כשאריאל פלק (93) היה בן 14 נפלה עירו לודז' שבפולין בידי גרמניה הנאצית. אביו, שהיה מחנך ומבקר תיאטרון, נמלט לרוסיה כדי לחמוק מהגורל המר שציפה ליהודים בעיר מתוך מחשבה שיתאחד עם משפחתו לאחר מכן. אבל אריאל לא ראה אותו מאז. הוא, אמו ואחותו נדדו בין ערים בפולין, אבל לבסוף השיג מנגנון הסלקציה הנאצי גם אותם.

באחת האקציות נשלחו אמו ואחותו למחנות השמדה. הוא ניצל: "למה הלכתי לימין במקום לשמאל? איני יודע, אבל כך ניצלתי", הוא מספר. "הגרמנים שלחו אותנו ככוח עבודת פרך למפעל. ישנו על בטון ועבדנו כל היום בקור אימים. פרוסת לחם הייתה שווה יותר מזהב". לאחר מסע תלאות בקץ המלחמה, הוא הגיע ארצה בספינת המעפילים "חיים ארלוזרוב" והקים משפחה. לפלק שני בנים, נכדים ונינים.

פלק אוהב לשמוע הרצאות ולשחק ברידג', אבל בשנים האחרונות הצטמצמה חברת השחקנים הקבועים שלו לאט־לאט. אסתר נקש, מטפלת סיעודית של עמותת מטב, מלווה אותו שלוש פעמים בשבוע בביתו, מסייעת לו, מכינה לו אוכל ואורחת לו לחברה. "אני לא לוקח תרופות ולא הולך לרופאים" הוא עונה לשאלה מה סודו.



במסגרת פרויקט "מחזירים אהבה" של עמותת מטב, יוצאים במהלך החודש אישי ציבור רבים לחלוק כבוד לבני הגיל השלישי בישראל כדי להדגיש את תרומתם של בני הדור המבוגר, בהם דור המייסדים, לחברה הישראלית.

גם פלק זכה השבוע לביקור הוקרה מטעם ח"כ ד"ר נחמן שי (המחנה הציוני), יו"ר משותף של שדולת הכנסת למען הקשיש. "הדור המבוגר הקים את המדינה, ואנחנו צריכים להוקירו, לכבדו ולדאוג לו. אני רואה בכך חובה מוסרית כלפיהם וכלפי הדורות הבאים", אמר.