הספרייה הגדולה של אלכסנדריה נחשבה אחד המבנים המרשימים של העולם העתיק, מבנה שנועד לאסוף את מרבית הידע שהיה קיים באותה תקופה, אם לא את כולו. בתיאורים עתיקים, שאין ודאות לגבי הדיוק שלהם, נטען כי הספרייה, שייסד במאה השלישית לפני הספירה המלך תלמי ה־1 כחלק מהמוזיאון של העיר, כללה בשיאה כתבים בנושאים שונים, ובהם כתבי אריסטו, על גבי יותר מחצי מיליון מגילות פפירוס, וחוקרים היו עושים לילות כימים בלימוד החומרים.
כיום אין כל זכר לאותה ספרייה ענקית ומרשימה, וזאת מאחר שעלתה באש. לאורך השנים פורסמו גרסאות שונות לגבי המועד והאחראים להרס. הגרסה הראשונה היא שיוליוס קיסר, כאשר היה תחת מצור של הספינות המצריות באלכסנדריה, הורה לשרוף את כלי השיט בנמל והאש התפשטה גם לעבר הספרייה הסמוכה. לפי גרסה אחרת הדבר קרה לאחר שבשנת 391 לספירה הוציא הקיסר הרומי תאודוסיוס הראשון צו המורה על השמדת כל הכתבים הפגאניים, ומאמינים נוצרים העלו באש את מקדש סרפאום שבאלכסנדריה, שם שכן סניף נוסף של הספרייה. לא ברור אם הספרייה הגדולה הייתה קיימת באותה תקופה, אך לפי גרסה זאת גם היא הושמדה במהלך המאורעות. הגרסה האחרונה מטילה את האחריות על המוסלמים שכבשו את מצרים בשנת
642, אם כי אין כתבים מאותה תקופה שמתייחסים ישירות לשריפת הספרייה.
על אף חוסר הוודאות שאופף את תולדות הספרייה, היקף המסמכים שהיו בה ונסיבות גורלה הסופי, ישנה תמימות דעים כי מדובר באחד המבנים החשובים בתולדות העולם העתיק, וכי גם אם כמות כתבי היד הייתה קטנה יותר מהמתואר, עדיין ככל הנראה מדובר באובדן של ידע נדיר ובעל חשיבות היסטורית.
מרסיו גומש, אנתרופולוג ברזילאי ידוע שמתמחה בהיסטוריה של הילידים המקומיים, הזכיר השבוע את האירוע ההיסטורי מאלכסנדריה כמקור השוואה לאסון שהתרחש ביום ראשון במולדתו, ובו עלה בלהבות המוזיאון הלאומי של ברזיל בריו דה ז'ניירו והושמד כליל.
רק ביוני האחרון ציין המוזיאון 200 שנה להיווסדו. תחילה הוא פעל בפארק קמפו דה סנטנה שבריו, וכלל את האוספים של מוזיאון הטבע הישן. למקומו הנוכחי, במבנה ששימש ארמון המלוכה, עבר בשנת 1892, ועם השנים הפך למוסד המדעי החשוב ביותר בכל אמריקה הלטינית, ולאחד המוזיאונים החשובים ביותר בעולם. טרם שריפתו נשמרו בו כ־20 מיליון פריטים הקשורים לביולוגיה, אנתרופולוגיה, ארכיאולוגיה, חקר המאובנים, אתנולוגיה, גיאולוגיה וזואולוגיה. הפריטים, חלקם בני אלפי ומיליוני שנים, ייצגו תרבויות שונות ומגוונות, לא של ילידי אמריקה הדרומית בלבד אלא גם מומיות ממצרים ושרידים מיוון ומרומי העתיקות.
אחד השרידים העתיקים ביותר, בן כ־80 מיליון שנה, היה שלד חלקי של דינוזאור בשם Maxakalisaurus topai, שהתגלה בחפירות שבוצעו לפני 20 שנה באתר סרה דה בואה ויסטה שבמדינת מינאס ז'ראיס שבדרום־מזרח ברזיל. כעבור עשר שנים, כאשר השלד נחשף בפני המבקרים, התברר כי מדובר ביצור שהתנשא לגובה של כ־13 מטר. מאז הפך הדינוזאור לאחד הפריטים המרשימים ביותר במוזיאון.
גם לוזיה נחשבה לכוכבת גדולה של המוזיאון. מדובר בגולגולת אישה ובכמה עצמות נוספות בנות כ־11,500 שנה שהתגלו בשנת 1975 ליד העיר בלו הוריזונטה, והתבררו כשרידים האנושיים העתיקים ביותר שעד כה נמצאו באמריקה. המדענים העריכו כי האישה מתה בעת שהייתה בשנות ה־20 לחייה, וייתכן שהגיעה במקור מאזור צפון־מזרח אסיה, אם כי אבותיה הקדומים היגרו לשם מאפריקה.
המוזיאון סיפק ייצוג גם לאורח מהחלל החיצון. המטאוריט בנדגו, שמשקלו יותר מ־5,000 ק"ג, התגלה על ידי רועה צאן ליד העיירה מונטה סאנטו בשנת 1784. בשל משקלו העצום וחוסר יכולתם של הכפריים לפנות אותו, הוא נשאר במקומו במשך מאה שנה ורק בשנת 1888 הובא למוזיאון הלאומי.
איפה הכסף?
עדיין לא ברור לחלוטין מה גרם לפרוץ הלהבות ביום ראשון האחרון, סמוך לשעה 19:30 - ההערכות הן שמדובר בקצר חשמלי או בבלון נייר בוער שנחת על הגג - אולם למרבה המזל האש החלה כאשר המוזיאון היה סגור לקהל ובכך נמנע אסון גדול אף יותר. מפקד כוחות הכיבוי קולונל רוברטו רובאדיי ציין כי מאחר שמדובר במבנה ישן שכלל "רהיטי עץ ומסמכים רבים", האש התפשטה במהירות, ואחרי שהכבאים גילו כי שני ברזי הכיבוי הסמוכים ריקים לחלוטין, הם נאלצו להעביר מים מאגם סמוך, עובדה שסייעה ללהבות להמשיך להשתולל במשך שעות ארוכות.
עובדים וחוקרים מיהרו למוזיאון הבוער והצליחו להוציא ממנו חלק מהממצאים, כולל ספרייה שלמה מאחד האגפים ומגירות מלאות בפרחים וצמחים מיובשים. בשל ההרס העצום - בצילום אווירי מעל המוזיאון ניתן לראות את כל החלקים המפויחים בתוך המבנה - ההערכות הן כי קרוב ל־90% מהשרידים ההיסטוריים אבדו לחלוטין או ניזוקו באופן נרחב. המטאוריט בנדגו, שכבר שרד טמפרטורות של יותר מ־1,600 מעלות כאשר חדר את האטמוספירה של כדור הארץ, הצליח לעמוד מול החום הנורא גם כעת ונותר עומד ליד שער הכניסה בתוך המוזיאון, כאשר מסביבו קירות מפויחים ושרידים שרופים על הרצפה.
המילים "טרגדיה" ו"אובדן" עברו כחוט השני בתגובות לשריפה, מזו של הנשיא מישל טמר שאמר כי "200 שנה של עבודה, מחקר וידע אבדו לעד", דרך זו של עובד המוזיאון לשעבר מרקו אורליו קלדס שציין כי "הכל אבוד. העבודה והחיים שלנו היו שם", ועד לתגובתו של המורה לגיאולוגיה ולפלאונטולוגיה רנאטו רודריגז קבראל שהצהיר "זה אסון מוחלט להיסטוריה הברזילאית ולמדע".
"זו קטסטרופה שאי אפשר לתאר", אמר בכאב לואיז דוארטה, אחד מסגני המנהלים במוזיאון. "אלה 200 שנה של המורשת של המדינה שלנו. 200 שנה של זיכרון. 200 שנה של מדע. 200 שנה של תרבות ושל חינוך". "כאשר ראיתי את החדשות על הטרגדיה, פשוט התחלתי לבכות, וגם לכל העמיתים שלי הייתה אותה תגובה - זה אובדן עבור כל העולם", הוסיפה הארכיאולוגית מריה פרנקלין סילבה.
מיד אחרי שהעשן התפזר הופנתה אצבע מאשימה לעבר רשויות המדינה, שקיצצו את תקציב המוזיאון מ־130 אלף דולר לפני חמש שנים ל־84 אלף דולר בשנה שעברה, דבר שהשפיע משמעותית על יכולת התפקוד השוטף של המוסד המדעי החשוב, ויותר מכך - גם על מוכנותו למצבי חירום. בשנת 2015 נסגרו שערי המוזיאון למבקרים לתקופה קצרה מאחר שלא היה אפשר לשלם לאנשי הניקיון ולמאבטחים, ובשנה שעברה אפילו היה צורך לגייס כספים באמצעות מימון המונים כדי לתקן נזקים שגרמו טרמיטים באולם שבו הוצב שלד הדינוזאור.
מנהל המוזיאון אלכסנדר קלנר סיפר אחרי השריפה שרק לאחרונה התקבל אישור לתוכנית שיפוץ נרחבת, כולל התקנת מתזים לכיבוי אש. "תראו את האירוניה", אמר, "הכסף נמצא, אבל המועד חלף". "הכסף שבוזבז על כל אחד מהאצטדיונים - רבע מזה יכול היה להספיק כדי להפוך את המוזיאון לבטוח", הוסיף סגנו דוארטה, בהתייחסו לתקציבי הענק שהופנו לטובת אירוח המונדיאל ב־2014 והאולימפיאדה בריו שנתיים מאוחר יותר.
שר התרבות סרחיו סה לייטו אישר כי למיתון במדינה הייתה השפעה על היערכות המוזיאון וכי מדובר באסון "שניתן היה למנוע". "כמובן שהיה לנו גירעון עצום, אבל ניסינו לפתור את הבעיות", אמר השר, שמיהר גם להטיל את האחריות על מנהלי המוזיאון, שלטענתו לא ניהלו היטב את המשאבים שעמדו לרשותם.
מחכים לשינוי
"זו לא רק היסטוריה ברזילאית שעלתה בלהבות. רבים רואים בכך מטאפורה למצב העיר - והמדינה בכללותה", ציינה קייטי ווטסון, כתבת ה־BBC באמריקה הדרומית, במשפט שמייצג היטב את התחושות בכלכלה החשובה ביותר ביבשת.
בברזיל בכלל, ובריו דה ז'ניירו בפרט, קיוו לנצל את שני אירועי הספורט הגדולים כדי לצאת לדרך חדשה, אולם עוד לפני שנפתח טורניר הכדורגל כבר סערה המדינה בגלל השקעות הענק שהגיעו על חשבון השירותים החברתיים והחינוכיים. זעם זה שב והתפרץ לאחר השריפה.
"העיר הפכה לעיי חורבות", אמרה עמנואל מדיירוש (19), סטודנטית להיסטוריה שהגיעה השבוע להפגין נגד הממשלה בקרבת המוזיאון השרוף. "אין רופאים בבתי החולים, מורים בבתי הספר לא מגיעים לשכר מינימום. זה עצוב מאוד, כי ניתן היה למנוע את כל זה בלי כל השחיתות".
כבר שש שנים ברזיל מתמודדת עם פרשת השחיתות הגדולה בתולדותיה, לאחר שנחשף כי פוליטיקאים ודירקטורים בחברת האנרגיה הממלכתית פטרובראס, אחת הגדולות בעולם, קיבלו שוחד מחברות בנייה ובתמורה העניקו להן חוזים יוקרתיים. יותר מ־200 בני אדם הועמדו לדין בפרשה השערורייתית. הבולט שבהם הוא הנשיא לשעבר לואיס אינסיו לולה דה סילבה, שנידון ל־12 שנות מאסר על קבלת שוחד, ורק בשבוע שעבר מנע ממנו בית המשפט להתמודד על הנשיאות בחודש הבא בשל ההרשעה.
בדיוק לפני שנתיים, בסוף אוגוסט, הודחה הנשיאה דילמה רוסף אחרי שמשפט שנערך בסנאט קבע כי הפרה את חוקי האחריות הפיסקאלית כאשר השתמשה בכספים מבנקים בבעלות המדינה על מנת להסתיר פערים בתקציב. גם יורשה, מישל טמר, מעורב לכאורה בקבלת שוחד. אחוזי התמיכה בו עומדים על נתון חד־ספרתי כמעט מרגע שנכנס לארמון הנשיאות, אולם למרות כל זאת הוא הצליח להתחמק מהדחה וצפוי לסיים את כהונתו כמתוכנן ב־1 בינואר הקרוב.
הבחירות בחודש הבא - הסיבוב הראשון יתקיים ב־7 באוקטובר, הסיבוב השני ב־28 בחודש - צפויות להיות מסקרנות וצמודות ביותר, וההערכות הן כי כ־13 מועמדים ינסו להתמודד על התפקיד, אולם קשה לדעת אם הן יצליחו להביא לשינוי כלשהו - ייתכן שנגע השחיתות כבר חדר עמוק מדי.
עדות לכך סיפקה מפלגת הפועלים, שעל אף שנשלח לכלא תכננה להריץ את לולה לכהונה חדשה, ורק החלטת בית המשפט בשבוע שעבר עצרה זאת. לולה עצמו עדיין לא התייאש ואף ערער לאו"ם כדי שימנע את ביצוע ההחלטה.
המועמד המוביל להחליף אותו הוא פרננדו חדד, שהיה אמור לשמש סגן הנשיא, אולם השבוע הודיעה התביעה כי גם חדד מואשם בקבלת שוחד מחברת בנייה בעת שהתמודד לראשות העיר סאו פאולו לפני שש שנים. אם יורשה להתמודד בבחירות, התמיכה הנרחבת שלה זוכה המפלגה בקרב מצביעים רבים עוד עשויה לשלוח את חדד - במיוחד אם יקבל את ברכתו הפומבית של לולה - לסיבוב השני, ואף לארמון הנשיאות, ולהבטיח שהמדינה החשובה ביותר באמריקה הלטינית תמשיך לחפש את היציבות המקווה.
מי שינסה לנצל את התסכול מהמערכת הפוליטית ומהשחיתות הוא מועמד מפלגת הימין, ג'איר בולסונרו, שכבר זכה לכינוי "טראמפ של ברזיל" בשל תמיכתו בהגדלת מספר בעלי הנשק ועמדתו התקיפה נגד פושעים. בולסונרו, איש צבא לשעבר, תושב ריו דה ז'ניירו, שהפך לחבר קונגרס, הביע את תמיכתו במשטר הצבאי ששלט בעבר בברזיל, השמיע אמירות שערורייתיות נגד הקהילה הגאה ונשים, ואף ביטא עמדות נוקשות נגד הפלסטינים, בניגוד לתמיכה המסורתית של ממשלות השמאל בברזיל.
"השאלה הגדולה בנוגע לבולסונרו אינה אם הוא יכול להפוך את ברזיל ל'גדולה שוב'", כתב השבוע ג'יימס רוברטס ממכון הריטג' ביומון השמרני "וושינגטון טיימס". "השאלה היא אם הוא יכול ליישם את הרפורמות הקשות שלהן זקוקה ברזיל על מנת להגשים את הפוטנציאל האדיר שתמיד היה לה".