המדינה כמרקחה, קובע פרשננו לענייני מידע יתר. אינסוף אירועים, שמות, התפתחויות ומאבקים מציפים אותנו: תחילת שנת הלימודים, שתהיה, אליבא דבנט, "שנת האחדות" (בין לימודי יהדות ללימודי לאום?), התערות האיראנים בסוריה, המשך המצב הדליק, היעדר ההסדרה ופיצוי החקלאים בעוטף, הפצצת מחסני הנשק בדמשק, התקפת השנאה האלימה על שלושת תושבי שפרעם בשפת הים, החשד בקבלת שוחד על ידי המלכותיהו'ס בתיק 4000, הביקור הממלכתי של המפלץ בעל המוניטין הרצחני, הפיליפינו דוטרטה, מידידי נתניהו, מות אחרון הרפובליקנים הישרים והאמיצים הסנאטור מקיין, שאסר על נוכחות טראמפ ("אני מעריך אנשים שלא נשבו במלחמה") בהלווייתו, ואזרחינו הערבים הרוצחים את עצמם ביישוביהם.
עזה: כולם בביביגראד מתעלמים מדברי ראש השב"כ (זה שלדברי אבו מאזן, נפגש עמו בקביעות) והשגריר האמריקאי פרידמן (האמפתי מאוד, תמיד, לימינוֹדת, להתנחלויות ולירושלים השלמה), כי הסדר בעזה ללא השתתפות הרשות הוא בגדר מתן פרס גדול לחמאס (או, אולי, פיצוי על סגירת הברזים האמריקאיים, המוצדקת בחלקה, לאונר"א).
המוכים והח"כים: ואלה שמות שרינו, ח"כיהם וראשם שלא יצאו בהצהרת גינוי חד־משמעית על ההתקפה הבריונים הגזענית־פאשיסטית־לאומנית בנוסח "התפוז המכני" על שלושה אזרחים משפרעם, בשל ערביותם: כולם. ממש עוד הוכחה לתקפות דברי האלוף יאיר גולן על סימנים מדאיגים של פשיזם במדינתנו (כמו גם רדיפת "שוברים שתיקה" ומחדל האדישות כלפי רציחות וכלי נשק במגזר הערבי). פה ושם מלמל מישהו מבחירינו ומנרצעיהם משהו לא מחייב, כנאנס.
בפועל, לאיש/ה מהם, נראה, זה לא הזיז שערה. להפך. למוקיון אורנחזן, למירגב המרעילה את הקונוע (מכוּוַן) הישראלי, למיקי מחלוף, ל(י)ריבוּמדוֹן לוין, לאסטרונאוט אקוניס, לענת ב־ב־ב־ברקו ולמה־שְׁמָה בוקר (כולם מצהירי איוולת בנונסטופ, כדי שיעשו מהם מטומטמים נלעגים בתוכניות ובמדורי הסאטירה) - להם המתקפה המדממת בטח הביאה שמחת עניים.
שר החיוך: את תחילת השבוע ניכס לעצמו בצדק, הנפתלי. אחרי שהסתבר שמס' 2 שלו פופולרית ממנו בסקרים, אחרי שתוכניתו לפתרון בעזה נדחתה בממשלה, ואחרי מריבותיו עם שר הביטחון, מגיע גם לו, שהיה לוחם בסיירת וסטארטפיסט מצליח (ודואג תמיד להזכיר זאת). הוא מלא הערכה עצמית, מבסוט, בגומות חן ובעיניים בורקות, על הצלחותיו בחינוך ובפתיחת שנת הלימודים (למרות סקר טלוויזיה, שרוב ההורים לא מבסוטים מהשר). הדתה? מה פתאום. כל ילד חופשי להחליט בעצמו אם יש או אין אלוהים, בתנאי שילמד כמה תפילות, יאכל כשר ויתלבש צנוע, כמצוות הרבנים. זה, בעיניו, דמוקרטי ושוויוני. אבל השר, שרוצה להיראות פְלוּרליברלי לבוחרים, לא מסביר איך זה
ש־176 מיליונים מתקציבו הופנו ללימודי יהדות (עוד סימן מהסימנים שנותן בהם האלוף גולן) וכמעט אפס ללימודי אזרחות, דמוקרטיה, תרבות חילונית, שוויון זכויות וגיבוש אחדות בחלקי העם, שהוא וצרתו איילת סייעו לרה"מ לפצל, לשסות זה בזה ולכפות עליהם חוקים אנטי־דמוקרטיים. וואחד אחדות.
4001: הידידות של הנתניהו עם פוטין בפסגה לא הניבה הרבה, בינתיים. האיראנים ימשיכו להתבסס ולחמש בגבולנו בהיתר אסד, מה שמאפשר להמשיך ולהפחיד את העם. לפחות מתעוררת קצת תקוות עניים, כשנראה שרעיית הביבי ובנם נחשדים בקבלת שוחד בתיק 4000. היועמשת"פ בטח יפסול את האפשרות, אבל בינתיים אפשר לעודד את רה"מנו במלחמותיו בשומרי החוק: ביבי, אתה לא לבד.