תקופת ההמתנה: העיר אריאל מתפתחת, ומסמנת יעד חדש

“לשמחתי הרבה היה זה מפעל הפיס שעזר לנו, קידם תקציבים ואפשר להשלים את החסר", אומר בשמחה ראש עיריית אריאל, אליהו שבירו. “זה היכל תרבות נפלא, שנותן שירות לאזור כולו ולא רק לתושבי העיר. מגיעים מבקעת הירדן ומכל יישובי השומרון ובנימין. אנחנו עיר מחוז".

בשנה הבאה תחגוג אריאל את יום הולדתה ה–40. כשביקרנו אצלה, השרב שחימם את מרכז הארץ דילג עליה והשאיר בה אוויר נעים וצלול. “ב–1982 רכשתי כאן את ביתי", מספר ראש העיר. “הגעתי מבאר שבע משום שחיפשתי איכות חיים. רציתי בית צמוד קרקע ביישוב עם מזג אוויר טוב וחינוך מצוין, וזה מה שהיה למקום להציע. רבים מהתושבים מגיעים בגלל הדברים האלה. הבית שלי משקיף על השפלה, ולא פעם אני רואה את שכבת הערפיח שנמצאת מעליה. אנחנו מעל, במקום הרבה יותר בריא".

שבירו משוכנע שאלמלא הקפאת הבנייה בהתנחלויות הוא יכול היה להרחיב את אריאל, כי הביקוש לדירות עצום וההיצע כרגע כמעט לא קיים. זו הרי עיר שיש בה אוניברסיטה בת 15 אלף סטודנטים. “אם מסתכלים על המפה, רואים שהעיר בנויה רק על רבע משטחה", הוא מסביר. “יש פה פוטנציאל גידול ענק. אנחנו נמצאים עם תוכנית בניין עיר מאושרת שאפשר לצאת איתה לדרך בטווח הזמן המיידי. סדר גודל של 1,500 יחידות דיור, ויש תוכניות בשלבים עד תוספת של 15 אלף יחידות. זה יכול להביא את אריאל למקום של כמעט 100 אלף תושבים, פתרון לאוכלוסייה שרוצה לגור במרכז, כי הנגישות לכאן מאוד נוחה".

שבירו נכנס לתפקיד לפני שלוש וחצי שנים. יש לו הרבה מוטיבציה ופניו לעתיד. “כרשות אנחנו מתמקדים בכמה דברים עיקריים", הוא הציג את תוכניותיו. “הכי חשוב זה תחום החינוך, ועשינו בו מהפכה. לפני שלוש וחצי שנים היינו עם 62% זכאות לבגרות, היום אנחנו עומדים על 88%. יש חיבור הדוק עם האוניברסיטה, פרויקטים משותפים כמו רובוטיקה מגן חובה ועד לתואר אקדמי. אנחנו משקיעים הרבה, כי כל זוג צעיר שמחפש מקום לגור, קודם כל בודק אם יש בו מערכת חינוך טובה ויציבה".

שבירו יודע שזוג צעיר לא מחפש רק חינוך לילדיו, הוא גם רוצה עיר שמציעה עושר תרבותי. הוא מודה שהשילוב עם מפעל הפיס מסייע לו רבות. “למשל במבנה אשכול פיס, בחטיבת הביניים, אנחנו עושים פעילויות יותר קהילתיות, הופעות מצומצמות, כנסים", ראש העיר סיפר. “קח נושא כמו מבני ציבור. את מפעל הפיס אפשר לראות בעיר במבנה של תנועת הצופים, ועכשיו אנחנו יוצאים לדרך עם בניית מועדון נוער לתנועת בני עקיבא. אנחנו מקימים אולם ספורט גדול בבית הספר החדש, שישלב חדרי חוגים, ויאפשר פעילות לאוכלוסייה שנמצאת בחלק המזרחי של העיר".

שבירו ערך לנו סיור בהיכל התרבות של העיר, שהוקם כאמור בסיוע של מפעל הפיס. מבנה מרהיב שמחזיק תוכנייה עשירה במהלך כל השנה ולכל הגילים. בעבר היו כותרות על כך שאמנים שוקלים אם להגיע לכאן בגלל מיקום העיר מעבר לקו הירוק, אבל שבירו מספר שהוא לא נתקל בתופעה.

“לא ראיתי מישהו שאמר ‘לא רוצה להופיע באריאל בגלל המיקום'", הוא מספר. “מגיעים לפה, נותנים הופעות. יש לנו קהל חם ומפרגן, והאמנים נהנים. העזרה ממפעל הפיס מאפשרת לנו לספק פעילות ענפה לתושבים. הם כנראה לא היו מקבלים אותה אם הוא לא היה עומד לצדנו. בלי היכל התרבות כנראה שאחוז גדול מהאוכלוסייה היה מוותר על צפייה במופעים".

“העזרה מאפשרת לי כראש עיר לתת שירותים שהתושבים שלי לא היו מסוגלים לקבל. היו פה תקופות הרבה יותר קשות מבחינה ביטחונית, אנשים חששו לצאת מכאן בלילה. ברגע שיש לך אולם בעיר, הוא מאפשר לאנשים להגיע. גם היום, כשהמצב הביטחוני טוב, תאר לך שצריך לרדת מפה בלילה לתל אביב, להגיע לאולם ולשלם סכומי כסף גדולים. זו מעמסה. אין ספק שההיכל הוא תרומה מאוד גדולה לקהילה". 

“הבעיה המרכזית היא שהמדינה לא נותנת את מלוא הסכומים על מנת להקים מבני ציבור. אנחנו יישוב שלא מחזיק באוכלוסייה חזקה. אני מעריך שבלי הסיוע ממפעל הפיס לא היינו יכולים לתת את השירות. מפעל הפיס עזר לנו בקיץ להביא אמנים מהשורה הראשונה: קובי פרץ היה כאן ודני סנדרסון. לא רק תושבים שלנו הגיעו להופעות אלא מכל האזור. אנחנו בקשר הדוק עם יו"ר מפעל הפיס, האלוף במיל' עוזי דיין, איש שתמיד מוכן לסייע לפריפריה. מקבלים ממנו הרבה מאוד עזרה".

שבירו מספר שתעסוקה היא עוד צד שבו אריאל משקיעה הרבה משאבים. “הגדלנו בשלוש השנים האחרונות את אזור התעשייה מ–20 ל–45 מפעלים, ואנחנו מתכננים להרחיב עוד. במקביל אנחנו נמצאים עם האוניברסיטה בתהליך בניית פארק הייטק, שבו יהיו מפעלים שיתבססו על מחקריה. זו כבר רמה אחרת של עבודה".

ראש העיר מדגיש כל הזמן את נושא הדו–קיום, שחשוב לו לקיים באזור. היו שנים שבהן אריאל ניהלה יחסי שכנות מתוחים עם היישובים הערביים הסובבים אותה, כמו סלפית וכיפל חארת', אבל בשנים האחרונות רואים באזור התעשייה יותר ויותר שיתופי פעולה יהודיים–ערביים.  

“אם מחפשים דו–קיום, זה המקום שצריך לבוא לראות אותו", שבירו משוכנע. “חשוב לנו מאוד שיתוף הפעולה עם הפלסטינים. לא רק פועלים, גם מנהלים ומהנדסים. מגיעים לכאן מכל האזור. האוניברסיטה מקימה בחלק המזרחי של העיר מרכז רפואי שיספק מענה גם ליהודים וגם לערבים". 

“היו בעבר מספר אירועים, אבל אם אתה מנתח אותם, אז המפגעים שהגיעו לכאן היו אותם אלה שהגיעו לרעננה ולבאר שבע. יצאו מאזור דרום הר חברון, או מצפון לשכם. אני טוען שדו–קיום הוא ברמת השטח. עבודה גם אני וגם הם צריכים, רפואה כולנו צריכים. אנחנו נמצאים באותה סירה. זו אומנם לא תעודת ביטוח, אבל אם תיקח את מפת ישראל ותדקור את האירועים הביטחוניים שהיו, תראה שהאזור שלנו יחסית שקט".

שבירו מקווה ששינוי השלטון בארצות הברית יביאו גם לשינוי במדיניות הבנייה בשטחים. אריאל, הוא טוען, בסך הכל נמצאת בקונצנזוס, בגושי ההתיישבות, וכל הבנייה היא חוקית, על אדמות מאושרות.

הוא חייב כראש עיר להוסיף עוד דירות. עד לא מזמן היה חשש שאריאל רק הולכת אחורה ומתבגרת. זו עיר ש–43% מהאוכלוסייה שלה הם עולים חדשים. לא היה ביקוש לגני ילדים. גנים אפילו עברו הסבה למשרדים.

אבל האוניברסיטה הפכה לאבן שואבת לצעירים והקפיצה את האזור. היום נבנים בין שלושה לארבעה גנים חדשים בשנה ולכן גם מחירי הדיור קפצו - בגלל הביקוש.

“אם אתה שואל אותי לאן אני רוצה להגיע, אז למאה אלף תושבים", שבירו הציג את שאיפותיו. “עיר עם הרבה זוגות צעירים, הרבה ילדים, התפתחות מתמדת. אנחנו מקום מגורים אידיאלי. אחוז אבטלה נמוך, מערכת חינוך טובה, שנמצאת במגמת עלייה קבועה. כולם יודעים שבכל הסדר עתידי אריאל תישאר כאן".