הרוצה להכיר את מדינת ישראל על נבכיה, צריך לעשות שורה של פעולות, שאחת מהן, אם לא הקריטית שבהן, היא היכרות עם מסמכים לקוניים לכאורה.



למשל מסמך שעלה לאתר משרד המשפטים לפני ימים ספורים תחת השם "סדר היום לישיבת ועדת השרים לענייני חקיקה". במסמך הזה, לצד רשימת הצעות חוק שעלו לדיון, מצוינות בכתב יד עגול ונשי הערות שונות המעידות על הלך הרוח בישיבה, ומסכמות את הצבעותיה של השרה איילת שקד, המשמשת כיו"ר הוועדה. 



ליד הצעת החוק "נכים - תגמולים ושיקום (תיקון - ביטול מבחן הכנסה)" של חברת הכנסת נורית קורן נכתב "נדחה". ליד הצעת החוק של ח"כ אורן חזן "הצעת חוק חינוך ממלכתי (תיקון - חובת לימוד עברית וערבית)" כתוב "בעד". ובסמוך להצעת חוק "חוק הקאדים (תיקון - בחירת אישה לתפקיד קאדי)" נכתב "נדחה בשבוע".
 

"במשך מאות שנים חלשו הגברים בעולם הערבי על עמדות המפתח הממשלתיות ועל בית הדין השרעי, המיישב, בהתבסס על ההלכה המוסלמית, בסוגיות של מעמד אישי, כולל נושאים כמו יתמות, גירושים, משמורת וירושה", מסבירים מגישי ההצעה, חברי הכנסת עיסאווי פריג' (מרצ), זוהיר בהלול (המחנה הציוני) ועאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת).

"בשנים האחרונות קיימת התפתחות בנושא במדינות מוסלמיות: נשים מוסלמיות ממונות לתפקיד קאדיה, טוענת משפט על פי ההלכה המוסלמית. מדינת ישראל, על אף התקדמותה בתחום השוויון המגדרי, לא השכילה לאמץ זאת. על כן קיים צורך לשנות את חוק הקאדים (התשכ"א–1961), כך שיביא לייצוג הולם לנשים בקרב הקאדים ויקדם אותן בעולם המשפט האסלאמי במדינת ישראל".
 
בתי הדין השרעיים (מ"א־שריעה" – ההלכה המוסלמית) קיימים מאז ששימשו כבית המשפט באימפריה העותמנית. המצב המשפטי נותר כפי שהיה, להוציא שינויים מינוריים, גם בתקופת המנדט שהגיעה אחריה. כיום פועלים בישראל שבעה בתי דין שרעיים אזוריים, בעכו, חיפה, נצרת, טייבה, יפו, באר שבע ובירושלים, לצד בית הדין לערעורים ולהנהלת בתי הדין השרעיים הממוקמת בירושלים.
 
מאז קום המדינה עד לשנת 2001, היו בתי הדין השרעיים באחריות משרד הדתות, עד שעברו לאחריות משרד המשפטים. סמכויותיהם, שנתחמו בתקופת השלטון הבריטי לענייני המעמד האישי של המוסלמים בלבד, עוסקות בין היתר בענייני נישואים וגירושים, אחזקת ילדים, מניעת אלימות במשפחה והמרת דת לאסלאם. בראש בית הדין עמד במרוצת הדורות הקאדי, שופט דתי מוסלמי
.
שנת 2009 סימנה את ראשיתו של השינוי, עם מינויין של מספר נשים ברחבי העולם לתפקיד קאדיות. הראשונות היו עו"ד חולוד אל פקיה מביר זית ורמאללה ועו"ד אסמהאן אל ואחדי מחברון. אחריהן הגיעו חולוד אל־דהרי (איחוד האמירויות), טהאני אל־ג'באלי (מצרים), טרייה רמלי (מלזיה) ועוד נשים נוספות מירדן, ממצרים ומסודן.
 
הרבי אמר


"עד למאה ה־21 נשים לא נכנסו לשלושה תחומי פעילות במדינות המוסלמיות: פוליטיקה, צבא, דת ומשפט", סוקרת ד"ר דפנה פורמבה, ראש 
החטיבה למזרח תיכון במחלקה ללימודים רב־תחומיים במכללה האקדמית ספיר. "כניסתן לתחום המשפט מחייבת תהליך הכשרה ממושך במוסדות דת כמו 'אל־אזהר' בקהיר.

זהו תקדים לתפיסת ההפרדה בין תחומי הפעילות של גברים לנשים במרחב הציבורי, על פי השקפת העולם האסלאמית. תקדים כזה יכול להשפיע על השתתפות פעילה של נשים כשופטות וטוענות בבתי הדין השרעיים עבור גברים ונשים. ייתכן שתרבות ההפרדה מתכוונת לאפשר לנשים לטעון ולהישפט בבית משפט שרעי מול נשים בלבד".
 
ח"כ פריג', ממגישי ההצעה, משוכנע שהדחייה היא לא מקרית, אלא מלאכה נמרצת של חברי הכנסת החרדים מאחורי הקלעים וגם בקדמת הבמה.

"הזכות של נשים לשמש כקאדיות לא הייתה צריכה להגיע כלל לחקיקה", כתב בדף הפייסבוק שלו. "מדובר בזכות טבעית שמיושמת ב־14 מדינות מוסלמיות ובהן מצרים, פלסטין ואחרות. במקום לקבל את ההלכה המוסלמית שמאפשרת לנשים לשמש כקאדיות, נגררה הוועדה אחרי חבריה החרדים שמבקשים לכפות על המוסלמים את דיני האורתודוקסיה היהודית שלא מאפשרת לנשים לשמש כדייניות. הוועדה הפכה את הנשים המוסלמיות לבנות ערובה של החרדים ובמקום לאשר את המובן מאליו נכנעה לשיקולים שלא ממין העניין".
 
על המתרחש מאחורי הקלעים מספר ח"כ פריג' כי בשיחות שערך עם חברי כנסת חרדים העלה את נושא הסנדול המיותר בפניהם. התשובה הייתה, כמו בסיפורי העיירה היהודית, "הרבי אמר": "אמרו לי שזה יוצר תקדים ואי נעימות אצל היהודים, כי למה למוסלמים כן ואצלנו לא. שאלו אותי למה חברי הכנסת הערבים האחרים לא מצטרפים. ההסבר שלי פשוט: החברה שלנו היא אומנם גברית, אבל בהצבעה הם לא יעזו להצביע נגד, אחרת תהיה להם פאדיחה".
 
מדובר בסתירה.
"נכון, וצריך תעוזה. המפתח נמצא אצל היועץ המשפטי של בתי הדין הרבניים. סליחה, מה אכפת לי מההלכה שלכם? תנו לי לחיות את החיים לפי ההלכה שלי. לפי התגובות שאני מקבל זה יתקבל באהדה. החברה הערבית פתוחה, אבל צריכה אמיצים שיעשו את הדברים ותראי איך הרחוב יקבל את זה. אין לי ספק שאתם לא מכירים את החברה הערבית אפילו באחוז אחד. יש סטריאוטיפים שגויים. האישה הערבייה עברה כברת דרך. החברה הערבית חיה בתוך עצמה כי המדינה לא מעוניינת לשאוב אותה לתוכה. זה הזמן לעשות את השינוי".
 
השר לענייני דתות, דוד אזולאי, הודף את הטענה: "אני לא מבין בסוגיה הזאת, אבל דבר אחד ברור: כאדם שומר מצוות אני לא רוצה להיות הגורם שיפגע באוכלוסייה דתית. אם דת האסלאם מאפשרת את זה אין לי בעיה. מצד שני אני חבר ממשלה ומחויב למשמעת קואליציונית. אם הדת שלהם אוסרת דבר כה אני לא יכול להצביע בעד".
 
אם פגיעה ברגשות הייתה העניין, הרב עובדיה יוסף המנוח לא יכול היה להתיר למשל את עגונות מלחמת יום כיפור ולפסוק הלכות כה אמיצות. 
"אין פה השלכה על היהדות, זה לא הכיוון בכלל. לא אלך לפגוע בשומרי דת ולא משנה איזו דת. כמו שלא הייתי רוצה שישתמשו מחר בערבים נגדי בענייני דת. לכן אני בודק את הנושא ולא ממהר להגיד כן או לא".
 
בנובמבר 2013 יצאה מלשכתה של שרת המשפטים דאז, ציפי לבני, בשורה חגיגית שלפיה נשים יוכלו להתמודד על משרת קאדי בבתי הדין השרעיים בישראל, בהמשך לסיכום שנערך עם בכירי בתי הדין השרעיים, הקאדים דהוד זיני ועבד אלחכים סאמרה. השלושה סיכמו אז כי במהלך השנה יפעלו לאיתור אישה מתאימה לכהן בתפקיד, אולם ההצהרה לא התקבלה בחיבוק במגזר הערבי.
 
"כמו בכל מקום, גם במגזר יש שמרנים שמתנגדים לשינוי, אף על פי שאין שום פסוק מהקוראן שאומר שאסור לאישה לעבוד או להיות קאדיה", אומרת ד"ר לילה עבד רבו, שהייתה לטוענת הראשונה בבית הדין של השריעה בישראל. "זה בא מהפטריארכליות ומפרשנות לא נכונה".
 
מקום של השפעה 

בינתיים, הצעת החוק זוכה לתמיכה. המזרחנית ח"כ קסניה סבטלובה (המחנה הציוני) מברכת על הצעת החוק: "קידום מעמד האישה מתבטא לא רק בכך שנשים משרתות בצבא ביחידות קרביות שלפני כן היו סגורות בפניהן, אלא גם בכך שנשים יגיעו למקומות של השפעה אמיתית בציבוריות הישראלית. ישראל כמדינה דמוקרטית צריכה לברך על כך שהחברה הערבית מוכנה לאפשר לנשים לשמש כקאדיות, לתמוך במהלך זה ולהיות גאה בכך".
 
"לא בטוח כי אם תוסר התנגדות החרדים תיפתח הדלת למינוי קאדיות, שכן כמו בכל מקום שאליו מנסות להיכנס נשים יימצאו התירוצים מדוע אין לאפשר להן ייצוג שווה - או לכל הפחות הולם", מסרו נשות נעמ"ת. "מכיוון שהנשים המוסלמיות הן קרוב לוודאי כמחצית מן המבקשים סעד מבית הדין השרעי, ברור שיש חשיבות רבה במינוי קאדיות".
 
לפני שבועיים נערך טקס חגיגי בבית הנשיא, עם מינויים של 22 דיינים לבתי הדין האזוריים. "בוועדה היה מספר שיא של נשים", הצהיר במעמד זה שר 
האנרגיה יובל שטייניץ, שכיהן כיו"ר הוועדה לבחירת דיינים, והוסיף "אני תקווה כי לא ירחק היום שהמערכת תשתנה וימונו דיינות בבתי הדין". עכשיו נשאלת השאלה מי יגיע ראשון לשוויון: היהדות או האסלאם?
 
בעבודת הדוקטורט שלה עסקה עבד רבו בנשים המגיעות לבתי הדין השרעי בישראל ובמסגרת פעילותה ראיינה קאדיות. "היה מעניין לראות איך הן פוסקות ואיך הן פועלות. אלו שלא תומכים אומרים שאישה היא רגשנית מאוד ולא יכולה להיות כמו גבר. הם אומרים שהמסורת והמנהג לא מקבלים את הקאדיה כי היא באה במגע עם גברים וזה עלול להיות לה מסוכן.

אחרי שראיינתי נשים ראיתי שזה לא נכון. לגבי רגשנות, ברור שיש לפני הקאדיה חוקים בדיוק כמו שיש לפני הקאדי הגבר, והן עומדות בהצלחה בכל המבחנים הנוקשים והמורכבים. הן דמויות חזקות, מנהלות ישיבות עם תובעים ומנסות לפייס. אומרים לי שהן יותר טובות מקאדי גברים".
 
ד"ר שוקי פרידמן, ראש מרכז לאום, דת ומדינה במכון הישראלי לדמוקרטיה ומרצה למשפטים במרכז האקדמי פרס, עד כמה אי מינוי קאדיות מהווה פגיעה בזכויות?
"מדינה דמוקרטית גוזרת על עצמה באופן עקרוני שוויון בכל מערכות השלטון. חובת השלטון לאי אפליה היא בסיסית. אם אין ערך או שיקול אחר למה כן, אין סיבה למה לא. השאלה מה עומד מול זה. כיום יש פוסקי הלכה מוסלמים רבים שחושבים שרק גברים יכולים להיות קאדים. ובפרקטיקה במדינות ערב כמעט שאין קאדיות. זה לא טריוויאלי".
 
למה החרדים מתנגדים? מה אכפת להם מי ישב אצל המוסלמים?
"יש חשש מפני תקדים ודוגמאות למקרים שבהם הדין המוסלמי השפיע על הדין העברי. למשל, הלבוש של נשים מוסלמיות השפיע על לבוש של נשים יהודיות בארצות ערב, ומכאן ההשפעה על פסיקות הלכה בכל מיני הקשרים.