עומס בבתי חולים הוא מחזה שכיח, אולם העומס שנגלה במחלקת המיון בבית החולים איכילוב בלילה שבין שבת לראשון לא היה רגיל. לטענת אחות שעבדה שם, מטופלים חיכו שעות וצעקות נשמעו מכל עבר.
הפעם לא מדובר היה בעומס השגרתי, אלא בעומס מסוג אחר, ששב ומופיע מדי שנה בבתי חולים רבים לקראת ערב החג. עומס שהצוותים אפילו ערוכים לו, אשר נוצר משום שקשישים רבים מובאים למחלקות לרפואה דחופה על ידי ילדיהם, שמחפשים עבורם פתרון לימי החג.
התופעה, שהיקפה מגיע לעתים לעשרות קשישים לבית חולים, גורמת לעלייה דרמטית באשפוזים שלא לצורך ואינה חדשה, אולם ככל שעוברות השנים דומה שהיא רק גוברת.
לדבריה של מירי סירוטה, אחות ותיקה והיום מנהלת המשמרת באיכילוב, "כבר שנים אני רואה את זה במיון, אבל היום רואים ביתר שאת. אנשים נוסעים לחו"ל ומביאים אלינו את ההורים שלהם כי אין להם סידור בשבילם. אפילו בייביסיטר אני לא יכולה לקרוא לזה, זו נטישה".
לדבריה, "יש גם הורים שאושפזו ואמורים כבר לשחרר אותם כדי לחגוג את ערב החג עם המשפחה שלהם, והילדים מוצאים אלף ואחת סיבות למה לא לבוא, והקשישים עצמם בהכחשה", מתארת סירוטה.
היא מודה שהמראות הללו קשים גם עבור אחות מנוסה כמוה. "כל ערב חג יש תמונה שאני נזכרת בה, שלא מרפה כבר שנים - קשישה שעמדה לבושה עם מכתב השחרור ביד והמתינה לבן שלה, והוא לא בא, והיא אומרת לי 'זה הבן שלי, הוא יבוא, זה הרי חג'", היא מספרת.
"המשפחות משקרות לנו לפעמים ואין דרך להוכיח את זה", הסביר אתמול פרופ' פיני הלפרין, מנהל המיון באיכילוב. "אומרים 'אבא שלי לא כמו שהיה', ואז כשבודקים אובייקטיבית מתברר שהוא בסדר. ובכל זאת הילדים אומרים לפעמים 'אני לא אקח אותו הביתה כי הוא מידרדר לי' ו'אתה לא תזרוק את ההורה שלי כי הוא משלם לקופת חולים'. לפעמים זה נגמר בכך שהמלווה פשוט קם והולך, ואין לנו מה לעשות נגד זה".