כל מי שבקי בבנקאות הישראלית לא הופתע מהחלטתה של שרי אריסון להיפרד מבנק הפועלים ולמכור את אחזקותיה בו בבורסה. הכתובת נרשמה על הקיר כשבשלוש השנים האחרונות עשתה אריסון מאמצים בלתי נלאים לאתר קונה לבנק. היא שכרה בנקאי השקעות מובילים, אך ללא הועיל. לאריסון נמאס, ובשלוש השנים האחרונות היא הייתה נוכחת נפקדת בבנק. בשלב מסוים ובעצת עורכי דינה, היא התפטרה מהדירקטוריון, ואת העבודה עשתה מטעמה יד ימינה אפרת פלד, שאף התפטרה אתמול.
 
מנכ”ל בנק הפועלים אריק פינטו העיד אתמול כי בשנתיים האחרונות אריסון כמעט ולא ביקרה בבנק, למעט לרגל הרמת כוסית בחגים. היא גם לא ניסתה להתערב ולהשפיע. בפועל, היא לא מתנהגת כבעלת בית כבר זמן רב.

אריסון לא נולדה בנקאית ואיננה בת למשפחת בנקאים. היא פשוט נקלעה לסיטואציה שהפכה אותה לבעלת השליטה בבנק הפועלים. אביה טד אריסון המנוח, שהקים את חברת הפלגות הנופש קרניבל קרוז, קנה את השליטה בבנק ב־1997. לאחר שנפטר, הועברו מניותיו לבתו, שרי. אחיה מיקי אריסון לא גילה עניין בבנק ובפעילות בישראל, והעביר את השליטה הבלעדית לאחותו.


בתחילת הדרך, היא עוד גיששה את דרכה בבנק וחסתה תחת כנפיו של שלמה נחמה, יו”ר הדירקטוריון וחביבו של האב טד. חמש שנים מאוחר יותר היא פרסה כנפיים ואילצה את שלמה נחמה להתפטר, על אף שהדבר עלה לה הרבה מאוד כסף. בתחילת דרכה החדשה היא הייתה מעורבת בנעשה בבנק וניסתה להנחיל את ערכי השלום והקיימות. ב־2003, כשהמנכ”ל לשעבר אלי יונס ניסה להוציא לפועל תוכנית לפיטורי 900 עובדים, היא חסמה את המהלך, ובסופו של דבר נאלץ יונס להתפטר.

מאוחר יותר העניקה אריסון גיבוי מוחלט ליו”ר הדירקטוריון דני דנקנר. על רקע הסתבכותו, דרש נגיד בנק ישראל לשעבר סטנלי פישר לפטרו. ב־15 השנים האחרונות חווה הבנק לא מעט שערוריות, סקנדלים וסיבות מוטעות לפסטיבלים. הבנק סבל מיחסים בין אישיים בעייתיים ומהחלטות עסקיות שנויות במחלוקת כמו משבר הסאבפריים. כפועל יוצא נגרמו לבנק נזקים קשים ושמו הטוב נפגע.

למזלה הגדול של אריסון, בנק הפועלים הוא בעל יסודות איתנים, שדרה ניהולית איכותית ועובדים מסורים, ולכן יכול היה להתגבר על המכשולים בלי שיציבותו נפגעה. זה לא עניין של מה בכך, שכן בנקים אחרים בחו”ל התמוטטו. מאגר הלקוחות העצום ומקורות הרווחיות האיתנים אפשרו לבנק להתגבר  על  המכשולים ולהתחיל במדיניות של חלוקת דיווידנדים.

בשלב מסוים (כבר לפני חמש שנים), לאריסון נמאס והיא החליטה לחסוך מעצמה את כאבי הראש העסקיים ולמכור את מניותיה, אף שצעד זה עומד בניגוד להתחייבויות להמשך בעלות שנתנה בעבר. כך עשתה גם בשיכון ובינוי על רקע פרשות השוחד בחברה. 

על רקע זה ברור שמכירת אחזקותיה של אריסון בבנק (20% מהמניות) תשפיע באופן שולי על הנעשה בו. בעקבות ההודעה מאתמול, שלושת נציגיה בדירקטוריון ובראשם אפרת פלד החליטו להתפטר מיד. החלטתם תמוהה במקצת, שכן תהליך מכירת המניות בבנק עדיין לא יצא לדרך. נראה כי מכירת המנה הראשונה תהיה רק לאחר פרסום דוחות הבנק לרבעון השלישי, בעוד כשלושה חודשים.
 
בקבוצת אריסון הכחישו אתמול כי ההתפטרות של פלד קשורה בדרך כלשהי לחקירתה במשטרה, בפרשת שיכון ובינוי.  לטענתם, ההחלטה נועדה למנוע מהדירקטורים להיות במצב של ניגוד אינטרסים נוכח  המכירה הצפויה של המניות והמידע הפנימי שיהיו חשופים לו. הסבר קלוש משהו. בנק הפועלים ללא שרי אריסון יתנהל ביתר זהירות. השיקולים יהיו ארוכי טווח ולא רק על בסיס רבעוני. הבנק נמצא בעיצומו של גיבוש תוכנית אסטרטגית, ואין ספק שאחת מנקודות הכובד בה יהיה המשך ההתייעלות.

כמו בבנק לאומי, גם בפועלים לא ירצו לקחת סיכונים וינסו להתגבר במהירות על המהמורות שעוד נותרו (כמו ההסתבכות עם האמריקאים בפרשת ייעוץ המס). יציאת אריסון גם לא תשפיע על ההתנהלות השוטפת מול לקוחות הבנק.