מאות ליוו אחר הצהריים למנוחות עולמים את שון בורודין, בן ה-11 שנהרג אתמול מפגיעת אוטובוס, בעת שרכב על אופניו בדרך לאימון כדורסל בהפועל חולון. שון נטמן בבית העלמין חולון ולבקשת המשפחה ההלוויה לא סוקרה על ידי התקשורת.
לצד בני משפחה, חברים ושכנים - בין מלוויו הרבים של שון, שעוד ארבעה ימים אמור היה לחגוג את יום הולדתו ה-11 היו מוריו מבית הספר בו למד בחולון, מדריכים בתנועות נוער שהדריכו בשכונה בה התגורר ושחקנים ופעילים בהפועל חולון.
המורה של בורודין נפרדה ממנו במילים נרגשות: "כמה כואב הלב להיפרד מילד שרק היום חייך אליי, ילד שרק היום פנה אליי. כל כך עצוב שלא הספקתי לנהל איתו עוד שיחה, כואב שלא צילמתי עוד תמונה. הכאב בלב חד כמו סכין, כאב שכל מי שהכיר אותו יבין".
"הוא היה השמש של הכיתה, עם שיערו הבלונדיני, מקלות-מקלות, שעושה חשק ללטף. עם חיוך כובש, שעל פניו כל הזמן התנוסס", סיפרה עוד המורה, "בוקר טוב היה אומר לי עם חיוך כל בוקר, עוד כשהיינו נפגשים בכניסה בשער בית הספר. כה מנומס ונעים הליכות. תודה, סליחה, בבקשה – היו מילים שבפיו תמיד שגורות".
בהמשך דברי פרידתה כתבה המורה: "קשה הידיעה שמקומו בכיתה יהיה עכשיו ריק, קשה לראות את כתב ידו הגדול על המבחן שטרם נבדק. העבודה על 'המצאות בעולם' לא הספיק לסיים שמורה היא בחדר המחשבים. החיים פתאום נגמרו להם וכל החלומות על עתיד מבטיח בכדורסל נקטעו. בעוד שישה ימים היית אמור לחגוג 11. הברכה שלך מוכנה בארון שלי בכיתה. עצוב שלא אספיק לתת לך אותה. ידי זרך ברוך, ילד יקר. היתה לי הזכות להיות מורתך".
ילדי הכיתה בה למד שון הקימו בחצר בית הספר פינת הנצחה לזכרו וכתבו מכתבים על חברם שכבר לא יהיה איתם. "הילדים ישבו על הרצפה בכיתה והאווירה היתה קשה מאוד", סיפרה אם לילד בכיתה, "הבן שלי בוכה כל הזמן, אחרי ששמע על האסון לא רצה לאכול והסתגר בחדר בבית".
על שון בורודין היא סיפרה: "הוא היה ילד מאוד אהוד וחברותי. הוא לא ידע מה זה ברוגז וכולם אהבו אותו".
מדריך בתנועת נוער, שהגיע לוות את שון בדרכו האחרונה סיפר בשער הכניסה לבית העלמין: "הוא היה מאוד דומיננטי ועם הרבה נתינה ואהבה. תמיד שאף להגיע למטרה. היה לו חלום להיות כדורסלן. קשה לי להאמין שאני מדבר עליו בלשון עבר".