אשדוד מסמלת, אולי יותר מכל עיר אחרת, את הדשדוש של מפלגת השלטון. בבחירות שעברו 36% מהמצביעים הכניסו לקלפי פתקי מחל, יותר מפי שניים ממצביעי ש״ס, 17%, שהיו במקום השני. שלא לדבר על מפלגת העבודה, שהשתרכה הרחק מאחור עם 6% בלבד. אם שם היה צריך להרכיב קואליציה, לא הייתה בעיה.
אבל הרבה השתנה בשנתיים האחרונות. אשדוד ספגה מהלומות קשות במבצע צוק איתן, שר התחבורה ישראל כץ נלחם בעד הרפורמות בנמלים, כשחלק גדול מתושבי העיר חי ואוכל מהנמל. לא סתם בוטלה עצרת בחירות שתוכננה באחד מאולמות השמחה. לא רצו שם שראש הממשלה בנימין נתניהו ייתקל בכעס שהצטבר.
לא רצו, למשל, שיפגוש את משה כלב בן ה-68, פנסיונר של הנמל שהתהלך בשבוע שעבר ברחובות בחולצה שעליה הכיתוב הברור "אני פנסיונר של חמאס". כלב וחבריו לא שוכחים לראש הממשלה את תשדיר הבחירות שבו הכניסו אותם ביחד עם מחבל חמוש לאותה קבוצת תמיכה.
"תמיכה עלק", כלב נחר בבוז. "כל המדינה זקוקה עכשיו לקבוצת תמיכה אחרי מה שביבי עשה לנו. הייתי ליכודניק והיום חס ושלום שאצביע למפלגה הזו. בשום פנים ואופן. עוד מעט הוא יגיד שהנחתי את הפצצה בנמל, זו שהרגה את חברי. מאז שהוא בשלטון הליכוד הוא סתם קיצוניות לא ברורה".
כמה חושבים כמוך?
"הרבה. לדעתי הוא לא יעבור את ה-19 מנדטים. יהיה לו כאן הרבה פחות, למרות שאתה מכיר ליכודניקים, אנשים מאוד מרובעים. יגידו לך 'אני לא מסוגל לבחור במישהו אחר'. גם אני לא מסוגל, אבל אני אבחר. אני לא בוז׳י ולא כחלון, אני מחזיק מיאיר לפיד. הוא לפחות ישר".
משה כלב. "כל המדינה זקוקה עכשיו לקבוצת תמיכה אחרי מה שביבי עשה לנו"
זו הנקמה
אשדוד היא העיר החמישית בגודלה בישראל. עצומה בשטחה, כל הזמן צועדת קדימה. קליטת עלייה נרחבת, אוכלוסייה חרדית מתפתחת. אלה כבר לא 22 המשפחות הראשונות שהגיעו בנובמבר 1956 ממרוקו. לכן כל שאלה פוליטית קטנה היא כמו זריקת גפרור לשדה קוצים.
"הכל מתנהל במדינה הזו בניוטרל", נאנח יהודה אוחנה. "אני צופה בתשדירי הבחירות ומהר מאוד סוגר. מגעיל. כל אחד 'אני אעשה, אני אעשה'. רק ייגמרו הבחירות ומי יראה אותנו בכלל".
אוחנה ישב לקפה של בוקר עם חבריו לפרלמנט. בחיים הוא לא הצביע וגם לא מתכוון, בגלל חוסר האמונה במנהיגים. "זו שריטה", אבחן נתן ברייר שישב לידו. "אין מה לעשות. הוא בן 68 ויש לו שריטה גדולה. צריך לשלול את ההטבות מבן אדם שלא מצביע".
אוחנה מחה: "אז מה, שייקחו אותי בכוח מהבית? לא רוצה". נתן התפלא: "אבל זה עדיין עתיד המדינה. אני לא חושב שבוז'י פחות טוב מביבי. הרי כל אחד עובד עם 50 יועצים ומה שמעניין אותי כעת זה במיוחד המצב הכלכלי. יש לי ילד בן 32 שאין לו שום סיכוי להגיע לדירה וכרגע לא גומר את החודש. לכן אני הולך עם לפיד. הוא לא אכזב ואני מערכניק מאז ומתמיד".
נתן לא היה היחיד בשולחן, גם צביקה החליט להמשיך עם יש עתיד. "אני מחל מהבית, אבל הם תמיד הולכים עם החרדים ואני לא מוכן שהחרדים יהיו בקואליציה", הוא אומר. "אני ואתה מפרנסים אותם ולכן אין בריאות, אין רווחה, אין דיור. לפיד התחיל לעשות משהו בכיוון".
היחיד בשולחן שאמר שימשיך עם הליכוד היה אמיל פרץ. הוא גם נתן הסבר משכנע: "לא כל כך עקבתי אחרי מה שקרה כאן. עבדתי בשנתיים האחרונות בחוף השנהב באפריקה ורק עכשיו חזרתי, לכן אני לא מחליף את ביבי".
אל הישיבה הצטרף באיחור קל חיים סרוסי, פנסיונר מהנמל, אחיו של מישל, שהיה מראשי הוועד ומהאנשים החזקים ברציפים. במשך שנים היה מיעוט בעיר, עכשיו יש לו סיבה טובה להרים ראש.
"אני המחנה הציוני, איש הפועל, הנמל", אמר. "אז נכון שחלק גדול הלך לליכוד, אבל הדגל האדום תמיד היה מונף. נשארתי בגלל האידיאולוגיה. כל עוד יש קפיטליזם, הממשלה לא יכולה להיות טובה. דואגים לעשירים. בתקופת המערך, איך חיו? אולי הרוויחו גרושים, אבל תמיד הסתדרו. אני לא יכול להחליף מפלגה. זה הבית שלי״.
סרוסי הביא חדשות טריות שגם סניף הליכוד בעיר כבר לא חזק כמו פעם, יש יותר מדיווחים על סכסוכים פנימיים. ״זה מזכיר לי כשמפלגת העבודה הייתה בשיאה והתחילו הסכסוכים״, אמר. ״זה מה שקורה להם היום״.
אתה חושב שרעיון הרפורמה בנמל ישפיע על הבוחרים?
״בטח, העובדים הצעירים מפחדים על הפרנסה. יבנו עוד נמל, הם יאכלו חרא. הם יעזבו לבד, הרי נמל בנוי על פרמיות. אם לא תהיה עבודה, הם יסיימו עם 5,000 שקל בחודש. אני לא אובייקטיבי כאיש מפלגת העבודה, אבל לא טוב, בוא תיתן צ׳אנס. יותר גרוע לא יכול להיות. לא יצליח? אחרי שנתיים תוריד את בוז'י״.
על מצב הבוחרים בנמל סיפר לנו ליאון בן־גיגי, מתווך דירות, חובש כיפה. לבית הכנסת שלו מגיעים הרבה אנשי נמל. ״אף אחד מהם לא מצביע לי־ כוד״, הוא אומר. ״עכשיו כולם יבחרו את הרצוג. זה כנראה בגלל שישראל כץ נכנס בהם. זו הנקמה״.
בן־גיגי עלה מפריז לפני 17 שנה, אבל במקור הוא ממרוקו. פגשנו אותו ברחוב עם דוד אסיאג, שהיה שכן שלו ברבאט והיום מייבא גלידות מסנט. פטרסבורג לטובת העולים מרוסיה.
״גדלנו בשכונה עם ערבים״, סיפר אסיאג. ״אנחנו יודעים שאם אתה נותן להם אצבע הם לוקחים לך את כל היד. לכן הכי חשוב כאן זה הביטחון. תהיה חזק בביטחון, תהיה לך כלכלה חזקה. נתניהו עשה טעות שלא הלך עד הסוף בצוק איתן. אם היה פוטין במקומו, תוך יומיים לא היה נשאר כלום מעזה״.
פחד ממהפך. במטה הליכוד באשדוד
בן־גיגי הסביר שאי אפשר היה ללכת עד הסוף בגלל יחסי הכוחות ודעת הקהל העולמית, אבל גם הוא החזיק באותה גישה לוחמנית: ״עם הערבים לא יהיה פה שום דבר. לא רק העולים מצרפת חושבים ככה אלא כל מי שעלה לארץ. רק שתדע שאין כאן שמאלנים באשדוד״.
תצביע ליכוד?
״אני ליכוד, אבל אני כמעט בטוח שנתניהו יהיה ראש ממשלה, לכן אני רוצה שיהיה לו שותף חזק ואלך על בנט. יש הרבה דברים שביבי לא עשה, אבל אנחנו צריכים גבר כמוהו, כזה שלא מפחד מאובמה. הלך ונכנס בו כמו שצריך״.
יהיה פה רע
השטח הליכודניקי די רדום באשדוד. היא לא נראית כמו עיר שחייבים להילחם עליה לפני שתיכבש סופית על ידי כוחות האופל.
במטה באזור התעשייה פגשנו את יעקב מלכה, יקיר העיר, בן ה־76, מי שהיה מנהל בכיר בבנק הבינלאומי ודיפלומט בשגרירות ישראל בבלגיה, איש חרות ותיק.
מלכה בא לקחת פוסטרים ושלטים כדי לתלות סביב ביתו. ״אשדוד הייתה תמיד מעוז של הליכוד״, סיפר. ״בזמני, חודשיים לפני בחירות, העיר הייתה תוססת. לא יודע מה קרה למנהיגים שלנו היום, נרדמו. השטח רדום. באתי לפה כדי לדעת במה אני יכול לעזור. כואב לי לראות את ציפי ובוז'י, שאני מכיר כל אחד מהם. חס וחלילה שלא ייקחו את השלטון, כי יהיה פה רע״.
תלך לך המדינה?
״אני מפחד ממהפך, אבל לא צריך להגזים. על ציפי אני לא סומך, זו לא גולדה מאיר, אבל בוז'י, השורשים שלו חזקים כאן. האבא והסבא שלו. הוא בסדר, אבל גם סוציאליסט וכבר לא קיים סוציאליזם. אומרים שבוז'י יפתח במשא ומתן ויקרב את השלום, אבל אף מפלגה לא תעמוד בזה. רק הליכוד יביא שלום״.
יעקב מלכה. "אני סומך על ביבי"
מלכה סיפר שהיה מאנשיו של אריק שרון, אבל גם על ראש הממשלה הנוכחי הוא עדיין סומך. ״בושה וחרפה שמ־ תעסקים איתו על בקבוקים, עם רהיטי גן שהעביר ממקום למקום״, הוא נוזף. ״זה ראש ממשלה, דבר איתי על הדיור a ואני אענה לך. אנחנו מאבדים את המדינה ועל ביבי אני סומך באש ובמים. הוא יגיד אני קומוניסט, אני אלך איתו. אתה יודע מה אומרים עליו בעולם? חבל שתחליפו את האיש, איפה יש עוד אנשים כמוהו?״.
מלכה יצא מהמטה. לפני שנפרדנו הוא אמר: ״אתם ממעריב בסדר, מאוזנים״.
ככה הם פני הדברים ערב הבחירות באשדוד. כל אחד רואה את התמונה מנקודת מבטו הסובייקטיבית. ההוא שם לב לעבודה בנמל, השני ליוקר המחיה, השלישי נפגע מהפוליטיקאים. אין כבר אידיאולוגיה צרובה של פעם, עכשיו זה חשבון אישי שייסגר מאחורי הפרגוד, בקלפי.
צילומים: אריאל בשור