"אנשים מגיעים אלינו עם דעות קדומות ומתפלאים לשמוע דברים חדשים על מעמד האישה ועל דת האסלאם. הרבה פעמים אנשים משמיצים את האסלאם בגלל החלטות ומעשים של יחידים. אנשים שבויים בסטיגמות לא נכונות, וכשהם באים אלינו לרהט הם רואים, למשל, שהנשים לא כבולות בבתים, שכן מרשים להן לצאת, הן כן לומדות, ורואים שבדור הצעיר אחוז גבוה מהנשים הן משכילות ומאמינות באקדמיה", אומרת לילה אל־הוזייל.

בימים אלה לובשת רהט חג. היום (חמישי) יחל ביישוב הבדואי הגדול בישראל והעיר הבדואית היחידה בארץ האירוע התיירותי והחוויתי "לילות רמדאן". מדובר בסיורי ערב מאורגנים לכל המשפחה, המתקיימים בהובלת משרד החקלאות ופיתוח הכפר והרשות לפיתוח הנגב, בשיתוף עיריית רהט ומתנ"ס רהט בעלות של 100 שקלים למבוגר, ו־50 שקלים לילד מגיל שנתיים ועד 12. האירוע נערך במהלך ארבעה ימים (היום ובתאריכים 2, 7 ו־9 ביוני) במסגרת המותג "קסם המדבר - החוויה הבדואית בנגב". למבקרים מצפה חוויית תיירות אותנטית והצצה אל התרבות העשירה של הקהילה הבדואית בנגב דרך חושים, מנהגים, מסורות, סיפורים אנושיים וכמובן טעמים. המבקרים ייהנו, למשל, מהכנסת אורחים כמיטב המסורת הבדואית ויתארחו בארוחת "איפטאר" (ארוחת הערב השוברת את הצום היומי) ביתית אותנטית וילמדו להכין מאכלים מסורתיים, וכל זאת בתקופה החשובה ביותר בתרבות הערבית־מוסלמית, תקופת הרמדאן.

השוק ברהט. צילום: פרטי
השוק ברהט. צילום: פרטי

אבל את כל אלה מבקשות הרשויות לשים בצד כדי לראות את הפנים האחרות של העיר. הגעתי לעיר ביום שלישי אחר הצהריים, שבו נורו כ־80 רקטות ופצמ"רים מרצועת עזה לעבר ישראל, וצה"ל תקף בתגובה. המארחים המקומיים נמצאים בחשש מהשפעת האירועים ומאוד מקווים שההסלמה לא תרתיע מבקרים להגיע לרהט, הממוקמת 12 קילומטרים צפונית לבאר שבע.

אל־הוזייל  בת  ה-42, נשואה, אמא לחמישה ילדים, תושבת המקום, מקבלת את פניי בחיוך. היא גדלה בלוד, התחתנה בגיל 17 עם בן דודה ועברה לגור ליד משפחתו ברהט. כל חייה חלמה לסיים 12 שנות לימוד ולקבל תעודת בגרות, ואכן עשתה זאת. למרות הלחצים שהופעלו עליה, היא אף יצאה ללימודי תואר ראשון באוניברסיטה הפתוחה ולאחר מכן השלימה גם תואר שני בייעוץ ארגוני בקריה האקדמית אונו. היום עוסקת אלהוזייל בהדרכת הורים, עובדת עם בנות בדואיות שעושות שירות אזרחי ומדריכה סיורים תיירותיים־חברתיים ברהט, ובהם סיורי לילות רמדאן המתקיימים בעיר זו השנה השלישית. "מבחינה תיירותית אנחנו נמצאים כיום במקום טוב. המצב לא מצוין עדיין, אבל זה נפתח לאט־לאט", היא מחייכת.

מה הכי מפתיע את האנשים שמגיעים לבקר ברהט?
"מפתיע אותם לראות נשים מצליחות, מובילות בעסקים, נשים שקצת משנות את החברה הבדואית. מובן שעדיין יש מה לשפר במעמד האישה הבדואית, אבל השינוי מתרחש לאט־לאט כי אנחנו מאוד צמודות לערכים ולמנטליות שלנו. אנחנו לא יכולות לפרוץ חומות, ואנחנו עושות את זה בזהירות כדי לא לגרום לתרעומת. אנשים גם מאוד מתלהבים מהאוכל הבדואי המסורתי, שמושתת על הרבה בשר כבש עם אורז. גם השוק של רהט מהווה אטרקציה. יש בו מחירים מאוד זולים, ויש גם דברים שאפשר למצוא רק בשוק שלנו, כמו השטיחים הבדואיים בצבעי אדום־כחול, מזרנים עם הריפוד הזה, עבודות יד מסורתיות וכמובן הפיתה הבדואית המסורתית".

אל־הוזייל ממשיכה ומספרת שהחל מחודש ינואר, היא עצמה הדריכה 500 מבקרים שהגיעו לעיר. "אני לא המדריכה היחידה", היא אומרת, "קהל היעד שלנו הוא הציבור היהודי, כי אחת המטרות שלנו היא שיכירו אותנו. עם כל המצב הפוליטי במדינה, אנחנו רוצים לרכך עמדות ולהכיר אחד את השני מקרוב. עדיין כמעט לא חשפנו את עצמנו לתיירים מחו"ל, אבל אנחנו כבר חושבים על זה. החלום שלי הוא לראות את רהט הופכת לעיר תיירותית, עיר שמקדמת ומפתחת את התושבים שלה, ובעיקר את הנשים".

מסר על האסלאם

את הסיור התחלתי בשוק המקומי הנחשב, בהתאם למסורת, למרכז העיר, ובקרבתו נמצאים גם בנק, קופת חולים ותחנה לבריאות הילד. בתקופת הרמדאן השוק נסגר מוקדם, ולכן בימים אלה מומלץ לא הגיע אליו אחרי השעה 17:00. בשוק אפשר למצוא הכל מכל - כלי בית, פירות וירקות, שמלות מסורתיות וגם סוגים שונים של אוכל, למשל תמרים יצוקים שמהם מכינים את העוגיות של עיד אל־פיטר, וגם צנצנות שבהן תכולה צהובה לא מוכרת. אל־הוזייל מסבירה שמדובר ב"סאמנה" - מעין חמאה מזוקקת שעשויה מחלב עזים, שאותה שמים על אורז, כבש ופיתה בדואית.

אחרי הביקור בשוק אני ממשיכה ל"תבליני טיבה" - אחת מחנויות התבלינים המוכרות ברהט שבה מככבים הריחות והצבעים. עכשיו הגיע גם הזמן לטעום משהו. אני מגיעה לביתה של ג'ולייט בדר, שמקבלת את פניי עם תמרים וכוס תה מתוק. על השולחן בפינת האירוח המסורתית שבביתה מחכים כבר פיתות, טחינה וחמוצים מעשי ידיה.

בדר (37), נשואה, אמא לשבעה ילדים, נולדה בעזה. בגיל 12 עברה עם הוריה לבאר שבע, ולרהט הגיעה בגיל 21. הוריה חיתנו אותה לראשונה בגיל 14, ובהיותה בת 17 הפכה לאמא. לפני שנתיים וחצי היא החליטה שדי לה לשבת בבית, חזרה לספסל הלימודים והשלימה 12 שנות לימוד בהצטיינות. לפני כשלושה חודשים פתחה בביתה מרכז מבקרים, והיא גם מדריכה סיורים ברהט, מספרת על האישה הבדואית של פעם ושל היום, על הגמלים ועל החיים שהיו סביבם; וגם מסבירה על דת האסלאם. "התקדמתי המון בתקופה האחרונה", היא מספרת, "לא דמיינתי שאני יכולה לעבוד, ללמוד ולטפל במשפחה. הילדים ובעלי נותנים לי את הדחיפה לכך. אחת המטרות שלי בהדרכות היא לתת לאנשים מסר על האסלאם הנכון. מה שאנחנו רואים בטלוויזיה בחדשות זו לא התמונה של האסלאם הנכון; זו רק גזענות. קודם כל, פירוש המילה אסלאם היא שלום, ולפי האסלאם לא פוגעים בבני אדם אפילו לא במילה. כמו כן, דת האסלאם גם מאוד שומרת על האישה מתוך כבוד ומתוך חוקים. מותר לה ללמוד ולעבוד, אבל תוך שמירת הכבוד שלה והתרבות. במפגשים אני גם מדברת על יחסי יהודים וערבים. אני אומרת: 'הילדים שלנו מפחדים, הילדים שלכם מפחדים - אז בואו נשבור גבולות'. אנשים מפחדים להיכנס לרהט, ואני רוצה לקרב לבבות".

אצל בדר אפשר לעבור סדנאות בישול, וגם סדנאות להכנת מתוקים. "אני מכינה את האוכל האותנטי של עזה, אבל כשאומרים עזה אז אנשים מפחדים - ולכן אני אומרת אוכל בדואי אותנטי. לא תמיד אני מספרת לאנשים שאני במקור מעזה, אבל יש אנשים שקולטים שאני לא נראית כמו בדואית, לא בדיבור ולא בפנים".

בדר מתפרנסת גם מהכנת חמוצים. "כאמור, שנים לא עבדתי. לפני שלוש שנים התחלתי להכין חמוצים, פתחתי את 'חמוצי התקווה', ולאחרונה הוספתי גם את הפן התיירותי. אני מכינה הכל בבית שלי, אפילו תבלינים. אני מאמינה בשני דברים: שאלוהים נותן לנו בריאות, ואם אני חולה - אז אלוהים עוזר לי, ולא התרופות. כמו כן, מה שנכנס לפה זה החיסון שלך. יש לי תבלינים לכל סוגי המחלות. אלה תרופות סבתא, ואני מאמינה בדברים האלה". בדר מלמדת אותי איך להכין קטאיף, כיסן מתוק מהמטבח הערבי המוגש בתקופת הרמדאן. היא עושה שלוש ורסיות של קטאיף: במילוי אגוזים; גבינה עם קצח; ושמנת עם קוקוס. "בעזה נוהגים להכין את הקטאיף עם השמנת והקוקוס", היא מספרת וניגשת לטגן את הכיסן למשך כמה שניות ולטבול אותו במי סוכר.

טאבון אל קודס. צילום: פרטי
טאבון אל קודס. צילום: פרטי

מלכת הסלטים

התחנה הבאה היא ביתו של האמן מחמוד אבו גאנם (53), אב לתשעה ילדים, היוצר מחומרים ממוחזרים ומכין כדורים מזכוכית. בגיל 42 הוא עבר תאונת דרכים, ישב שנה בביתו, ואחרי הרבה תחושות של תסכול מצא את המזור והתקווה בעיסוק באמנות. הוא יוצר בזכוכית, מכין סלסילות קש, עושה עבודות סריגה ולדבריו, הוא בין הבודדים בעיר שאמנות מדברת אליו.

ג'מלאת אבו מוסא. צילום: פרטי
ג'מלאת אבו מוסא. צילום: פרטי

מי שרוצה להעמיק את החוויה, יכול גם ללון בביתה של אבו מוסא. "יש לי מקום לינה ל־100 איש", היא מספרת. "לפני כמה שבועות, למשל, ישנה אצלי בבית קבוצה של מכינה קדם־צבאית ובשבילי זו הייתה אחת החוויות המרגשות".

איך עיסוקך משפיע על חייך?
"אני מרגישה נפשית יותר טוב מפני שאני מביאה כסף הביתה. אנחנו גם עושים למבקרים מחיר מיוחד, כדי לקרב לבבות בין יהודים וערבים. אפילו הגיעה אלי הביתה קבוצה של דתיים שאמרו לי שזו הפעם הראשונה שלהם ברהט, שהם מרגישים בכיף ובנוח, וזה מאוד ריגש אותי". אבו מוסא מספרת שבתקופה זו כל הנשים עסוקות בבישולים לשבירת הצום. "הצום מתחיל בשעה 04:00 בבוקר. בשעה 16:30 אנחנו מתחילות לבשל, וב־19:43 כל האורחים יושבים יחד ומתחילים לאכול", היא מתארת ומברכת בערבית על שפע המזון שעל השולחן. 

לפרטים נוספים: ramadan-nights.co.il