י"ג תשרי, תשע"ט | 22.09.2018 | 02:51

        הדפסה gohome
Maariv
 
Print Edition
המעמד האייקוני והזייפנים: יגאל רביד חוגג 50 שנה למצעד הפזמונים
דודי פטימר
09/06/2018
ובמקום הראשון: איש הטלוויזיה מציין בתוכנית רדיו מיוחדת יובל למצעד העברי השנתי, וחוזר אל הסיפורים מאחורי הדירוגים שפעם חרצו גורלות והיום הרבה פחות
 
חובבי המוזיקה הישראלית יעידו כי מעבר לברכות הקלישאתיות והארוחה המשפחתית, ראש השנה במחוזותינו הוא תמיד חגיגי במיוחד, בזכות מצעד הפזמונים העברי השנתי.

איש הטלוויזיה ומגיש הרדיו הוותיק יגאל רביד, שבמשך שנים רבות דאג לטפח את מסורת מצעדי הפזמונים העבריים והלועזיים, יחגוג השנה 50 שנה למצעד הפזמונים העברי בשידור רדיו מיוחד ב־100FM. "כולנו גדלנו על השירים הישראליים העבריים ומצעדי הפזמונים", אומר רביד. "כשהיינו ילדים, ראש השנה תמיד היה מלווה בהתרגשות גדולה, אולי הדבר הכי כיפי בחג הזה. כולנו היינו מצפים בשקיקה למצעד הפזמונים השנתי, שמסכם את כל המגמות במוזיקה הישראלית במשך השנה. היו למצעד המסורתי תקופות טובות ותקופות פחות טובות. המוזיקה השתנתה המון לאורך השנים, אבל המצעד השנתי נשאר סוג של אייקון".

ב־1963 שודר לראשונה מצעד הפזמונים בישראל, שכלל ערבוביה של שירים עבריים ולועזיים שכיכבו במשך השנה מעל גלי האתר. "שיר השנה" הראשון בתולדות המדינה היה "שיר השכונה" של "התרנגולים".אחרי מלחמת ששת הימים, החליטו קול ישראל וגלי צה"ל להפריד את השירים הלועזיים מהעבריים, וכך נוצר מצעד הפזמונים העברי השנתי הראשון. ב־1968 שודרו לראשונה מצעדי הפזמונים העבריים בגלי צה"ל ובקול ישראל. "שיר השנה", למי שתהה, היה "מלכות החרמון", בביצוע להקת פיקוד הצפון עם הסולן מוצי אביב. "ההפרדה הזאת התבקשה", אומר רביד. "אתה לא יכול להשוות את הביטלס לאמנים ישראלים באותו מצעד. זה לא הוגן. בהתחלה, כשזה היה קטן וצנוע, ניחא; אך ככל שהמוזיקה התפתחה והתקדמה, ההפרדה הייתה בלתי נמנעת, וטוב שכך".

יגאל רביד. משה שי, פלאש 90

בשנות ה־60 וה־70, כדי להצביע למצעד השנתי, היה נהוג לשלוח לתחנות הרדיו גלויות ובהן שמות אמני השנה. האמן או השיר שזכו ברוב הגלויות, זכו בתואר הנכסף. מהר מאוד, לדברי רביד, זה ירד מהפרק. "העניין עם הגלויות היה ניסיון לא מוצלח לחקות את שיטות ההצבעה בבריטניה ובארצות הברית", הוא מספר. "שם, מה שקבע את מצעדי הפזמונים היו מצעדי המכירות של התקליטונים. בארץ, הסיפור של הגלויות לא כל כך עבד. מי ששלח את הגלויות היו כמה ילדים, וזה הלך ודעך. הרבה אמנים ומנהלים היו מזייפים ומפברקים את הגלויות ושולחים למצעדים. עיתוני הבידור - בעיקר 'להיטון' ו'עולם הקולנוע'- לצד מוספי סוף השבוע של העיתונים, עודדו את קוראיהם לשלוח בהמוניהם את הגלויות הללו. היום אתה עושה זאת בהצבעה אינטרנטית".

כדי להצדיע למסורת עתיקת היומין, הגו רביד והלל אברמוביץ', עורך תוכניתו ברדיוס 100FM, פרויקט שסוקר את מצעד הפזמונים העברי ב־50 שנותיו. "אנחנו לא רק סוקרים את הנתונים היבשים, אלא עשינו עבודת תחקיר מעמיקה, שבמסגרתה נספר גם את הסיפורים מאחורי השירים והתופעות שקרו במוזיקה ובכלל בארץ באותן שנים", מספר רביד. "נסקור גם את מצעדי קול ישראל וגם את מצעדי גלי צה"ל".

היום יש עדיין משקל למצעדי הפזמונים?
"פעם המצעדים היו מעצבי דעת הקהל שחורצים גורלות עבור אמנים. זה היה המדד להצלחה של כל אמן ואמן. כולם היו עוקבים ומקשיבים למצעד. אפילו אריק איינשטיין הגדול סיפר פעם בראיון, שבכל שנה הוא היה יושב צמוד לרדיו ומאזין למצעדים השנתיים כדי לדעת אם השירים שלו מצליחים או לא. אתה מבין כמה כוח היה למצעד? עד כדי כך שאריק איינשטיין הרגיש סוג של תלות בהם. פעם המצעד היה יכול להמליך או להוריד זמרים. היום אני לא מזלזל בפלטפורמות שמקיימות מצעדים, אבל יש ריבוי של מצעדים ויש המון פרמטרים שקשורים להצלחה, כמו צפיות ביוטיוב, כוח ברשתות החברתיות, הופעות וכו'. היום זה עדיין מכובד, אבל לא ברמה של פעם".

ספיישל "מצעד השנים" בהגשת יגאל רביד, ראש השנה, 10 בספטמבר, שני, 10:00־14:00, 100FM

 


print gohome
print
--%>