בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב חייב השבוע את בנק דיסקונט לשלם למעלה מ-300,000 שקלים לעובדת הבנק לשעבר שירלי בן חור. על פי פסק הדין, העובדת נקלטה לעבודה בשנת 1973 לתפקיד "נקבנית". לאחר כשנתיים, התפקיד התייתר והיא קיבלה תפקיד מעקב ובקרה ידניים. אולם בשנת 2004 גם תפקיד זה התייתר ועקב כך היא נותרה חסרת מעש.

הבנק ניסה לשבץ אותה לתפקידים אחרים ואף להכשיר אותה לצורך כך, אולם בן חור סירבה בעקביות לעבוד עם מחשב. כך במשך, כמעט עשור שנים, בן חור הגיעה למקום העבודה וקיבלה משכורת, אך בפועל לא עבדה. "אין מחלוקת כי במשך שנים רבות ישבה התובעת בבנק באפס מעשה, ולמעשה לא ביצעה כל עבודה", כתבה השופטת חנה טרכטינגוט בפסק הדין שניתן השבוע.

בסוף יולי 2012 בבנק החליטו לשים לדבר סוף והודיעו לה כי בשבוע הבא היא תשובץ לחטיבת נכסי לקוחות בסניף אחר והנוכחות תיחשב לה רק בסניף החדש. אולם בן חור המשיכה להגיע לסניף הקודם. לאחר חודש הגיע מכתב לשיבוץ חדש, ובו אף צוין כי היא מסרבת לכל הצעות השיבוץ וכן להצעת פרישה.



עקב אי הגעתה הוחלט להפסיק לרשום לה נוכחות ושבוע לאחר מכן נרשם כאילו היא בחופשה. החל מינואר 2013 היא דווחה כעובדת בחל"ת (חופשה ללא תשלום). החל מיוני 2013 היא הפסיקה להגיע למקום העבודה ובפברואר 2016 פרשה לגמלאות.

השופטת קבעה כי אמנם הבנק ניסה להציע לעובדת תפקידים שונים והיא סירבה, וכי הוא פנה לעזרת ועד העובדים ולא נענה, אך ההחלטה החד צדדית להפסיק לשלם את שכרה אינה כדין ומהווה התנהלות כוחנית.

השופטת פסקה כי על הבנק לשלם לה את שכרה על כל אותם ימים בהם המשיכה להגיע לעבודה. השופטת הוסיפה וקבעה כי מעבר לכך, על הבנק לשלם לה במשך שלוש שנים נוספות, עד לתאריך פרישתה בפועל שכר מינימום, זאת מאחר והבנק לא בחר להפסיק את עבודתה. מלבד זאת, קבעה השופטת כי על הבנק לפצות את בן חור ב-70,000 שקלים נוספים בגין עוגמת נפש עקב התנהלות קיצונית בצורה יוצאת דופן.