור שחקנים. הקהל של בית"ר לא ייתן לאף אחד לקלקל או לשרוף את המועדון. בגלל זה היה לטביב קשה".
לא ללכת ראש בראש עם הקהל זה גם לא להביא שחקן ערבי.
"אני מדבר על הקהל ולא על הגזענות. לפעמים, אתה צריך להביא את הקהל אליך, ויש לזה דרך. אחת מהדרכים היא להביא שחקנים חדשים ולהשאיר את הקבוצה בצמרת. אתה צריך להשתמש בהסברה, לא להתעלם מהקהל ולמכור שחקנים. כאב לאוהדים לראות את המועדון מתפרק".