לעו"ד בנימין (ביני) אשכנזי מירושלים קצת נמאס. רק עזב מקום עבודה ששקע במאבק עובדים מר ומתוקשר, וכבר הוא שקוע במאבק עובדים חדש. "עד לפני חודש עבדתי במחלקה המשפטית של התאגיד", הוא אומר בהתייחסו אל הסחרור שנתונים בו עובדי תאגיד השידור הציבורי בימים אלה. "אבל אני מאוד מאמין בשירות ציבורי, אז לא רציתי לעזוב את הסקטור הזה".



אז אשכנזי, בן 31 מירושלים, מצא מינוי זמני כעוזר משפטי, התמודד עליו וניצח. אך כמעט מיד גם מצא עצמו שוב בקלחת של הפגנות ואולטימטומים ופניות לבתי משפט, הפעם על סף דלתו ממש, בבית הדין לעבודה בתל אביב, שם השתבץ לעבוד תחת אחד השופטים. "נכנסתי על מילוי מקום בתקווה להישאר", הוא מספר, "אבל אם חשבתי שהחרדות לפרנסה שלי נגמרו, אז הן לא. עד היום עבדתי רק במגזר הציבורי וקצת במגזר השלישי. ירקתי דם כדי להיות בשירות המדינה, ולכן גם התחושה היא מאוד מאכזבת".



כמו אשכנזי יש כ־650 אחרים. עוזרים משפטיים, מדן ועד אילת, שביום חמישי האחרון, ואחרי שנים של דיונים - בין כותלי בית המשפט ומחוצה להם – החליטו שלא להגיע יותר לעבודה, עד אשר רוע הגזירות יחלוף מעל לראשם, או לכל הפחות ירוכך. אז הם פתחו בשביתה ללא הגבלת זמן. אם הייתם שואלים לפני חודש, הסיבה לכך הייתה מגבלת שנות העסקה – ארבע עד שש לכל היותר, ובאישור מיוחד של ועדה מיוחדת, שמונה שנים בלבד - אלא שלפני הפסח קרה מבחינתם דבר דרמטי הרבה יותר.



עו"ד בנימין אשכנזי. "לא רציתי לעזוב את השירות הציבורי". צילום פרטי
עו"ד בנימין אשכנזי. "לא רציתי לעזוב את השירות הציבורי". צילום פרטי



"פתאום אנחנו מגלים שההנהלה שינתה את החוזים", מספרת עו"ד שרית טוביס, עוזרת משפטית זה 11 שנה בבית משפט השלום בירושלים. "ידענו שמגבשים את החוזים החדשים, אבל לא ידענו מה כתוב בהם. כשידענו מה כתוב בהם החלטנו על שביתה. מבחינתו אסור שעוזרים יחתמו על החוזים האלה. מאוד חבל שהגענו למצב הזה, כי העזרה שלנו לשופטים היא מדהימה, והתרומה שלנו לייעול של המערכת היא מאוד גדולה. גם פנינו לשרת המשפטים, ואנחנו מאוד מקווים שהיא תסכים להיפגש איתנו ולשמוע אותנו. אנחנו מאמינים שהיא יכולה להיות הגורם המניע של הפתרון, כי הגיע הזמן לפתור את זה".



הבעיה העיקרית בחוזים החדשים היא השכר. שחיקה רוחבית של 10%־32%, תלוי בשנות הוותק. מי שלא יחתום על החוזה החדש, הובהר לעוזרים המשפטיים, יפוטר עד סוף השנה בלי קשר למניין שנותיו בתפקיד או היכולת הביצועית שלו. על החוזים הללו הם לא חתמו בינתיים. גם לא אשכנזי, שהגיע ממש לאחרונה. מבחינת העוזרים המשפטיים בישראל, אלה משקפים רק עליית דרגה במאבק שרחוק ממיצוי. שכן גם אם יבוטלו החוזים וימיהם יחודשו כקדם, עדיין הם יימצאו במצב ביש. כזה שבית המשפט נדרש אליו כבר פעמיים – מגבלת השנים. כל העוזרים המשפטיים שעמם שוחחנו ידעו על כך כאשר החלו בעבודתם, ובכל זאת חרקו שיניים וחתמו, אולי מתוך תחושה ש"מבפנים" אפשר יהיה לשנות את רוע הגזירה. עד היום זה לא קרה.



"איך שראיתי את החוזה שאלתי את עצמי בשביל מה יש מגבלת שנים", מסבירה עו"ד טוביס, שמשמשת גם כיו"ר ועד העובדים, מדוע בכל זאת חתמה. "אבל כשבן אדם מגיע למערכת, הוא לא יכול להתמקח על תנאי ההעסקה שלו, והוא כל כך רוצה להיות עוזר משפטי, שבאותו רגע לא התעמקתי בזה ואפילו חשבתי לעצמי שזה לא הגיוני בכלל, התחלתי לעבוד, ואחרי כמה שנים התחלנו להבין שאין שום היגיון במגבלה הזאת".



בכל זאת בפועל, לא תמיד הסעיף ההוא מומש. כך למשל אצל עו"ד מאיה בלאו־אליה (37) עוזרת משפטית בבית המשפט המחוזי בנצרת. בשבע וחצי שנות עבודתה היא מעולם לא פוטרה, אף שחתמה על החוזה ההוא. ואולם המקרה שלה, היא מבהירה, אינו ערובה לאיש. זהו רק המזל הפרטי שלה. "ראיתי את הסעיף הזה כבר מהתחלה", היא אומרת ביחס לסעיף הגבלת ההעסקה לארבע עד שש שנים. "נכון, ידענו שאנחנו חותמים על חוזים שיש בהם איזו בעיה, אבל אנחנו מתחילת הדרך קבלנו על הנושא הזה. והייתה התארגנות בערך מאותה תקופה שהתחלתי את העבודה שלי ,כדי לשנות את הגזירה הזאת. נותנים לשופט את החופש גם כיום לסיים את ההעסקה של העוזר המשפטי, אבל למה לא נותנים לו את החופש להמשיך מעבר לתקופה הזאת?"



הזכות לעבוד



אם לדייק, העוזרים המשפטיים הם למעשה לרוב עוזרות משפטיות. באי בתי המשפט בישראל לרוב אינם רואים אותן. הן יושבות מאחורי לשכות סגורות, עמלות על פסקי דין ופעילות נלווית לפסיקה והליכים משפטיים - השמן בגלגלי טחנות הצדק. המשמעות היומיומית היא עבודה צמודה תחת שופט או שופטת, כמעט שותפות, שכן חלקים נרחבים מההחלטות בדין נכתבות הלכה למעשה בידי העוזרות והעוזרים המשפטיים. לדבריהם, פיטורים של עוזר משפטי גוררים בניית מערכת אמון חדשה בין השופטים בדין לעוזרים החדשים, שלעתים קרובות הנם חסרי ניסיון, וכל תהליך ההתמקצעות צריך לחזור על עצמו, רק כדי לפנות את המקום לעוזר חדש בתום כמה שנים נוספות. "כל התערבות כזאת פוגעת ביעילות של המערכת", טוענת עו"ד בלאו־אליה.



"השופטת שאני עובדת איתה היום קוטפת את הפירות משנים של ידע בתחום הפלילי. ולבוא ולפטר אותי ולשים עובד צעיר, שגם ככה רוצים לשלם לו שכר נמוך, ולפטר אותו אחרי פרק זמן מאוד קצר, זה מה שרוצים לעשות. לטעמנו, המערכת לא יוצאת נשכרת מכל זה. תנו לשופטים את החופש להחליט". המעברים בין שופטים הם עוד עניין. כי מלבד מקרים חריגים, אין לעוזרים המשפטיים כיום אפשרות לעבור משופט לשופט. בין התנאי הזה ומגבלת שנות ההעסקה, המילה "קביעות" אינה נמצאת בלקסיקון של העובדים הללו כלל. "קביעות מעולם לא דרשנו, ובכלל, אנחנו מאוד גמישים", אומרת שרית טוביס. "אנחנו רק אומרים שהזכות לעבוד היא יסודית, אז מי שפה קיצוני זה ממש לא אנחנו ולא ההסתדרות. ההנהלה (הנהלת בתי המשפט - ע"ר) יוצרת הסכם קיבוצי יוצא דופן בלי קביעות בשירות המדינה. הם אלה שלא מוכנים להתגמש במילימטר".



עו"ד מאיה בלאו-אליה. "רוצים לפטר אותי ובהמשך גם את זה שיבוא במקומי". צילום: יח"צ
עו"ד מאיה בלאו-אליה. "רוצים לפטר אותי ובהמשך גם את זה שיבוא במקומי". צילום: יח"צ



טוביס נשענת על לקחי העבר. פגישות גישור חוזרות ונשנות בין נציגי ההנהלה לעובדים הובילו בכל פעם מחדש למפח נפש. פעם התרצתה הנהלת בתי המשפט ואז שבה וחזרה בה. כך למשל בהתכתבות מייל מה־10 בדצמבר 2009, אשר הגיעה לידי "מעריב המגזין", מאשר היועץ המקצועי למנהל בתי המשפט דאז, ברק לייזר, כי נציבות שירות המדינה והממונה על השכר באוצר הגיעו להסכמה ולפיה משרת עוזר משפטי "תוגדר כמשרת אמון אישי מיוחדת ולא תהיה מוגבלת בזמן".


ואולם ב־26 במאי 2011 העלה מנהל בתי המשפט לשעבר, השופט משה גל, תנאי. במכתב ליו"ר האגף לאיגוד מקצועי בהסתדרות דאז, אבי ניסנקורן, כתב גל כי אף שנתן הסכמה עקרונית לעגן את מעמד העוזרים המשפטיים כמשרת אמון של השופט שתחתיו הם משובצים לעבודה, "הואיל והמשא ומתן לכריתתו של הסכם קיבוצי מופקד בידי הממונה על השכר, הרי שיש לפנות אליו ולסכם את המשך ההתקדמות בנושא".

אבל הדיונים נמשכו ולא הובילו לדבר ממשי. "אם תשאל את ההנהלה, הם יגידו לך: 'מה אתה רוצה? יש ישיבות, יש הידברות, מה הבעיה?' וזה נכון", אומרת עו"ד טוביס. "אבל יש פה שני דברים – קודם כל הם עושים את זה רק כדי לצאת ידי חובה. הם קובעים שעה ומקום - תבואו. ובתוך הישיבות אין באמת הידברות. העובד לא יכול לנהל משא ומתן. זה רק להיראות בפני בית הדין, 'הנה, דיברנו איתם'. מבחינת ההנהלה מה שעשינו זה 'ויקם המלפפון ויכה את הגנן'".

הקש ששבר את גב הגמל

וכך חלפו השנים, כל צד האשים את האחר, עד שבאוקטובר 2014 לעובדים נמאס, והם פנו לבית המשפט שיפתור להם את התסבוכת. בינואר 2015 התקבלה סוף־סוף החלטה. "בכל הכבוד הראוי, אנו קובעים כי החלטת המדינה להעסיק את העוזרים המשפטיים בחוזים אישיים קצובים בזמן אינה עולה בקנה אחד עם הוראות סעיף 1(3) לתקשי"ר (תקנון שירות המדינה - ע"ר) ולכן הסעיפים בחוזים האישיים המגבילים את משך זמן ההעסקה, דינם להתבטל", פסק בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, והורה לבטל לאלתר את מגבלת שנות ההעסקה מלכתחילה ובדיעבד. עם זאת הבהיר בית המשפט כי הוא אינו מוצא ממש בטענת ההסתדרות והעובדים, ולפיה מגבלת השנים הזאת פוגעת בהכרח בחופש העיסוק, שכן גם אם התמקצעותם כעוזרים משפטיים מושלכת לפח כאשר הם מפוטרים, הם עדיין עורכי דין. הנהלת בתי המשפט לא אהבה את ההחלטה. "הם ערערו לבית הדין הארצי כנשוכי נחש", ממשיכה טוביס. "הדיון היה מצוין מבחינתנו, ואחריו התחילו מגעים למשא ומתן, שכל פעם המדינה טרפדה. זה לא משא ומתן, זה מתן ומתן, זה 'תאכלו לי את הפירורים מהיד או תלכו לי מהעיניים'". בית הדין הארצי חשב אחרת ממנה, ובחודש מרץ השנה פסק הפעם לטובת הנהלת בתי המשפט.

"לא נפל פגם המצדיק לבטל את החלטת הגורמים המוסמכים במדינה לקבוע תקופת העסקה מרבית לעוזרים המשפטיים", כתב בית המשפט בהחלטה, והפקיע את הצווים שהטיל בית הדין האזורי. עם זאת הבהיר כי ישנן דרכים נוספות שבאמצעותן אפשר להיאבק. "גם בית הדין הארצי לא שולל שזה סוף הדרך, ושבאמצעים ארגוניים אולי נוכל לשנות את המצב הזה", אומרת עו"ד בלאו־אליה. "אנחנו עדיין חושבים שזה לא סוף פסוק, ובוודאי שגם אחרי שפסק הדין ניתן, ההנהלה ממשיכה לנסות ולהרע את תנאי ההעסקה שלנו. גם זמננו קצוב, גם בכוונת ההנהלה לסיים את ההעסקה שלנו בסוף השנה הזאת או בשנה הבאה, אם התנאים שלנו יורעו משמעותית. זה הקש ששבר את גב הגמל".

שרת המשפטים שקד.  העוזרים המשפטיים מקווים שתוכל לסייע להם. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90
שרת המשפטים שקד. העוזרים המשפטיים מקווים שתוכל לסייע להם. צילום: יונתן זינדל, פלאש 90


מחרתיים (שלישי) צפויים מאות העוזרים המשפטיים להפגין מול שערי בית המשפט המחוזי בתל אביב. בד בבד צפוי השבוע הוועד שלהם לשבת לעוד מרתון דיונים מול הנהלת בתי המשפט, אולי הפעם יצליחו להגיע לאיזו פשרה. הוותיקים שבעוזרים אינם תולים בכך הרבה תקוות. הצעירים, לעומת זאת, עדיין אופטימיים. "לא חשבתי שזה יגיע למקומות האלה", אומר עו"ד אשכנזי. "בעיקר מה שאני רואה זה חוסר ודאות אבל לזה אני, לצערי, רגיל. אף אחד לא יודע מה יהיה, האם השביתה תיקח יום או חודש. אבל אם הייתי יושב מול ההנהלה הייתי אומר להם שאנחנו שותפים, לא יריבים, אז בואו נמצא את הדרך יחד. אני בטוח שאם רק נדבר, זה יהיה אפשרי".

מהנהלת בתי המשפט נמסר בתגובה: "הנתונים המובאים בהודעת נציגות העוזרים המשפטיים אינם מדויקים, וזאת בלשון המעטה, ואינם משקפים את המציאות כהוויתה. מצער להיווכח כי חרף העובדה שביום 06.04.2017 התקיימה פגישה עם נציגותם, ולמרות העובדה כי קבועה ישיבה נוספת לעוד מספר ימים – בחרו העוזרים המשפטיים לפתוח בשביתה. כזכור, בית הדין הארצי אישר את קציבת תקופת העסקתם של העוזרים המשפטיים, והנהלת בתי המשפט פועלת יחד עם הגורמים המוסמכים בנציבות שירות המדינה ובמשרד האוצר כדי לקדם פתרון אשר עולה בקנה אחד עם פסקי הדין של בתי הדין לעבודה".