עם הגב לקיר: הדראגיסטית קיי לונג מתאוששת מהביקור הטראומתי בכותל

בפוסט שהעלתה לפייסבוק בתחילת השבוע, תיארה בקצרה את מה שקרה: "הגענו לכותל עם חבר שהגיע ממדריד. מגיל קטן מלמדים אותנו שאם נשים פתק בכותל תפילותינו אולי יתגשמו. לצד של הנשים הרבנית אסרה עלי להיכנס בטענה שאני לא אישה. לצד של הגברים אסרו עלי להיכנס כי אני לא שמה כיפה ואני לא 'גבר'. גם ככה לא מרגישה בנוח בצד הזה. בקיצור כל שנותר הוא להצטלם ולהגיד תפילה מרחוק בתקווה שתיענה. הרי האל הוא בכל מקום. ואוהב את כולנו".

התגובות, הלייקים והשיתופים לא איחרו לבוא. היו שהזדעזעו והיו, כצפוי, כאלה שהעדיפו להטיף לקיי לונג מוסר. מבחינת קיי לונג, הדרמה לא הייתה גדולה כל כך, אבל ההדים שנוצרו בעקבות הפוסט בהחלט הצליחו להפתיע אותה. “לא העליתי את

הפוסט הזה במטרה לעורר איזשהו עניין או בלגן", היא אומרת. "באמת היה לי צורך באותו הרגע לשתף ואולי באיזשהו מקום גם להגיד למי שנמצא בסיטואציה כזו והוא כמוני, שייקח בחשבון שזה מה שיקרה לו".

"כמו שכתבתי בפוסט, הגיע חבר מספרד והחלטנו לנסוע לירושלים. הוא כמובן שמע על הכותל ורצה לבקר שם. הגענו לכותל, הוא הלך לצד של הגברים ואני, שמרגישה בצד של הנשים יותר בנוח, הלכתי לשם. המקום מגודר ובכניסה עמדה מישהי, לא יודעת מי היא בדיוק, שפשוט צעקה עלי ‘אתם לא יכולים להיכנס’. מרוב שהיא הייתה מבולבלת, היא לא ידעה איך לפנות אלי, אם כגבר או אישה, אז היא קראה לי ‘אתם’. 

ואני רוצה להבהיר משהו: זה לא שהגעתי לשם בדראג. הגעתי כמו שאניביומיום. יש לי שיער ארוך, אני מתאפרת קלות כמו כולן, אני לובשת סקיני וטישירט וככה הגעתי. דראג קווין זה מקצוע שאני מתעסקת בו, אבל אני לא מסתובבת בדראג ביומיום. ובכל מקרה, זו זכותי להגיע לכל מקום שאני רוצה ואם אני מרגישה יותר נוח בצד של הנשים, זו זכותי".

"מן הסתם, הייתי בהלם. כשאני חושבת על זה עכשיו, אני אפילו לא בטוחה שהייתה לה סמכות להגיד לי אם מותר לי להיכנס או לא. אמרתי לה שאני לא מבינה מיהי שתחליט מי גבר ומי אישה. ואז פניתי לאזור של הגברים, לא במטרה להיכנס - גם ככה אני לא אשים כיפה ואני לא מרגישה שם בנוח - אבל התקרבתי כי רציתי לראות את החבר שבאתי איתו. ואז התחילו לצרוח עלי שם שהצד של הנשים הוא בכיוון השני".

היא מספרת שקיבלה מאות תגובות בהודעות פרטיות, לא מעט מהן גם מנשים דתיות שנחרדו לשמוע על מה שקרה. “פנו אלי המון נשים והציעו להתלוות אליי לכותל", היא אומרת. "הן היו בהלם ממה שקרה. לפי כמות התגובות שקיבלתי, הבנתי שהנושא הזה מטריד הרבה מאוד אנשים. אבל לי חשוב להבהיר שאני לא אדם דתי. אני לא מבינה בתפילות וגינונים דתיים. בסך הכל, כמו כל ישראלית, גם אני חונכתי על כך שאפשר לשים פתק בכותל ולבקש את מה שאת רוצה".

בדיעבד היא מתחרטת רק על דבר אחד, שלא עמדה על שלה והתעקשה להיכנס למתחם הנשים בכותל: "כשאני חושבת על זה עכשיו, אולי לא הייתי צריכה לוותר, אבל לא היה לי רצון לייצר דרמה ובלגן. אני בן אדם שמאוד עומד על העקרונות שלו, אני לא בן אדם שמוותר בקלות, אבל באותה המידה, אני גם אדם שמכבד את הצד השני. מאוד חשוב בעיני לקבל את האחר ולכבד. סה טו. כמו שאני כיבדתי והלכתי הצדה, היא הייתה צריכה לתת לי להיכנס, לעשות את התפילה שלי ואולי אם זה ממש מטריד אותה, לגשת אלי אחרי ולהגיד לי שהנוכחות שלי שם הפריעה לה. יש לי המון סובלנות".

 

מתחרטת שלא התעקשה להיכנס. קיי לונג בכותל. צילום : מתוך פייסבוק

קיי לונג, שנולדה בשם אבי קיפרמן, חיה כאישה לכל דבר. היא נולדה וגדלה למשפחה מרובת ילדים בבאר שבע והחלה להופיע כדראג בסוף שנות ה־ 90. היא עשתה דרך ארוכה ממועדון “הפורום" המיתולוגי בבירת הנגב וכבשה את במות המועדונים הכי גדולים בארץ. היא השתתפה בתוכניות טלוויזיה, פרסומות וקמפיינים, נבחרה לאחת מ-50 המשפיעים בקהילה הגאה ובשנה שעברה כיכבה במחזמר “דבר מצחיק קרה" בתיאטרון הקאמרי, לצדם של שלמה בראבא, עירית קפלן ואיתי טיראן.

בימים אלה היא החלה להעביר סדנאות סטיילינג יחד עם אייל חדד, לנשים מכל המגזרים והאוכלוסיות. “ישגם לא מעט נשים דתיות שמגיעות לסדנאות שלי", היא מספרת. לדבריה, הסוד שלה הוא לא רק להיות מצוינת במה שהיא עושה, אלא גם לקבל את עצמה בהשלמה. “העניין הזה עם המונחים אף פעם לא ברור באופן טוטאלי וזה כל העניין", היא מסבירה. "אני נראית כמו אישה, אני חיה כמו אישה,  בל לא עשיתי ניתוח לשינוי מין. האם זה הופך אותי לפחות אישה? מי קבע?

בסכמה הזו שבין גבר לאישה, יש הרבה מאוד אמצע ואני נמצאת שם. אם מחפשים ומתעקשים על הגדרה, אז ההגדרה היא פשוט ‘בין לבין’. אבל אני לא חיה בהגדרות, בטח לא של אנשים אחרים,  ואם נוח לי בצד של הנשים, מי יקבע בשבילי שאסור לי? גם במקלחות ושירותים ציבוריים אני נכנסת לנשים, כי שם אני מרגישה הכי בנוח. כל מי שמסתכל עלי מבין שיש כאן בנאדם שבחר שלא לחיות כגבר, אז למה למנוע ממני?"

“תראי, אני חיה בשלום עם עצמי וטוב לי עם עצמי, כולם סביבי תומכים ואוהבים אותי, יש לי עבודה והצלחה. השתתפתי במחזמר בקאמרי עם אנשים שהם מהדור של ההורים שלנו והם היו כל כך מקסימים ומקבלים. אני נתקלת מן הסתם בתגובות, כמו כל אחת אחרת. אם ערבי, לצורך העניין, ייכנס לאיזשהו מקום עם כאפייה, יגידו עליו ‘יו, ערבי’.

"זה אותו הדבר. לא הייתי מתעכבת בכלל על מה שקרה בכותל אלמלא היה חשוב לי להעלות את המודעות לנושא בשביל כל הנערים והנערות שחיים כמוני, אבל אין להם את הקבלה העצמית והתמיכה מהסביבה שיש לי והם עדיין צריכים להתמודד עם תגובות כאלה על בסיס יומיומי. אז אני חזקה ויש לי ביטחון ובאמת עזבתי את הכותל ולא עשיתי מהומה, כי אני מכבדת דתיים ואת המקום. שתביני, בעלי הוא דתי לשעבר ואמא שלו עדיין אישה דתיה מסורתית והיא חברה ממש טובה שלי והיא מכבדת כל אדם באשר הוא. אז מי החליט שתהיה את ההפרדה הזו, שאני מניחה שהיא נובעת מעניינים דתיים יהודים? למה אני לא יכולה להיכנס לצד שאני רוצה? מי מחליט? האישה בכותל מחליטה אם אני גבר או אישה? ממש לא".

"הסיפור של אמילי עמרוסי הוא שהיא לא מקבלת ולא מכבדת. זה הכל. היא אמרה שדראג הורס את הקהילה הגאה. מי את שתחליטי? חוצפנית. אני בטוחה שאם הייתי יושבת איתה אחת על אחת, היא הייתה מתאהבת בי. אני חושבת שגם אם זה משהו שכל כך מטריד אותה, יש כנראה משהו שמפריע לה בפנים, בפן האישי. בנאדם שזה כל כך מפריע לו, כנראה שבתוך תוכו או בסביבה הקרובה שלו, יש דבר שגורם לעניין הזה להתעורר".

מה היית אומרת לנער או נערה שאין להם סביבה תומכת כמו שלך? “שבתור התחלה, יבחרו סביבה תומכת ואוהבת. זה אחד הדברים הכי חשובים. במידה שיש סביבם אנשים שלא מקבלים,להתנתק מהם. לא משנה אם זה החבר הכי טוב, אח או אחות או הורים. אין שום סיבה להיות בסביבה הזו. מעבר לזה, אחד הדברים החשובים זה להיות מי שאתה כמובן, עם ביטחון, כי כשאתה עם ביטחון ואתה מעביר את זה הלאה וגם הסביבה שלך מקבלת אותך בביטחון". 

"כל הריאיון הזה והפוסט שהעליתי הם בעיקר בשביל הילדים וההורים של הילדים האלו. חשוב לי להעביר הלאה. בפעם הבאה שיקרה לי דבר כזה, אני מניחה שאגיב אחרת. אני שמחה שהפעם פשוט הלכתי משם. מה, היית רוצה לקבל ידיעה מחר שדראגיסטית הלכה מכות בכותל? בחרתי לא ללכת בדרך הזו, אבל אם הסטטוס הזה עורר כל כך הרבה תגובות כנראה שזה נוגע למספיק אנשים".