"העם אמר את דברו", אמר בסוף השבוע ראש ממשלת בריטניה דיוויד קמרון והודיע על התפטרותו. זאת לאחר שהציבור הבריטי הכריע ברוב קטן בעד פרישה מהאיחוד האירופי, בניגוד לעמדתו, והביא את הממלכה המאוחדת אל סף פירוק. בישראל אישרה מליאת הכנסת במרץ 2014 את חוק יסוד: משאל עם, ברוב של 68 תומכים וללא מתנגדים, המחייב את הממשלה להביא למשאל עם הסכם מדיני שיש בו מסירה לריבונות זרה שטחי מדינת ישראל בגבולות הקו הירוק, מזרח ירושלים ורמת הגולן, אולם עד כה המכשיר הדמוקרטי הזה טרם נוסה בארץ.
ראש הממשלה בנימין נתניהו אמר בשעתו בכנסת, עם אישור החוק, כי "כשבאים להחליט החלטה כה גורלית, אם נגיע לכך, חייבים ללכת לעם. זה הדבר הנכון לעשות והצודק מבחינה דמוקרטית, זה הדבר היחיד שיכול לשמור על השלום הפנימי בתוכנו". הדוגמה הבריטית מוכיחה אולי בדיוק את ההפך, משום שביום שאחרי המשאל התברר כי שלום פנימי הוא עד כה לא הביא לממלכה.
בישראל עלו במרוצת השנים הצעות ללכת למשאל עם בסוגיות שונות, אך רבים מהניסיונות להעביר בכנסת חוקים לעריכת משאל עם כשלו. כך למשל נפלה בכנסת הראשונה הצעה להעביר חוק משאל עם שיעמיד להכרעת העם הן את הסכם שביתת הנשק של 1949 והן את הסכם השילומים עם גרמניה ב־1952. הסכם השילומים גרר בעקבותיו ויכוחים סוערים בשאלה אם להסכים לקבלתו. מנהיג חרות ח"כ מנחם בגין הציע לערוך משאל עם בנושא זה, אך הצעתו לא התקבלה. ההצעה ספגה ביקורת נוקבת מצד מפלגת השלטון, מפא"י, שכינתה אותה "בונפרטיסטית, פאשיסטית וטוטאליטרית".
הזיג זג של בן גוריון
דוד בן־גוריון, שיצא נגד ההצעה, הסביר אז כי לאזרח אין יכולת להבין מורכבות של נושאים סבוכים וגם אילו היה מבין, הרי שהתשובות "כן" או "לא" בלבד אינן משקפות כהלכה את עמדותיו. אבל זה לא הפריע למפא"י ולציונים הכלליים, כל אחד לחוד, להציע עשרה חודשים לאחר מכן משאל עם ספציפי בנושא
שינוי שיטת הבחירות.
בשנת 1999 אישרה הכנסת את "חוק שריון רמת הגולן", שלפיו החלטת ממשלה לוותר על שטחים בריבונות המדינה תידרש לאישור של רוב מוחלט מחברי הכנסת ואישור של רוב המשתתפים בהצבעה. בחוק נקבע עוד שהסעיף הנוגע לקיום משאל עם יחול רק כאשר יוסמך על ידי חוק יסוד שיחוקק בנושא, מה שלמעשה הותיר אותו עקר.
סוגיית משאל העם עלתה שוב במלוא עוזה כאשר בדצמבר 2003 הכריז ראש הממשלה אריאל שרון על כוונתו לסגת נסיגה חד־צדדית מעזה. בעקבות כך דרשו רבים, בהם שר האוצר דאז בנימין נתניהו, לערוך משאל עם, אך שרון התנגד. ב־22 בנובמבר 2010 אישרה הכנסת לראשונה תיקון ל"חוק שריון רמת הגולן", שקבע כי הסדר מדיני שיכלול נסיגה משטחים תחת ריבונות ישראלית יובא להכרעה במשאל עם ובכנסת. בהמשך לכך, ב־12 במרץ 2014 עוגנה כאמור ההצעה בחוק יסוד: משאל עם, המחייב את הממשלה להביא למשאל עם הסכם מדיני שיש בו מסירה לריבונות זרה של שטחי מדינת ישראל שבגבולות הקו הירוק, מזרח ירושלים ורמת הגולן.
אגב, בין המתנגדים העקביים למשאל עם היו החרדים, שהזהירו אז מפני היווצרות תקדים שבו ייערכו משאל עם גם בנושאים מצפוניים ודתיים כמו תחבורה ציבורית בשבת או גיוס בחורי ישיבה לצה"ל.
"חד מדי, חותך מדי"
הכלי של משאל עם הפך פופולרי בשנים האחרונות ברחבי העולם. כך למשל, בקיץ הקודם הלכו אזרחי יוון לקלפיות על מנת להצביע אם לקבל את דרישות האיחוד האירופי ולבצע צעדי צנע חריפים בתמורה לקבלתה של חבילת סיוע נוספת לכלכלה המקומית, שעמדה על סף פשיטת רגל. כמו כן, בספטמבר 2014 נערך משאל עם בסקוטלנד, שבו החליטו התושבים ברוב דחוק לדחות את ההצעה לפרוש מהממלכה המאוחדת ולהקים מדינה עצמאית. כמו כן, במשאל עם ב־2015 תמכו 62% מהמצביעים באירלנד בנישואים חד־מיניים. בכך הפכה אירלנד – אחת המדינות הקתוליות האדוקות ביותר באירופה, שעד לפני שני עשורים אסרה בחוק על מעשים הומוסקסואליים - למדינה הראשונה בעולם שבה התושבים הם שמאשרים את שינוי החוקה על מנת להתיר נישואים חד־מיניים.
"יש טיעונים שמדברים על בורות של העם", אומרת ד"ר דנה בלאנדר, חוקרת במכון הישראלי לדמוקרטיה ומתמחה בסוגיות משאלי עם בארץ ובעולם. "אני דווקא לא חושבת שהם חזקים. אומרים שהציבור לא מבין סוגיות מורכבות ואת ההשלכות שלהן. לדעתי, הציבור, כמו כל נבחר ציבור, יכול להבין הכל אם מסבירים לו ונותנים לו מידע, ואז הוא יכול לקבל החלטה שקולה. כל הרעיון של דמוקרטיה שיתופית מבוסס על הרעיון שאם משקיעים בציבור בהסברה ונותנים לו מידע ואפשרות להשמיע ולשמוע טיעונים, הוא בהחלט יכול להבין כל סוגיה. הטיעון ש'הציבור לא יכול להבין' משחק לידיו של מי שלא רוצה במשאל עם. לדעתי צריך לתת לעם את הקרדיט".
ולמרות זאת, ד"ר בלאנדר דווקא מתנגדת לשימוש במכניזם הזה בישראל. "משאל עם לא מתאים לישראל משום שבמציאות של התרבות הפוליטית הישראלית אין הפנמה של ערכים דמוקרטיים לקיום משאל עם, ערכים שימנעו את הפיכתו למנגנון פופוליסטי", היא אומרת. "אני למשל מאוד חוששת מהשאלה איזה רוב לגיטימי. מאחר שמדובר בסוגיות הרות גורל, עלולים לטעון שרוב מצומצם שהושג במשאל עם אינו לגיטימי משום שהוא נשען על חודו של קול ערבי. בסקרי דעת קהל רואים שרוב גדול בציבור, כשני שלישים, חושבים שהכרעות קריטיות צריכות להתקבל ברוב יהודי. אם יאושר הסכם שלום במשאל עם ברוב קטן, לא יקבלו את התוצאה, וזה עלול להיות מדרון חלקלק בהקשר של התרבות הפוליטית הישראלית.
"משאל העם הוא מכשיר רובני, מלשון רוב, שמשאיר את המיעוט בלי יכולת למצוא דרכים דמוקרטיות להתמודד עם התוצאה, ואז המיעוט עלול לנקוט אמצעים לא דמוקרטיים כדי לשנות את המציאות ואז המיעוט הופך לאויב העם", מוסיפה ד"ר בלאנדר. "זה מכשיר שאין עליו יכולת ערעור, בניגוד לממשלה שאפשר להחליף וחוקים שניתן לשנות. זו הכרעה חותכת וסופנית. בדמוקרטיה חלק מיכולת של קבוצות שונות לשרוד זה שאפשר לשאת ולתת ולהגיע לפשרות. כל הדברים האלה לא קיימים במשאל עם, שבו אתה בעד או נגד. בישראל, שבה יש מורכבות רבה, זה מכשיר חד מדי וחותך מדי".
משאל העם בבריטניה לימד כי עמדת הציבור הבריטי הייתה הפוכה מעמדת הממשלה הבריטית. את רואה אפשרות דומה במשאל עם בישראל?
"הדמוקרטיה הישראלית וכל דמוקרטיה אחרת יכולה ללמוד מהמקרה הבריטי על הכישלון של הדמוקרטיה הייצוגית מול מנגנון של דמוקרטיה ישירה. עמדת הממשלה הבריטית הייתה הפוכה מזו של הציבור למרות שהיא נבחרה על ידי הציבור, אך יחד עם זאת מה שקרה שם לא בהכרח יקרה כאן. הציבור הישראלי הוכיח בהקשרים אחרים שהוא הולך אחרי החלטות הממשלה אפילו אם מדובר בהחלטות שנויות במחלוקת כמו ההתנתקות. רוב הציבור תמך בה. יש דוגמה אנקדוטלית שלפני ביקור סאדאת, כשנשאל הציבור אם הוא תומך בהחזרת שארם א־שייח', 75% היו נגד, ואחרי ההסכם עם המצרים רוב הציבור היה בעד. הציבור יכול לשנות את דעתו, ורוב הסיכויים שלאחר הסכם שלום רוב הציבור יאשרר הסכם כזה. בישראל דווקא אנשי הימין יותר חתרו לחקיקת חוק יסוד משאל עם מתוך הנחה שזה יהיה בלם מפני הסכם שלום, אלא שלא בטוח שזה ישחק לטובתם".
באנגליה רבים מביעים חרטה על תוצאות המשאל. האם החוק בישראל מאפשר דרך מילוט? האם אצלנו יש מנגנון של חרטה?
"קשה מאוד לסגת ממשאל עם, למרות שבעיקרון אפשר לעשות משאל עם חוזר. כדי שזה יקרה צריך לחוקק חוק מיוחד. בנוהל הקיים בישראל אין אפשרות לכך. זה חלק מהבעיה בהחלטות של משאל עם. זאת לא רק החלטה חותכת, אלא גם סופנית. אם הכנסת והממשלה מאשרות והעם שולל, איפה זה משאיר אותנו ביום שאחרי?”.
"לא כל שני וחמישי"
ומה אומרים הפוליטיקאים שלנו על אפשרות של קיום משאל עם בסוגיות הרות גורל? "אני חושבת שחוק משאל העם עלול להביא להקצנה של מתחים בחברה הישראלית", אומרת יו"ר מרצ ח"כ זהבה גלאון. "הוא ישנה את כללי המשחק ויקטין את האיזון הקיים בשיטה הפרלמנטרית. ישראל היא דמוקרטיה פרלמנטרית ייצוגית, שבה הכנסת מייצגת את ריבונות העם. רק לפני כשנה העם בחר בנציגיו כדי שינהלו בשמו ולמענו את המדינה, וגם יקבלו החלטות הרות גורל במה שקשור לתהליכים מדיניים. משאל עם ישנה את כללי המשחק, יעביר את האחריות מהגוף המחוקק לעם ויפגע במעמד הכנסת ובסמכותה".
"משאל עם גם יקטין את האיזון הקיים בשיטה הפרלמנטרית המחייבת הרכבת קואליציות ויביא לידי ביטוי את כוחו של הרוב על פני הזכויות של המיעוט", מוסיפה ח"כ גלאון. "בחברה שסועה כמו החברה הישראלית, משאל עם דווקא יגרום לניכור של קבוצות מיעוט ויביא להחרפה ולהקצנה של מתחים ומאבקים שהיום באים לידי פתרון בכנסת. אני תומכת בשתי מדינות, אך לא מתלהבת מהצעות למשאל עם בנושא, כחלק מתעלול פוליטי שמבקש לשנות את כללי המשחק בדיעבד. על הנציגים לא להימלט מאחריות ולא להיכנע לאיומים ולסחטנות".
"בעיקרון אני תומך מאוד במשאל עם", אומר מצדו ח"כ יהודה גליק (ליכוד). "נדמה שבדמוקרטיה דינמית כמו שלנו לא נכון להסתפק בבחירות אחת לכמה שנים. מכיוון שאנו בחברה המורכבת ממרכיבים שונים ומגוונים, מן הראוי שהרוב לשינויים משמעותיים לא יהיה מורכב מרוב מקרי, אלא בהסכמה רחבה כמה שיותר. מכיוון שזה עלול להיתפס כדרך לעקוף את המוסדות הדמוקרטיים ועלול להיות בזה ממד פופוליסטי, אין מקום למשאל כל שני וחמישי אלא בדברים עקרוניים וחשובים כגון הסכם מדיני או נושאים קריטיים מסוג זה".
"חוק משאל העם שעבר בכנסת הקודמת היה עוד ניסיון של ממשלת נתניהו להתחמק מאחריות וקבלת החלטה בדבר עתידם של גבולות מדינת ישראל", טוען מצדו ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני). "לכאורה ראש הממשלה מבקש להעניק כוח לעם בקבלת החלטה כה גורלית, אך בפועל ברור לכל מי שרואה את התנהלות ראש הממשלה נתניהו בשנות שלטונו כי זהו ניסיון שבא להכשיל הכרעה היסטורית ולא ההפך.
"במדינת ישראל יש הליך דמוקרטי שבו הציבור הישראלי בוחר את נציגיו בכנסת שיובילו וינהיגו אותו, בעיקר ברגעי ההכרעה הקשים. קיומו של משאל עם טומן בחובו סכנת הסתה על מנת להטות את ההחלטה. כבר בדיוני החוק שמענו קולות שמערערים על לגיטימיות השתתפות המגזר הערבי במשאל שכזה.
"על אף עמדתי הנחרצת נגד החוק הזה, לא בכדי אנו רואים סקרים המראים כי דווקא הציבור הערבי שמח על ההחלטה הזו", מוסיף ח"כ בהלול. "זו אולי תהיה הזדמנות היחידה עבור המיעוט הגדול במדינה לקחת חלק מהותי בהחלטה על עתידם האישי ועתיד המדינה שבה הם חיים. ללמדנו כי יש כאן ציבור גדול הצמא וכמה להשתתפות פוליטית ואזרחית שווה".
"אני בעד הכרעות דמוקרטיות", אומר ח"כ ד"ר אחמד טיבי (הרשימה המשותפת). "אני למשל בעד משאלי עם במדינות שאין בהן בחירות דמוקרטיות בתנאי שההליך יהיה שקוף. בישראל, לעומת זאת, הציעו משאלי עם וניסו להדיר את האזרחים הערבים באמצעות מזעור משקלם. כמובן תלוי איך תנוסח השאלה. באופן כללי עמדתי היא כי הפרלמנט הוא הריבון".