בן זוגי הוא איש קבע בצה”ל, ומגיע הביתה בכל שבועיים. אני מרגישה שהשירות הצבאי שלו מזיק מאוד לבתי בת השנה וחצי, שרואה את אביה בתדירות נמוכה. האם יש משהו שאני יכולה לעשות כדי למזער את הנזק?
“בתור התחלה, חשוב לי להדגיש שאף אחד לא עושה לה שום נזק. המלצתי היא שתזרקי את המילה הזו לפח. לאבא שלה יש עבודה משמעותית וחשובה, עבודה שהוא אוהב, ותורמת לו ולמדינה. היא מתגעגעת, אבל תתרגל לגעגועים. קשה לילדים להתמודד עם כל מיני דברים בחייהם - החל מהצטרפות של אח נוסף למשפחה, ועד לגירושים או מעבר של אחד ההורים לתפקיד חדש - אבל בין זה לבין טראומה או מצוקה יש הבדל של שמיים וארץ, וחשוב שנזכור את זה. מה גם שאני בטוחה שכאשר הם נפגשים, הוא מקדיש לה את כל־כולו. אם אנחנו כהורים מרגישים וחושבים שההתנהגות שלנו גורמת לילדים שלנו נזק, הרי שאנחנו עובדים ומתפקדים ממקום מאוד הרסני. זה המקום שבו נוצר מנגנון פיצוי־ריצוי, המבוסס על רגשות אשם. אף אחד לא עושה לה רע - יש לה הורים אוהבים ומתפקדים, ומה שאת צריכה לעשות הוא ללמד אותה כבר מהגיל הזה איך להפוך את החוויה הזו למעצימה. לכן, התפקיד שלך כאמא שלה הוא לא לפצות את הילדה על זה שהוא איננו, אלא לעשות לה סדר ולעזור לה להבין את המציאות. בכל פעם שהיא שואלת עליו, תגידי לה שבעוד כמה ימים הוא יגיע. גם אם היא לא תבין כלום, לפחות תשמרי על קו אחיד ותציעי לה מדי פעם לצייר לו ציור, להתקשר בשיחת וידיאו או לשלוח לו תמונה בוואטסאפ, וכשהוא יצליח הוא גם יענה לה, כי הוא עובד ממש קשה”.
בני בן ה־3 נמצא על הספקטרום האוטיסטי. הוא מאוד פיקח ביחס למצבו, ומנגד מתקשה מאוד להיגמל מחיתולים. כיצד אנחנו יכולים לסייע לו?
“כשילד נולד, אנחנו מצמידים לו ‘שירותים ניידים’, ואז בגיל מסוים אנחנו כבר יודעים שיש לו יכולת פיזיולוגית להתאפק. עושה רושם שהוא עדיין לא מודע מספיק לגופו, או מתקשה לשתף פעולה איתכם. אם הוא לא מודע לגוף שלו, ייתכן שאפשר לגרום לו להכיר את גופו ולשאול אותו איך הוא מרגיש לפני שהוא הולך לשירותים, כדי שיזהה את התחושות. אם מדובר על קושי לשתף פעולה, צריך להבין על מה זה יושב - ייתכן מאוד שהוא מנסה לרצות אתכם אבל לא מצליח. מה שצריך לעשות לדעתי, ואני מקווה שזה יעבוד עם הבן שלך, הוא להחזיר לו את תחושת השליטה על גופו. בתור התחלה, הייתי פונה לרופא המשפחה לבצע בדיקות לשלילת בעיה פיזית, ובמידה שהכל בסדר להתחיל לעבוד על הפן הרגשי, ולשחרר אותו מהלחץ הרב שהוא חווה. תתחילו להגיד לו שהוא קובע על הגוף שלו - הוא יחליט איפה הוא רוצה לעשות פיפי. תפרידו בינו לבין גופו, ובכך תגרמו לו להתחבר לגוף שלו מחדש. תגידו לו שאם הוא יעשה בתחתונים, יהיה פחות נקי ונעים, ואתם תעזרו לו להחליף את הבגדים, אבל עדיין הוא יצטרך לבחור מה הוא רוצה, וכך לעשות. בהצלחה רבה”.
בתי בת ה־8 היא בת זקונים ועדיין שותה בקבוק עם דייסה בכל בוקר. היא מאוד אוהבת את החוויה, ומה גם שהוויטמינים הללו חשובים עבורה כי היא לא אוכלת טוב במהלך היום. מה דעתך?
“תמיד כשיש לנו בעיות מול ילדים אנחנו יודעים שמדובר בבעיות שלנו מול עצמנו, ואנחנו חייבים ללמוד כיצד להתמודד עם הקשיים שלנו. אין לי כל ספק שאתם מאוד מפנקים את הילדה, ופשוט לא יודעים להציב לה גבולות. אתם חייבים לעבוד על זה ולעזור לה לשפר את הרגלי האכילה שלה. מעבר לזה, אם את חושבת שזה בסדר שהיא תשתה בבוקר בקבוק דייסה, תיתני לה, אבל אם את חושבת שזה דבר מגוחך וטיפשי - דעי להציב לה גבול ולהתמודד עם הקשיים שהיא תציב בפנייך”.