הודעה המשותפת שפרסמו לאחרונה משרדי החוץ של ישראל ופולין, לציון 25 שנה לחידוש היחסים הדיפלומטיים בין המדינות, מציינת את חלקה של ורשה בהעלאת יהודי ברית המועצות ארצה. מסמכים ופרטים חסויים ששוחררו לפרסום על ידי הממשל והארכיונים הרשמיים במדינה שופכים אור על השתתפותה במבצע נרחב שתוכנן עוד ערב כינון היחסים, והחל זמן קצר אחרי חידושם.



הפולנים הביעו עניין רב במסירת ה"נדוניה" הזו, כדי להמחיש את רצונם הטוב ואת החרטה בגין הנסיבות שהובילו לניתוק הקשרים עם ישראל אחרי מלחמת ששת הימים והגילויים האנטישמיים החמורים שנלוו למהלך, בעידוד השלטונות. אך הפרק המרתק בסיפור העלייה עוסק במלחמה החשאית שהתפתחה, בהשתתפות שירותי ביון וארגוני טרור ערביים, כשברקע עסקאות מימון מפוקפקות.
תגובה ערבית

קצת יותר מעשור אחרי המסע האנטישמי של שנת 1968 , שזכרו מהדהד בנאומו של מנהיג המדינה הקומוניסטי ולדיסלב גומולקה, שבו ניתן לצפות במוזיאון החדש של יהדות פולין, ניסה הממשל הפולני לעודד מחוות פיוס כלפי ישראל. במסגרת אחת מהן, הוענקה לכותב שורות אלה האפשרות לסקר ב-1979 עבור העיתון "דבר" את ביקורו הראשון בפולין של יוחנן פאולוס השני, כאפיפיור הפולני.

מאז התקיימו ביקורים עיתונאיים נוספים ושיתופי פעולה אקדמיים, כולל עידוד לימודי עברית, אבל המגעים המדיניים הפורמליים החלו רק אחרי הבחירות החופשיות הראשונות.
 
הממשל הקומוניסטי האחרון במוסקבה, בראשות מיכאיל גורבצ'וב, החל לאפשר בשנים 1988 ו-1989 את הגירת יהודי ברית המועצות, שהיו עד אז מסורבי עלייה. בהמשך, ב-1990 , העלייה ניפקה אלפי יהודים בכל חודש, אבל ראש הממשלה יצחק שמיר חפץ בהפיכתה להמונית. הציפייה הייתה לחצי מיליון עולים לפחות, אבל ברית המועצות נמנעה מצעדים דרמטיים מדי, כדי שלא לפגוע ביחסיה עם מדינות ערב.
 
הסובייטים חזרו בהם מהסכמתם לאפשר טיסות ישירות ממוסקבה. שר החוץ אדוארד שוורדנדזה הבהיר כי שיפור היחסים עם ישראל יהיה הדרגתי, כאמור כדי לא להרגיז את הגורמים הערביים. במקביל ישראל כוננה יחסים דיפלומטיים עם הונגריה בספטמבר 1989. חברת התעופה ההונגרית "מאלב" החלה בהטסת יהודים מברית המועצות לישראל, אבל הטיסות הופסקו בגלל איומי הטרור הערבי נגד ההונגרים.
 

ביקש לקדם באופן דחוף את קשרי המסחר עם פולין. פרס. צילום: סקופ 80
 
כעבור חודשיים ביקר בפולין שמעון פרס, ממלא מקום ראש הממשלה ושר האוצר. בשיחותיו עם מנהיגי פולין, לקראת חידוש היחסים הדיפלומטיים, הוא ביקש לקדם באופן דחוף את קשרי המסחר. בוורשה לא מיהרו למלא אחר הבקשה, משום שמדינות ערביות העסיקו עובדים פולנים רבים, בעיקר כפועלי בניין, ולשם כך נדרש משא ומתן עדין עם הערבים ועם אש"ף. פולין הייתה פתוחה לשיתוף פעולה אחר.
 
ב-27 בפברואר 1990 חתמו שרי החוץ משה ארנס וקז'ישטוף סקובישבסקי על הפרוטוקול לחידוש היחסים הדיפלומטיים. ראש הממשלה הלא קומוניסטי הראשון של פולין, תדיאוש מזובייצקי, הצהיר כי "כינון היחסים עם ישראל הוא מחיקתה של המדיניות השגויה מהשנים 1967 ו-1968 . רציתי להדגיש זאת בעצם נוכחותי בטקס". פולין שימשה כבר ב-1957 תחנת מעבר של יהודים מברית המועצות לישראל. רשמית, היה מדובר ב"פולנים חוזרים". וכשארנס העלה את הדחיפות של ההגירה ארצה, מצאה ממשלת פולין את ההזדמנות להפגין מחויבות לידידות המחודשת.
 
ב-8 במרץ העבירה שגרירות ישראל בוורשה פנייה רשמית לשלטונות פולין לקבלת סיוע משום ש"הנתיבים שנוסו עד עכשיו, בוקרשט ובודפשט, התבררו כלא מספיקים", לנוכח מגמת הגידול במספר המהגרים.
 
החוקר תומאש קוזלובסקי מספר בכתב העת "פוליטיקה" כי ב-9-10 במרץ התקיימו שיחות בין נציגי הסוכנות היהודית לחברת התעופה "לוט". המספרים, מבחינת ישראל, עמדו על 850 אלף עולים במשך מספר שנים. נציג שגרירות ישראל, דוד, שלהערכת השירותים הפולניים עמד בראש פעילות המוסד באירופה, העלה באפריל צורך מיידי של העברת עד 300 אלף איש. ראש הממשלה מזובייצקי, מצדו, הבטיח בפגישה עם ראשי הקונגרס היהודי-אמריקאי כי פולין תסייע בעלייה במסגרת התחייבות מוסרית לנוכח האירועים האנטישמיים במדינה אחרי מלחמת העולם השנייה ובשנת 1968, שגריר מצרים בפולין הביע במקביל את דאגת המדינות הערביות לנוכח "השמועות על מעבר יהודי ברית המועצות בפולין בדרכם לישראל".
 
ארצות הברית, לעומת זאת, הביעה את הערכתה לסיוע. השגריר ג'ון דיוויס אף הסכים לסייע לפולנים בתחום הלוחמה בטרור. מזובייצקי נפגש בנושא זה עם ראש ה-CIA , וויליאם וובסטר.
 
כאמור, חברת התעופה ההונגרית הפסיקה את טיסותיה בגלל איום הטרור הערבי. החברה הודיעה כי היא "מוכנה להמשיך בטיסות השכר לישראל בתנאי שלא יהיו יהודים סובייטים במטוס". לפי דוח של שירותי הריגול הנגדי של פולין, פעלו אז שלושה ארגוני טרור ערביים בשטח הונגריה. הם נהנו במשך זמן רב מחסות של השלטון במשטרים הקומוניסטיים. בין הארגונים קבוצתו של אבו נידאל, שהוא עצמו התארח לא פעם בפולין.
הפולנים קיבלו מידע מדאיג משגרירות ברית המועצות והקג"ב על ועידת פסגה של ארגוני הטרור הערביים בסוף שנת 1989 , שבה הוחלט לתקוף רשתות תחבורה בפולין בתגובה לכינון היחסים הדיפלומטיים עם ישראל. במרץ  1990 דווח כי חיזבאללה מתכנן פיגועים בנציגויות דיפלומטיות של ברית המועצות ופולין. דוד הזהיר את בני שיחו הפולנים ש"יש סבירות גבוהה לפיגועים מצד ארגוני הטרור".
דממה תקשורתית
שלטונות פולין עסקו, אפוא, באבטחת "מבצע גשר". ב-29 במרץ התקיימה ישיבה בין משרדית, שהחלטותיה נמסרו למחרת לשגריר ישראל, מרדכי פלצור. פולין דרשה שהוצאות המבצע יכוסו על ידי ישראל, ושתינתן קדימות לאבטחת ביטחונם של אזרחי פולין, נציגויותיה ומטוסיה. ישראל הסכימה לתנאים אלה. ראש הממשלה מזובייצקי הורה להטיל איפול על הנושא באמצעי התקשורת.

שירותי הביטחון עקבו אחרי איתותים מדאיגים שנאספו משלושה מקורות: נציגויות דיפלומטיות במזרח התיכון, קבוצות של אזרחים זרים שנחשדו בקשר עם ארגוני הטרור, וריכוזי זרים, בעיקר מוסלמים וערבים, בערים הגדולות בפולין. בנוסף, ריכוזי האנטישמים והלאומנים הפולנים היו תחת פיקוח. הסימנים המדאיגים ביותר התקבלו מביירות. העיתון "א־ספיר" פרסם מכתב איום של "ארגון הפעולה המהפכנית של חזית ההתנגדות הערבית" על שמו של סולימן אל־חלבי. הממונה על שגרירות פולין בביירות דיווח כי "למרות הבטחת שלטונות לבנון לערוב לביטחון האזרחים והמוסדות הפולניים, זוהי פיקציה בנסיבות השוררות בביירות. על הנציגויות ממשיך לשמור שוטר אחד בלבד".
 
התוצאות לא איחרו לבוא. ב-30 במרץ הותקף בירי מנשק אוטומטי זוג פולנים ששהו בביירות מטעם חברת "אנימקס". בוגדן סרקיס נורה בראשו ובירכו. אשתו אווה נפגעה משני כדורים ברגליה. במקביל הצטברו ידיעות על כוונת ארגון לא ידוע עד אז, בשם "הצבא האסלאמי לשחרור פלסטין", הקשור לפלג של חמאס, לפתוח בסדרת פיגועים נגד דיפלומטים, נציגויות ומשרדי חברות תעופה סובייטים ופולניים.
 
בתגובה, הקימו הפולנים ב-10 באפריל מערך תיאום לפעולה נגד הטרור. בראשו הוצב ראש שירותי הריגול הנגדי, הגנרל זביגנייב סארביץ'. המערך החדש התמקד בארגוני הטרור הערביים, אך הקמתו נוצלה גם כדי להתעניין בפעילות של קבוצות קיצוניות, אנרכיסטיות ואנטישמיות, בצד מיעוטים, ערבים ויהודים.
 
הממונה על המערך בשדה התעופה בוורשה, רס"ן יז'י דזיבולסקי, העיד על פעילות ריגול ענפה מצד דיפלומטים ערבים, ש"השתדלו מאוד להשיג מידע מפורט בנושא הטיסות. במיוחד הסורים, שהשגרירות שלהם עברה כל גבול דיפלומטי מקובל. הם הגיעו לאתרים אסורים וצילמו מתוך רכב דיפלומטי, כי ידעו שאם יצאו החוצה הם ייעצרו. הם גם הציעו שוחד גבוה תמורת מידע".
 
במקביל התהדק שיתוף הפעולה בין הביון הפולני והישראלי. בחודש מאי 1990 הגיעו אנשי המוסד למפגש עם עמיתיהם הפולנים, שהתעניינו במיוחד בהישגי שיתוף הפעולה שהתקיים עד אז עם ההונגרים בתחום זיהוי הטרוריסטים. המוסד התחייב לסייע לפולנים להשיג ציוד מתקדם וכן להכשיר סגל נוסף ללחימה בטרור.
 
אחרי המומחים הישראלים הגיעו האמריקאים. מי שהיה ממונה על הגנת הנציגויות הפולניות בחו"ל, סלבומיר פטליצקי, סיפר על החשש מפיגועים מצד רב-המחבלים, שהכירו היטב את פולין: "בשנות ה-80 אבו נידאל ואבו דאוד שהו בוורשה. היו להם קשרים לא רק בדרג הפוליטי. הם בוודאי הקימו גם רשתות. הם מצאו אנשים שהיו מוכנים לשתף איתם פעולה. הייתי משוכנע שהיה צורך בהקמת יחידה צבאית ללחימה בטרור". הצעה זו אומצה. ב-13 ביולי חתם שר הפנים קז'ישטוף קוזלובסקי על הקמת היחידה, אולם היא לא השתתפה ב"מבצע גשר". 
תמורה כספית
הפרטים האחרונים בתוכנית הושלמו  בחודשים אפריל ומאי. חברת התעופה "לוט" הוסיפה מטוסים לטיסות השכר, בשיתוף שלוש חברות נוספות, ביניהן אחת צרפתית ואחת הולנדית. ואולם אז התעוררה בעיה בהרכבת הצוותים, משום שחלק מטייסי "לוט" סירבו לטוס לישראל. במקביל נמשכו המגעים עם "אירופלוט" הרוסית. נוצרו גם מתחים מול "אל על". בתוך כך, החברה הפולנית רצתה לחרוג מן ההסכם ההתחלתי שנחתם, בגלל התנודות במחיר הדלק, אולם ישראל ראתה את ההסכם כסופי.
 
והיו גם הסתבכויות פליליות. במבצע הייתה מעורבת, לפחות לפי טענות מפקדיה, גם חברת ההשקעות הפולנית "ארט בי", שהייתה הראשונה שקיבלה זיכיון לסחר נשק בפולין. אחד המנהלים, אנדז'י גוסיורובסקי, סיפר כי החברה עזרה במימון ובלוגיסטיקה. לדבריו, היו לו קשרים טובים במוסד, בשב"כ ובשירותי הביטחון של פולין. אנשי "ארט בי" מצאו אחר כך מקלט בישראל, אחרי שהואשמו בהונאת המערכת הבנקאית ושלטונות המס בסכום של 400 מיליון דולר.
 
גוסיורובסקי קיבל בינתיים אזרחות ישראלית ומעולם לא חזר לפולין. שותפו, בוגוסלב בגסיק, גם הוא אזרח ישראלי, הוסגר לפולין על ידי שווייץ ב-1996 וריצה שמונה שנות מאסר. התוכנית עצמה כללה  17 טיסות שבועיות - 11 של אל על ושש של "לוט" - 100 אלף נוסעים בשנה. "לוט" ביקשה 20 מיליון דולר בתמורה, מתוך זה הרווח עמד על 10% .

המטוסים חנו בשטח מיוחד בשדה התעופה בוורשה, מוקפים במטוסים אחרים, כדי שלא יהיו מטרה לירי. הם אובטחו על ידי אנשי ביטחון פולנים וישראלים. מאבטחים חמושים מהיחידה ללוחמה בטרור ישבו גם במגדלי הפיקוח.
 
לפי דוח משרד החוץ הפולני, עברו בשדה תעופה בבירה הפולנית, עד תחילת אפריל, כ- 29 אלף עולים. מספרים אחרים מגיעים ל-40 אלף עולים. ב-19 ביולי 1990 הסכימה הסוכנות היהודית להרחיב באופן הדרגתי את המעבר דרך ורשה.
 
המבצע נמשך עד 1992 . מבצע "גשר" היה גם הגשר לעידן החדש ביחסי ישראל ופולין. השיקול המרכזי של ראש הממשלה המנוח מזובייצקי היה הניסיון לנקות את פולין מאחריות לחטאי העבר כלפי העם היהודי וישראל, האנטישמיות וההתנגדות לציונות, ולהוכיח כי פעולות אלה נכפו עליה על ידי משטר זר.