עצמאית בשטח: תושבי מעלה אדומים כבר לא צריכים לקפוץ לירושלים

כשריאל היה מהראשונים שהגיעו לכאן ב־1983. היום מעלה אדומים מונה 41 אלף תושבים, אזור התעשייה שלה מכיל 330 מפעלים, והיא לוטשת עיניים לכיוון התיירות המדברית.

אבל כשריאל, שמכהן כראש עיר כבר 24 שנים, יודע שאלמלא העזרה הנדיבה והגב החזק שנתן למקום מפעל הפיס, הוא היה מתקשה לקרב את הפריפריה למרכז. "בלי מפעל הפיס אתה לא יכול להוציא את הפרויקטים הגדולים לפועל", ראש העיר מדגיש. "אחד הדברים היפים זה שהם לא נותנים לך הקצאה לפי שנה. הם יכולים להקדים הקצאות על חשבון השנים הבאות, ואז אתה יכול לבנות פרויקטים שבעבר לא חשבת עליהם. זה נותן רוח גבית למיזמים שאפתניים ומסייע בסוף לביקוש הנדל"ן בעיר. כשמגיעים לכאן תושבים חדשים, כל אחד בודק מה יש למקום להציע, ותאמין לי שהם מרוצים ממה שהם רואים".

למעלה אדומים הייתה נקודת פתיחה לא מרשימה במיוחד. היא סמוכה לירושלים שמציעה את מיטב מרכולתה, היא נחשבת להתנחלות, והיו שנים שבהן אי ודאות מסוימת ריחפה מעל המשך קיומה. אבל הקברניטים עשו הכל כדי שתצא לעצמאות ותקבע עובדות בשטח.

"זו השקפת עולם של עיר שרוצה לחיות בכוחות עצמה", מסביר כשריאל. "עצמאית בחיי הכלכלה, התרבות, החברה, החינוך. היום תושבי מעלה אדומים לא צריכים לצאת מהמקום כדי למלא את הצרכים שלהם. יש לנו מעונות יום, גני ילדים, בתי ספר מכל הגוונים. כבר אין תלות בירושלים".

לפני כשנה נחנך בעיר היכל תרבות שהוקם בעלות של כ־50 מיליון שקל. היכל מודרני, 570 מקומות, שיכול לארח ממחזות זמר ועד טקסים עירוניים. מפעל הפיס סייע בסכום של 12 מיליון שקל לבניית המיזם שרץ בראשו של כשריאל במשך שנים, עד שהצליח לממש את החלום.

"זה עוגן ממשי בחיי העיר", מסביר כשריאל. "אתה לא יכול לקיים מערכת חינוך טובה בלי התמיכות התרבותיות האלה. זה נותן דחיפה. אם פעם היינו צריכים להסיע תלמידים לראות הופעה בירושלים, לבדוק אם יש כרטיסים, היום אני מביא את האמנים אלי הביתה. המבוגרים, במקום לקנות מינויים לתיאטרון ירושלים, הולכים ברגל להצגה. מגיעים אלינו מנווה יעקב, מפסגת זאב. הם כבר לא צריכים לחצות את העיר, לחפש חניה. כל ההופעות אצלנו כאן, וברגע שראינו שיש ביקוש להופעה, הוספנו. לאברהם פריד נמכרו הכרטיסים בצ'יק והייתה רשימת המתנה של 400 איש, אז באותו יום הוא קיים שתי הופעות, אחת בשש וחצי והשנייה בתשע".

ביום שבו ביקרנו במעלה אדומים הופיע בהיכל התרבות ישראל קטורזה. מספרים ששבועיים לפני כן כבר אזלו הכרטיסים. ההיכל המצליח הוא רק חלק מהמיזם התרבותי שמעלה אדומים בנתה בשיתוף מפעל הפיס - קדם לו הקונסרבטוריון. ובמסגרת התפיסה שתרבות וספורט תורמים לעוצמה עירונית, כשריאל רותם כעת את מפעל הפיס ומועצת ההימורים להקמת אולם כדורסל מדוגם שבו הקבוצה המקומית תוכל לפלס את דרכה לליגות הבכירות.

"היחסים שלי עם יו"ר מפעל הפיס, עוזי דיין, הם נהדרים", אומר כשריאל. "הכרנו עוד מהימים שבהם הוא שימש כאלוף פיקוד המרכז. הוא חבר וידיד טוב, אבל צריך להדגיש שבמפעל הפיס עובדים לפי טבלאות. אין כאן מקום לקיצורי דרך. מקבלים כמה שמגיע ועם זה בהחלט שאפשר לעבוד".

אם בתחילת שנות האלפיים רוב ילדי מעלה אדומים היו נוסעים ללמוד בירושלים משום שלא היו בתי ספר מקומיים, היום העיר מציעה מגוון של מוסדות השכלה מקצועיים, עיוניים, דתיים, ממלכתיים.

"עכשיו יש לנו הרבה יותר ביקורת על איכות החינוך שניתן לילדינו", אומר ראש העיר. "הם מקבלים יחס אישי טוב יותר, במקום שיתחנכו במקום אחר. אני מרגיש את זה, אחוזי ההצלחה במבחני הבגרות עלו פלאים וגם בנושא המעורבות הקהילתית יש שיפור עצום. התלמידים מפעילים את הטלוויזיה הקהילתית והרדיו הקהילתי. יש מועצת נוער, מדריכים צעירים. אלה דברים שלא יכולתי לעשות כשהם היו מפוזרים בבתי הספר בירושלים והסביבה".

כשריאל גאה מאוד בבית ספר "נירים" לחינוך מיוחד שהוקם בעיר בשיתוף מפעל הפיס. בית הספר מיועד לתלמידים עם הפרעות התנהגות קשות. מדובר בבית ספר קטן שבינתיים מיועד לתלמידים עד כיתה ח', עשרה תלמידים בכיתה, אבל התכנון הוא לסיים שם גם תיכון. 

ל"נירים" מגיעים לא רק ילדי מעלה אדומים אלא גם מיישובי הבקעה, ממועצה אזורית מגילות, מחבל בנימין. "זה מאוד מרגש לראות את המקום", אומר כשריאל. "עד לפני שמונה שנים הילדים האלה היו צריכים לנסוע לירושלים, אבל הקצינו להם חלק ממבנה בית ספרי באחת השכונות ומאז בסיוע מפעל הפיס המקום צמח והתקדם. הפכנו ממש למרכז מחוזי".

היו שנים שבהן למעלה אדומים היו חששות בנוגע למעמדה ולעתידה. זה קרה בעיקר כשהיא עדיין הייתה קטנה ודיברו על הסכמי קבע עם הפלסטינים ועל גורלם של שטחי המריבה. כשריאל משוכנע שהימים האלה כבר מאחוריו. "לא באנו ופינינו כאן, לא תפסנו קרקעות, היה פה מדבר", הוא מדגיש. "בתחילת הדרך המצב המדיני אכן הדאיג, אבל היום עם 41 אלף תושבים, 330 מפעלים ועשרות אלפי מטרים של מסחר אני לא מודאג, מה עוד שאנחנו נמצאים בקונצנזוס הלאומי. אני פוגש אנשים משמאל ומימין, ואין אחד שמערער על מעמדה של מעלה אדומים".

העיר ממוקמת ממש ליד הכפר הערבי עזריה. לעתים מורגש המתח, במיוחד בתקופות גועשות כאלה, אבל יש גם שיתופי פעולה עם ערביי הסביבה. 3,000 מהם עובדים במפעלים באזור התעשייה ועוד 1,000 בתוך העיר. כשריאל הציב בכניסה ליישוב אבטחה. מי שמעסיק פועל פלסטיני צריך לאסוף אותו מהשער אחרי שהציג אישור עבודה ובסוף יום העבודה להוציא אותו.  

לא סתם מעלה אדומים הפכה למקום מבוקש בשנים האחרונות. רוב האוכלוסייה בה היא חילונית או מסורתית, אין התחרדות או כפייה דתית, וללא הקפאת בנייה כשריאל משוכנע שלעירו היה פוטנציאל הרבה יותר גבוה.

"מגיעים אלינו מירושלים, בית שמש, גבעת זאב", ראש העיר מתגאה. "מחירי הדירות קפצו כאן בגלל הביקוש הגדול. השאיפה הראשונה היא שנוכל לבנות מגורים לזוגות צעירים. יש הרבה ילדים שמתחתנים ורוצים להקים משפחה בעיר. המטרה היא להגיע ל־80 אלף תושבים, כדי שמעלה אדומים תהיה עצמאית לגמרי. בשלב הבא אנחנו רוצים להיכנס לפרויקטים של אטרקציות תיירותיות ומלונות. אנחנו 20 דקות מצפון ים המלח, דקות ספורות מירושלים, ממש באמצע הדרך. בסופי שבוע מגיעים ג'יפים, טרקטורונים. לא מיצינו את הפוטנציאל של המדבר. היינו עסוקים עד עכשיו במיצוב החינוך, התרבות והכלכלה".

כשריאל מתכוון להוסיף בקרוב בתי קולנוע לקניון העירוני כדי לסגור לתושביו גם את הפינה הזו. מי שגר כאן לא יצטרך לנסוע למקומות אחרים, יהיה לו הכל ליד הבית. הוא יודע שבלי העזרה של מפעל הפיס היה לו קשה להרים ראש, אבל היום הוא כבר יכול להביט מחלון לשכתו ולראות לא רק את המדבר השומם, אלא בעיקר גינה פורחת ועיר לתפארת.

"בתחילת הדרך היו לא מעט אנשים שקראו לנו משוגעים", כשריאל נזכר בחיוך. "אני תמיד אומר שמעלה אדומים היא נס משמיים. אני רואה יישובים אחרים, ותיקים יותר, במצב מדיני וטופוגרפי עדיף שלא התקדמו כמונו. מעלה אדומים הגיעה להישגים ולעצמאות חברתית ותרבותית הרבה יותר מהר. זה ממש, אבל ממש, נס".