כבר יממה שהטלפון של עורכת הדין הנא חטיב לא מפסיק לצלצל. כולם מבקשים לברך, לתמוך, לראיין. הרשתות החברתיות והעיתונות המקומית בחברה הערבית סוערים וגועשים לנוכח היותה של חטיב האישה הראשונה שנבחרה לשמש קאדית (שופטת מוסלמית דתית, הפוסקת על פי הדין המוסלמי – מ"ש) בבית הדין השרעי. אין ספק שמדובר בהיסטוריה, וניכר כי חטיב גאה מאוד להיות מי שפרצה את הדרך עבור נשים אחרות. "המינוי שלי הוא ניצחון גם למערכת בתי הדין השרעיים וגם לנשים", היא אומרת כעת בהתרגשות. "אני מהווה גשר לנשים נוספות להתמנות לבתי הדין השרעיים, הדרוזיים וגם הרבניים.
"התגובות להיבחרי לתפקיד היו חיוביות ב־%99.9 אחוז", מוסיפה חטיב. "אנשים מהמגזר מתרגשים ותומכים. קיבלתי יותר ממאות גילויי הערצה ממי שלא מכירים אותי אישית, אלא שמעו עלי. גם התנועה האסלאמית הכריזה שהיא תומכת במינוי שלי. נשים מאוד שמחות על כך, וגם בחברה העממית מביעים אהדה וניצחון. המינוי מפתיע מאוד לטובה במגזר ועורר הדים רבים. יש מיעוט שולי בלבד שמזכיר את האסכולות שאוסרות על האישה להתמנות לקאדית".
את שיחת הטלפון, שבישרה לה כי נבחרה לתפקיד קיבלה חטיב באופן אישי משרת המשפטים איילת שקד בתום התכנסות הוועדה לבחירת קאדים שלשום ב־12 בצהריים. "הייתי במתח רב", מודה חטיב. "זה הגיע אחרי תקופה ארוכה של השקעה, שבה בעלי טיפל בילדים בזמן שאני התנתקתי, למדתי והתכוננתי. זאת הייתה למעשה משימה משותפת של כל המשפחה. בעלי הוא גם עורך דין, אנחנו שותפים באותו המשרד. הוא תמך בי לכל אורך הדרך ועודד אותי לעשות תואר שני ולהתמודד על תפקיד קאדית. יש בינינו תיאום. אישה יכולה להגיע רחוק, אבל היא צריכה תמיכה מבן הזוג, שנותן את הרווחה להתנתק ולהשקיע בלימודים ובעבודה, ומאביה, ששולח אותה ללימודים בחו"ל. גם הילדים שלי מתרגשים וגאים. הם מבינים מה המשמעות של אישה קאדית. הם ראו כל חייהם אישה שלומדת ועובדת ונמצאת מחוץ לבית שעות ארוכות".
"אעבוד כפליים"
חטיב, בת 44, נשואה זה 18 שנה ואם לשני בנים ושתי בנות, בני 8 עד 17. היא ילידת טירה שבמשולש ומתגוררת היום בטמרה שבגליל. בעלת תואר ראשון ושני במשפטים, עורכת דין כבר 17 שנים וכן מגשרת, המתמחה בדיני אישות ובדין השרעי. היא הופיעה עד היום במאות רבות של דיונים בבתי דין שרעיים ומייצגת גם תיקים מטעם הלשכה לסיוע משפטי בחיפה בתחום של דיני משפחה. "בתור אישה קאדית, אעבוד כפליים ואהיה מסורה לחינוך לעתיד טוב יותר עבור נשים", היא אומרת בגאווה.
פרט לחטיב היו נשים מועמדות נוספות לתפקיד. "אני רוצה להודות למערכת בתי הדין השרעיים, ובראש ובראשונה לנשיא בית הדין השרעי לערעורים, הקאדי עבד אלחכים סובחי סמארה, שתמך את ידו במינוי הזה", היא אומרת. "מי שיש לו חלק גדול במינוי הוא ח"כ עיסאווי פריג' (מרצ), שהגיש הצעת חוק לשריין מקום לאישה בבתי הדין השרעיים. ההצעה אומנם לא עברה, אבל סללה את הדרך למינוי הזה. ואני, כמובן, מודה לשרה שקד, שתמכה במינוי, יחד
עם לשכת עורכי הדין ויתר חברי הוועדה".
מינויה של חטיב לתפקיד קאדית צלח למרות אי־אישורו של התיקון לחוק הקאדים (התשכ”א־1961), שהוגש בשנת 2015 וקרא לחייב ייצוג של אישה אחת לפחות בין הקאדים המכהנים בבתי הדין הפוסקים על פי ההלכה המוסלמית. התיקון, בהובלת ח"כ פריג', ח"כ זוהיר בהלול (המחנה הציוני) וח"כ עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), לא עבר בשל התנגדות החרדים, אך ככל הנראה תרם לשינוי תודעתי.
בתי הדין השרעיים קיימים מאז ששימשו כבית המשפט באימפריה העותמאנית. כיום פועלים בישראל שבעה בתי דין שרעיים אזוריים - בעכו, חיפה, נצרת, טייבה, יפו, באר שבע וירושלים, לצד בית הדין לערעורים ולהנהלת בתי הדין השרעיים הממוקמים בירושלים.
מאז קום המדינה ועד לשנת 2001 היו בתי הדין השרעיים באחריות משרד הדתות, עד שעברו לאחריות משרד המשפטים. סמכויותיהם, שנתחמו בתקופת השלטון הבריטי לענייני המעמד האישי של המוסלמים בלבד, עוסקות בין היתר בענייני נישואים וגירושים, אחזקת ילדים, מניעת אלימות במשפחה והמרת דת לאסלאם. בראש בית הדין עמד במרוצת הדורות הקאדי, שופט דתי מוסלמי.
שנת 2009 סימנה את ראשיתו של השינוי, עם מינוין של מספר נשים ברחבי העולם לתפקיד קאדיות. הראשונות היו עו"ד חולוד אל־פקיה מביר זית ורמאללה ועו"ד אסמהאן אל־ואחדי מחברון. אחריהן הגיעו חולוד אל־דהרי (איחוד האמירויות), טהאני אל־ג'באלי (מצרים), טרייה רמלי (מלזיה) ועוד נשים נוספות מירדן, ממצרים ומסודן.
"בתי הדין השרעיים עמוסים מאוד בתיקים, במיוחד מתחום המזונות והמשמורת", אומרת חטיב. "המגמה היום היא של יישוב סכסוכים בדרכים אלטרנטיביות. בתי הדין התחילו לאמץ חוקי התדיינות מחוץ לכותלי בית המשפט. אני מתכוונת ליישם זאת, ואני מקווה שגם שופטים נוספים יבחרו בדרך זו, שיכולה לצמצם את הצורך בנקמה".
לדברי חטיב, "הגירושים השרעיים הם על פי חוקים העותמאניים הישנים באמצעות 'המג'לה'. מדובר בהליך נוח מבחינת התרת נישואים. הרבה נשים פונות לבתי הדין. הן מבינות שיש להן יד בפתרון קונפליקטים משפחתיים".
לשבור מחסומים
את הצעד הראשון שלה לעבר הקריירה עשתה חטיב בגיל 19, כשעלתה לבדה על מטוס לאנגליה, כדי ללמוד לתואר ראשון באוניברסיטת סטאפורדשייר. "יצאתי בלי אף מלווה", היא נזכרת. "היה לי האתגר להוכיח שגם לצעירה בת 19 יש כוח לשבור מחסומים". עד היום היא חשה שיש לה כוח כזה. "בכל הדתות נאמר שיש לכבד נשים ולטפח אותן. אני מהווה דוגמה לכך שנשים יכולות להגיע לאן שהן רוצות".
היא מגדירה עצמה כ"אישה דתייה ושמרנית". "שמרנות היא שמירה על מצוות, על מסורת, על מנהגים. זה לא פוגע באישה", היא אומרת. לצד זאת, היא מגדירה עצמה פמיניסטית, "לא אדוקה, מתחום הפמיניזם החברתי, שנותן את הדעת להבדלים בין נשים וגברים".
חטיב חשה שהחברה היהודית מחזיקה בדעות שגויות כלפי החברה המוסלמית. "אתם לא חיים איתנו. אתם רואים רק את המקרים הקיצוניים", היא אומרת. "לא את מה שקורה ביום־יום, בתוך הכפרים, בתוך הבתים. הרבה השתנה. הרבה נשים לומדות ועובדות, לרובן יש עצמאות כלכלית. בשום מקום בקוראן לא כתוב שאישה צריכה להיות בבית".
הנתונים היבשים שונים מעט מאלה שמציגה חטיב. על פי נתונים שאסף מרכז המחקר והמידע של הכנסת, אומנם קיימת מגמת עלייה בתעסוקת נשים בחברה הערבית, אולם ב־2015 שיעור התעסוקה של נשים ערביות בנות 25־64 עמד על 31.5%. זאת לעומת 79.7% מהנשים היהודיות.
מה את חושבת על תופעת האלימות נגד נשים בחברה הערבית ועל תופעות כמו רצח על רקע מה שמכונה "כבוד המשפחה"?
"בשני המגזרים, גם הערבי וגם היהודי, יש גילויים קשים של אלימות כלפי נשים. אלימות נמצאת אצלכם כמו אצלנו. היא נובעת לא מדת, אלא כתוצאה ממשברים חברתיים, כלכליים ותרבותיים. לבית הדין השרעי יש סמכות להעניק גם הגנה, בין היתר בדמות צו למניעת הטרדה מאיימת. אני מעודדת נשים שחשות מאוימות לפנות לבתי הדין".