הפעילות הפילנתרופית של דנקנר היתה מסווה שקוף לאופי האמיתי של פעולותיו

בשנת 1814 בוצעה אחת מתרמיות ניירות הערך הראשונות בשוק ההון, ומהמפורסמת שבהן, כשדה־ברנגר, לבוש במדי חייל בריטי, הכריז קבל עם ועדה על ניצחונם של הבריטים במערכה מול נפוליאון ועל מותו של נפוליאון בקרב. הכרזה זו הביאה לעליות בשערי איגרות החוב הממשלתיות של בריטניה, מה שאפשר לדה־ברנגר ושותפיו למכור אותן ברווח. דה־ברנגר ושותפיו הורשעו בעבירת קונספירציה, והעונש שנגזר עליהם כלל מאסר למשך 12 חודשים, כשבתקופה זו הם ייכבלו בכל יום בצהריים לעמוד הקלון (Pillory) שמול הבורסה המלכותית למשך שעה אחת. כמו כן נגזר על הנאשמים קנס בסך 1,000 פאונד. בית המשפט האנגלי הבהיר כי העבירה מגולמת בהפצת המידע השקרי, מתוך כוונה להעלות את מחיר איגרות החוב, אף אם התוצאה לא הייתה מושגת.

זהו הסיפור שבו בחרו שופטי בית המשפט העליון לפתוח את החלטתם לאשר את הרשעתו של נוחי דנקנר, להחמיר בעונשו ולקבוע אותו לשלוש שנות מאסר. הדוגמה קצת מורכבת, מפני שנפוליאון אכן נוצח על ידי הקואליציה כפי שטענו הנוכלים, אם כי ההודעה על מותו הקדימה את זמנה. בטרם מת סופית ב־1821, הוא הספיק לחזור מגלותו באי אלבה, לשקם את שלטונו, להפסיד שוב בקרב ווטרלו המפורסם ולסיים את חייו בגלות באי סנט הלנה. ההוכחה לכך שדה־ברנגר ושותפיו רקמו מזימה להונאת המשקיעים היתה בכך שמכרו את האגרות שבידיהם בדיוק במועד בו אמור היה המשקיע הסביר לקנות - כאשר השוק קיבל בשורות טובות.

טכניקת ההונאה שנקט דה־ברנגר היתה שונה וקצת יותר מורכבת ממעשי המרמה של דנקנר ושותפו לפשע, הברוקר איתי שטרום. דה־ברנגר עבר לכאורה עבירות של התחזות והפצת מידע כוזב. הוא ושותפיו גרפו, ככל הנראה, רווחים ישירים לכיסם ממעשה התרמית, בעוד התרמית של דנקנר לא הייתה אלא אחד מפרפורי הגסיסה של הפירמידה העסקית שבנה על כרעי תרנגולת. הוא לא הפיק ממנה רווחים והיא עלתה לו בהפסדים כספיים ניכרים.

השופטים ניל הנדל, גורג' קרא ודוד מינץ לא השתמשו בסיפור הישן כדי לבסס את הרשעתו של דנקנר, אלא כדי להדגים עד כמה עתיקות יומין ופוגעניות הן עבירות הבורסה, וכיצד יכולה חבורת נוכלים להונות בקלות את ציבור המשקיעים, שגם בימינו פועל על פי מידע חלקי ולרוב משובש על התנהלות החברות הציבוריות והאופן שבו נסחרים ניירות הערך.

היקף מעשי המרמה בשוק ההון בישראל ובעולם הוא עצום, וכמעט כל סוחר ותיק בשוק ההון נתקל במקרים קשים שמעולם לא הגיעו לחקירה ולמשפט. מנהלי הבורסות והרגולטורים מודעים לבעיה המאיימת על קיומו של שוק ההון. “הגינות המסחר ואמון הציבור הם עקרונות החיוניים לקיומו של שוק הון מתפקד ויעיל, לא כל שכן משגשג", קבעו שופטי העליון בהכרעתם.

בניסיון להתמודד עם התדמית הבעייתית של המסחר בבורסה, פיתחו המפקחים על שוק ההון מערכת משוכללת שנועדה להקנות למסחר תדמית מהוגנת. חלק בלתי נפרד מהמערכת הזו הם כללי דיווח מסובכים, שנועדו לכאורה להגביר את השקיפות ואת אחריות המנהלים לדיווחיהם. בפועל, הפכו הדוחות של החברות, בארה"ב וגם בישראל, למסמכים משפטיים בלתי ניתנים כמעט להבנה על ידי משקיע שלא סיים בהצטיינות בתי ספר לראיית חשבון ומשפטים. אגב, גם מי שמצליח לפענח את כתבי החידה המכונים דוחות כספיים, יתקשה לקבל מידע אמיתי ורלוונטי על ערך החברה והמניות שבהן הוא שוקל להשקיע. הדוחות הכספיים לבורסה נועדו בעיקר לכסת"ח את המנהלים ופרקליטיהם נגד תביעות, ופחות כדי לספק מידע מועיל למשקיע.

אווירת העמימות, חוסר המידע על התנהלות החברות והמתרחש בחדרי הדירקטוריון, היא החממה המאפשרת את מעשי המרמה הרבים, כמו אלה של דנקנר והברוקר שטרום. היא מקלה על האנשים המקורבים לקבל מידע פנים על מהלכי החברות וליהנות מיתרון ניכר על פני המשקיעים התמימים. היא מאפשרת להנהלות לקבל החלטות השקעה מפוקפקות, כמו ההחלטה של אי.די.בי בראשות דנקנר, להשקיע ב"מעריב" ולקחת את כספי הציבור לסיבוב שסופו בכיסי המקורבים.

בתורת הענישה, ככל שהעבירה קשה יותר לאיתור מקובל לקבוע עונש חמור יותר על העבריין. גזר דינו של דנקנר מלמד שהפרקליטות ובתי המשפט מתחילים להבין את חומרת הבעיה ופועלים בכיוון הנכון. רק לפני שלוש שנים הורשע איש העסקים ג'קי בן־זקן בעבירה דומה של הרצת מניות ונגזרו עליו שלוש שנות מאסר. בן־זקן ושותפו איתן אלדר השפיעו בתרמית על שערי המניה של חברת “מנופים". בית המשפט המחוזי דן את בן־זקן לשלוש שנות מאסר. בערעור נכמרו רחמי בית המשפט העליון על בן־זקן והוא הפחית מעונשו עשרה חודשים. ההקלה בעונשו של בן־זקן לא עודדה את דנקנר, מן הסתם, לביצוע העבירות, אבל הפיחה בו תקווה שהעליון יקל גם בעונשו, אם לא יבטל את עצם ההרשעה.

השופט המחוזי המוערך חאלד כבוב דן את דנקנר לשנתיים מאסר בפועל. הפעם קבע העליון כי כבוב הלך עם דנקנר ושותפו לפשע “כברת דרך ארוכה מדי" והחמיר את עונשו של דנקנר לשלוש שנים. ייתכן מאוד שעונשו של הטייקון הבא שיורשע בעבירות בורסה (איש לא חושב שפרשת דנקנר חיסלה את התופעה) יהיה אף חמור יותר.

את לבו של כבוב ריככו דנקנר ופרקליטיו באמצעות מצעד עדים שעלו בזה אחר זה לדוכן וסיפרו על תרומותיו של דנקנר, חלקן מהונו האישי וחלקן על חשבון ציבור המשקיעים. המצעד הזה נחסך משופטי העליון. ייתכן שהם ראו בעיני רוחם או בעיתונות מצעד אחר - עדויות רבות על תרומתו העצומה של דנקנר להשחתת הליכי קבלת ההחלטות והשקיפות בחברות ציבוריות. לנוכח הנזק העצום שגרם דנקנר לציבור המשקיעים, הייתה פעילותו הפילנתרופית מסווה שקוף מדי לאופי האמיתי של פעילותו העסקית.